מדריך לבוחר שלא רוצה לבחור

אנחנו חיים ביקום שבו אני הולך (כמה מרגש!) להצביע בבחירות המוניציפליות לעיריית תל אביב. את ההחלטה ללכת להצביע לא אני קיבלתי אלא מפצל יקומים קוונטי שלצרכי האגואיסטי יצר שני יקומים, באחד אני אלך להצביע ובשני, לא. אולי יצירת יקום חדש כדרך להימנע מקבלת החלטה הקשורה לבחירות מוניציפליות במדינה קטנה בפלנטה השלישית סביב כוכב ממוצע למדי בקצה הלא אופנתי של גלקסיית שביל החלב נראית לכם כ-overkill. מבחינתי, מדובר בפתרון האולטימטיבי לבחירות אשר החברה מגדירה כחשובות, אבל למען האמת, לא מאוד מעניינות אותי.

הדרך שלנו ליצירת יקום חדש מתחילה בשאלה האלמותית שמלווה כל בחירה בה ניתקל בחיינו: מה זה משנה? לא מדובר, לפחות לא לחלוטין, ב"מה זה משנה" הציני והעייף הנובע משנים של אמירות בסגנון "כל הפוליטיקאים אותו דבר", "גם ככה אני עושה רילוקיישן לברלין" וכיוצא באלה. הכוונה היא לאשליית הבחירה ביקום דטרמיניסטי שבו הכל נקבע מראש. עד שתורת הקוונטים נכנסה לחיינו, גדולי הפיזיקאים החזיקו בגישה הדטרמיניסטית הזו. בשלב מסוים בהיסטוריה, האמונה הייתה שאנו מבינים את חוקי הטבע במלואם ושאם היו נותנים לנו כמה נתונים בסיסיים על כל חלקיק ביקום, היינו יכולים לנבא את העתיד בדיוק של 100 אחוז. כמובן שלמטרה זו אנחנו צריכים סופר מחשב שלעולם לא נוכל לייצר אבל זה רק פרט טכני. מה שחשוב זה שאנחנו חיים ביקום דטרמיניסטי שבו הכל, גם ההרגשה השקרית של רצון חופשי, קבוע מראש. יכולת החישוב המוגבלת שלנו היא זו שנותנת חשיבות מדומה לכל החלטה אשר מתקבלת ביקום שכזה.

לכאורה, מדובר בחלום שהתגשם עבור הבוחר שאינו רוצה לבחור. מצד אחד, שום דבר לא משנה, ומצד שני, תמיד קיימת האפשרות להרגיש משמעות הנובעת מבורות. לצערנו, שמיכת המשי הרכה של חוסר האחריות נקרעה מעלינו עם גילויה של תורת הקוונטים. עכשיו אפשר להגיד הרבה דברים על תורת הקוונטים ורובם לא יהיו מובנים, אבל יש משהו אחד שאיתו לא ניתן להתווכח – זו התורה המדעית המדויקת ביותר בהיסטוריה. מיטב המוחות במאה השנים האחרונות, בהם גם אלברט איינשטיין עם אמירתו הידועה "אלוהים לא משחק בקוביות עם העולם", ניסו להפריך את תורת הקוונטים ונכשלו בכך. כל ניסוי חדש עם טכנולוגיה מתקדמת יותר ויותר רק אישש את הניבויים התיאורטיים הנובעים מתורת הקוונטים. תורת הקוונטים כל כך מצליחה שבכתבה זו נתייחס אליה כמתארת באופן מושלם ומלא את היקום.

ניסה להפריך את תורת הקוונטים וכשל. אלברט איינשטיין

זו בדיוק הבעיה. תורת הקוונטים מתארת יקום שמתנהג בצורה מוזרה. ריצ'רד פיינמן, מגדולי התיאורטיקנים של תורת הקוונטים, אמר "[מכניקת הקוונטים] מתארת את הטבע כאבסורד מנקודת-הראות של השכל הישר. והיא תואמת לחלוטין את הניסויים." עוד הוסיף פיינמן "אני מקווה אפוא שאתם יכולים לקבל את הטבע כפי שהוא – אבסורד". כדי לתאר את אחת המוזרויות הללו, זו שמנפצת את האידיאה נטולת הבחירה עליה דיברנו מקודם, נעשה ניסוי מחשבתי קוונטי קצר: נניח שלחלקיק מסוים יש שני מצבים אפשריים – מעלה או מטה. לפני שנמדוד אותו, המצב הכולל שלו מתואר כ"סופרפוזיציה" – סוג של סכום – של שני המצבים האפשריים שלו. אבל כשמודדים את החלקיק תמיד מוצאים אותו באחד משני המצבים האפשריים – למעלה או למטה, ולעולם לא בסופרפוזיציה. כלומר, בזמן המדידה קרה משהו שגרם לכאורה ל"קריסה" של כל המצבים האפשריים האחרים והשאיר אותנו עם תוצאה אחת. הפרשנות המקובלת לתורת הקוונטים טוענת שהקריסה היא אמיתית, ושגם אם היינו יודעים מראש מה המצב המדויק של מערכת הניסוי שלנו לא היינו יכולים לחזות את תוצאת המדידה, אלא רק להעריך מהי ההסתברות למדוד כל אחת מהתוצאות האפשריות. כלומר, לפי תורת הקוונטים, ביקום יש אקראיות אמיתית, כזו שלא נובעת מחוסר ההבנה שלנו, אלא מהווה תכונה יסודית של הטבע.

מהי המשמעות עבור הבוחר שאינו רוצה לבחור? בעולם אקראי שאינו דטרמיניסטי, שום דבר לא קבוע מראש. אפילו לצפייה ללא השתתפות יש השפעה כי לפי תורת הקוונטים הצופה משפיע על התוצאה. דיכאון. הרי למרות שכולנו גיבורים בסרט שהוא חיינו, מדובר בסרט ארוך למדי וזה קשה לתת לכל מעשה, בחירה ומונולוג החבויים בתוכו משמעות עמוקה. כמה מהפעולות או ההחלטות שלנו מקבלות יותר מרגע של מחשבה? גם לבוחרים שאוהבים לבחור רוב החיים עוברים במצב של אוטומט, תוצאה של תפיסה סמי-דטרמיניסטית שיש בחירות חשובות ויש כאלו שלא. אבל לצערנו, בעולם שמתנהל לפי החוקים של מכניקת הקוונטים ובו דבר אינו ידוע מראש, הכל מקבל משמעות.

נהוג להגיד ש"אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יירה במערכה השלישית" ואכן הפתרון האלגנטי לבעיה של הבוחר שאינו רוצה לבחור הופיע כבר בפסקה הראשונה – לפצל את היקום. להלן מדריך קצר למפצל היקומים המתחיל, כזה שמאפשר חזרה לחמימות החיבוק הדטרמיניסטי. השלב הראשון הוא לקבל את הפרשנות האלטרנטיבית לתורת הקוונטים – פירוש העולמות המרובים. נרגיע ונספר שגם פרשנות זו עומדת בכל המבחנים, רק שההסבר המתקבל מתוכה לניסוי הקוונטי היא שונה. לפי פירוש העולמות המרובים, אין קריסה של כל המצבים האפשריים, אלא משהו הרבה יותר מעניין קורה. בתהליך המדידה אנחנו בעצם "שוזרים" את עצמנו, הנסיינים, עם מערכת הניסוי, וגורמים לפיצול: אחרי הניסוי, יהיו מספר עותקים שלנו כמספר התוצאות האפשריות, כאשר כל עותק של נסיין ימדוד תוצאה שונה. מובן שלא נמצא פתאום "עצמנו" נוסף מביט אלינו עם מבט מבולבל. העותקים שנוצרים מכילים את היקום כולו כפי שהוא היה רגע לפני המדידה, כאשר ההבדל היחיד בין כל היקומים החדשים הללו הוא התוצאה של המדידה.

פירוש העולמות המרובים נותן לנו בחזרה את העולם הדטרמיניסטי שאליו אנחנו כמהים. כל התוצאות האפשריות מתקיימות בוודאות, אין בחירה אקראית של אחת מהן, והאקראיות שאנו חווים היא רק אשליה הנובעת מבורותנו באשר לעולם, מבין העולמות האפשריים שבהם אנחנו נמצאים. השלב השני במדריך, אחרי קבלה מהוססת של פרשנות זו, היא להשתמש במפצל העולמות שנמצא במרתף של בניין קפלון באוניברסיטת תל אביב. המפצל, אותו ניתן להפעיל דרך האינטרנט מאפשר לכם לבחור בין שתיים לשש אופציות. אני למשל כתבתי שתי אופציות אפשריות: ללכת לבחור בבחירות המוניציפליות או לא. לאחר ההפעלה, המפצל יבצע ניסוי קוונטי וייתן לכם את התוצאה. במידה והתחייבתם באופן מוחלט לפעול לפי תוצאות המדידה (לי יצא ללכת לבחור) תוכלו להתנחם במחשבה שמאז ומתמיד חייתם ביקום דטרמיניסטי שבו זו הייתה התוצאה. תוכלו גם ליהנות (או לסבול) מהידיעה שהבטחתם את קיומם של עותקים נוספים שלכם, שכל אחד מהם פועל על-פי תוצאה שונה.