בחירות 2020 בתל אביב: רק נתניהו יכול

1. פחות משלושים יום נותרו עד בחירות 2020 ועכשיו כבר מותר לומר: אנחנו בצרות. מי זה "אנחנו"? שמאלנים, הומניסטים, תל אביבים. למה בצרות? ראשית, משום שאנחנו תמיד בצרות מעצם היותנו מיעוט פריווילגי, חזקים מכדי להתבכיין באופן לגיטימי מצד אחד וחלשים מכדי להשפיע על המציאות מצד שני. אבל זה נכון כבר הרבה שנים. מה שהשתנה לעומת שני סבבי הבחירות הקודמים זה שהפעם אנחנו אפילו לא מדמיינים שאנחנו במשחק.

2. שני דברים דרמטיים שלא מדברים עליהם מספיק התרחשו מאז בחירות ספטמבר 2019: הפנטזיה הפרועה על ממשלת מרכז-שמאל בתמיכת הרשימה המשותפת התנפצה סופית, הודות לגזענות ולפחדנות המוטמעים ברשימת כחול לבן, ומנגד, העבודה ומרצ התאחדו לריצה משותפת באיחור של שנה ובחמיצות שיא, כשבדרך הן מאבדות את מיטב לוחמותיהן לטובת איחוד בלית ברירה שאינו מביא איתו בשורה, השראה או חזון לבוחרים. כתוצאה מכך, מגיע הפעם השמאלן הממוצע אל הקלפי בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.

בשבוע האחרון שוחחתי עם עשרות שמאלנים תל אביבים ודגמתי בטוויטר מאות נוספים. התחושות המחברות ביניהם הן אדישות, דכדוך, שעמום, ייאוש, ניתוק, ניכור וליבידו פוליטי של שטיח אמבטיה. תל אביב פשוט לא בעניין. ככה זה מרגיש כשצופים במציאות מהיציע

3. בשבוע האחרון שוחחתי עם עשרות שמאלנים תל אביבים ודגמתי בטוויטר מאות נוספים. התחושות המחברות ביניהם הן אדישות, דכדוך, שעמום, ייאוש, ניתוק, ניכור וליבידו פוליטי של שטיח אמבטיה. תל אביב פשוט לא בעניין. הפגנת ארגוני השמאל נגד הבלוף התקשורתי הקרוי "תוכנית המאה" הביאה אמנם לדיזנגוף במוצ"ש כמה אלפים עם אנרגיות טובות, אבל לאנרגיות האלה אין ייצוג במערכת הפוליטית. ככה זה מרגיש כשצופים במציאות מהיציע.

4. זה קצת כמו לראות את גמר גביע העולם בקריקט בין הודו ופקיסטן, כשכל מה שמעניין אותך זה נבחרת הולנד בכדורגל. ואתה די מתעב קריקט. והודו ופקיסטן רוצות לחסל אותך. שמאלנים מוצהרים ושמאלנים בארון מצביעים כחול לבן בהמוניהם, אבל קמפיין ספטמבר 2019 והמנדט שקיבל גנץ אחריו הוכיחו שהלב של הנהגת הרשימה נמצא בצד ימין. יאיר לפיד ובוגי יעלון אומרים את זה באופן מפורש. גנץ ואשכנזי שותקים בהסכמה. הנדל והאוזר מתכננים את הסיפוח. האלטרנטיבה היא שאין אלטרנטיבה.

בתוך הבועה כבתה האש הפוליטית. ברגע הקריטי הזה של המאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, אין מי שיצית את התשוקה ויגייס את המחנה. זה עלול בהחלט להתבטא בירידה באחוזי ההצבעה בעיר

5. הפרשנים עדיין לא שמו אצבע על התופעה הזאת, אבל היא מורגשת היטב ברחבי תל אביב: בתוך הבועה כבתה האש הפוליטית. ברגע הקריטי הזה של המאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, אין מי שיצית את התשוקה ויגייס את המחנה. יחד עם המיאוס מהמבוי הפוליטי הסתום שהמדינה נקלעה אליו, זה עלול בהחלט להתבטא בירידה באחוזי ההצבעה בעיר ובסביבתה האידיאולוגית (כן גבעתיים, אני מסתכל עלייך). במילים אחרות: אם פלורנטין ושינקין הולכות לים ב-2.3, בני גנץ לא יהיה ראש ממשלה.

6. נותר רק כוח אחד שיכול לאחד את השמאל התל אביבי ולהנהיר אותו אל הקלפי בהמוניו. באופן פרדוקסלי, הכוח הזה הוא בנימין נתניהו. הרצון לראות את ראש הממשלה היוצא אשכרה יוצא, מתפנה לעסוק בענייניו המשפטיים ומשלם את מחיר השחיתות וההשחתה, הוא כרגע הדלק היחיד שנשאר לנו בימ"חים. זה עשוי להספיק. זה עשוי גם לא להספיק.

ובינתיים: ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי. ביבי ג'ון מלקוביץ'. השיח הציבורי-תקשורתי נע כולו סביבו. המציאות הישראלית נעה סביבו. אי אפשר שלא להתמלא ייאוש כשרואים מה הוא מוכן לעשות כדי לחמוק מדין. יש פחות משלושים יום להפוך את הייאוש הזה למוטיבציה

7. ובינתיים: ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי ביבי. ביבי ג'ון מלקוביץ'. השיח הציבורי-תקשורתי נע כולו סביבו. המציאות הישראלית נעה סביבו. הוא שולט באופן טוטאלי בסדר היום ועושה בתקשורת כרצונו. קריסת המערכות והתשתיות היא רק תפאורה לקרקס הגדול שלו, המורכב ברובו מצבא ליצני מדיה ונחילים מאולפים של טרולים מפיצי שנאה ושקרים ברשתות החברתיות. אי אפשר שלא להתמלא ייאוש כשרואים מה נתניהו מוכן לעשות כדי לחמוק מדין. יש לנו פחות משלושים יום להפוך את הייאוש הזה למוטיבציה.