פיגוע תודעתי: המהדורות נפרדו מהמציאות והתנתקו מהציבור

דפנה ליאל, אמש במשדר של 12
דפנה ליאל, אמש במשדר של 12

אמרנו שהנאשם נתניהו לא מסוגל לנצח. זה סיפור עיתונאי במימדים של אפוס היסטורי. התקשורת מסרבת לספר אותו ונותרת נאמנה למנהיג שהעם מאס בו. גם זה סיפור מסמר שיער. איך אין לאנשים האלה בושה

בסביבות השעה 20:00 אפשר היה להוציא את ההודעה הרשמית: ערוץ 12 וערוץ 13 נפרדו מהמציאות והם משדרים כעת מעולם מקביל, מתוך מציאות חלופית, מנותקים לחלוטין מההוויה הישראלית. 

ידענו את זה במשך זמן רב, כמובן. כתבנו הרים של טקסטים על בגידת התקשורת ועל מות העיתונות. אבל לראות את כתבי חדשות 13 מנופפים בבשורה של קמיל פוקס על "הכרעה דרמטית" שעתיים לפני סגירת הקלפיות ומשתתפים באופן פעיל בקמפיין דיכוי הצבעה, ובכן, זה היה רגע לספרי ההיסטוריה שעוד יכתבו על מה שקרה כאן.

עמית סגל, אמש בשידור
עמית סגל, אמש בשידור

הפיגוע התודעתי החמור שחוללו קברניטי חדשות 13 (ולצדם גם עמית סגל, הלוא הוא דובר נתניהו בחדשות 12 שקשקש על "תוצאות כמותן עוד לא ראינו"), היה שיאו של קמפיין ממושך שניסה לקבע את ניצחונו של נתניהו כעובדה מוגמרת עוד לפני שהוטל פתק אחד בקלפי. כך במהלך הסופ"ש כבר התקיימו באולפנים דיונים על מה שמצפה לממשלת נתניהו אחרי הבחירות, וכך במהלך השבועות שקדמו ובהם קיבל נתניהו זמן מסך גבוה במאות אחוזים מזה של יריביו. התגייסות טוטאלית.

כן, בהחלט, גם אני ראיתי איך רינה מצליח ואודי סגל הצליחו להקשות על נתניהו בריאיונות – ומגיע כבוד מסוים לעיתונאים שמצליחים לעבוד כשכל המערכת סביבם הושחתה – אבל אין בעולם עלי תאנה בגודל שיכול להסתיר את הקרנפים שבאולפן ומאחורי הקלעים. 

בתחילת השבוע כבר אמרנו: הסיפור הגדול הוא שנתניהו לא מסוגל לנצח. גם לא כשאף אחד לא מתמודד מולו, גם לא מול שער ריק, גם לא עם החיסונים ולא עם בן גביר ולא עם כל התקשורת בפינה שלו ולא עם אופוזיציה מפורקת. זה היה הסיפור בשלוש מערכות הבחירות הקודמות וזה הסיפור הפעם. זה סיפור עיתונאי מדהים במימדים של אפוס היסטורי. התקשורת מסרבת לספר אותו ונותרת נאמנה למנהיג שהעם מאס בו. גם זה סיפור מסמר שיער. איך אין לאנשים האלה בושה.

פחות מיממה חלפה מאז התברר לשוכני האולפנים ועורכיהם שהמציאות נתנה להם כאפה עם הצד המעליב של היד, ולא רק שאין הכרעה דרמטית אלא שהתיקו והמבוי הסתום הולכים ומעמיקים, והם עדיין מדקלמים לעצמם את המנטרה על "ממשלת נתניהו הבאה" ואת הסלוגן "או נתניהו או בחירות חמישיות". אותם אנשים שמגחכים על הזיות השמאל-מרכז על קואליציות בין גדעון סער לאיימן עודה, מדקלמים לגמרי ברצינות את הברית האפשרית של נתניהו עם הכהניסטים והאיסלמיסטים. היינו צוחקים אם אלה לא היו החיים שלנו.

נתניהו הסתבך בתיקי 2000 ו-4000 עם ניסיון כושל להשתלט על פונקציית העריכה ב"וואלה" וב"ידיעות אחרונות", ולא צריך דימיון מפותח כדי לשער כיצד זה היה נראה אילו היה מצליח. זה היה נראה בדיוק כמו לזפזפ בין 12 ו-13: פה ושם איזו מילת ביקורת מנומקת מצד שמאלן מחמד או עיתונאי רציני, ובשאר הזמן דברור ושפרור נמרץ של דף המסרים. וכמובן, בלי ערבים, בלי חרדים ובלי צעירים. מאז 2015 הם מהמרים על נתניהו, ועכשיו הם כבר אול-אין. 

בדמוקרטיה מתוקנת, עורכי ומנהלי חדשות 12 וחדשות 13 היו מגישים את התפטרותם הקולקטיבית הבוקר. הצלחתם היחידה היא בזריעת בלבול, ייאוש ואי-אמון בקרב אזרחי המדינה, ובכך הם שותפים מלאים ומרכזיים לכאוס המסוחרר שנתניהו מייצר סביבו ביתר שאת בשנתיים האחרונות כדי להימלט ממשפטו. הכישלון שלהם בתיאור המציאות כבר מזמן חצה את גבולות הפדיחה אל תוך תחומי הבניית המציאות והנדסת התודעה. הדבר המדהים הוא שגם בכך הם נכשלים.