הדם על הידיים: קשת 12 ורשת 13 הפסיקו לנרמל את המצב. מאוחר מדי

זה היה אחד הימים הנוראים ביותר מאז השבעה באוקטובר. בשעה שמונה בערב, עם פתיחת מהדורות החדשות, קריית שמונה בערה והצפון כולו עלה באש. גופתו של החטוף דולב יהוד ז"ל זוהתה. ברקע פעל במרץ ראש ממשלת החורבן כדי לטרפד פעם נוספת עסקת חטופים. הידיעה על מותם של ארבעה חטופים נוספים, ככל הנראה כתוצאה מתקיפת צה"ל, אושרה לפרסום באמצע המהדורות. ואז, סוף סוף, בלב מרוסק ושבור, גילינו מה יכול לגרום לערוצי הטלוויזיה לעצור את הדהירה שלהם אל שגרת הריאליטי והנרמול הבלתי פוסק של מחדלי נתניהו וכנופייתו: נהרות של דם ואש.

>> "האח הגדול" חזר לספק אסקפיזם טראשי. רק אל תשכחו להיות עצובים

ביטול השידורים של להיטי הריאליטי "מאסטרשף" ו"האח הגדול" התקבל ברחבי הרשת בסיפוק. מדובר בשתי תוכניות ציניות שמנגנות על מיתרי האבל הלאומי וכל מהותן היא לאלחש את הציבור ההלום ולמכור עוד חסויות ופרסומות. אין להן בכלל מה לחפש על המסך בעידן החורבן הנוכחי. אבל הן שם גם כשהרחובות בוערים, גם כשחיילים מתים במלחמת ההגנה על שלטון נתניהו, גם כשהממשלה ממשיכה לדהור אל התהום. ופתאום – הן לא. צדק רז שכניק מ"ידיעות אחרונות" כשכתב בתשע בערב ש"המשך שידורים רגיל פירושו נרמול מוות של חטופים או חיילים, שמחלחל למעלה. עצירתם אומרת: אנחנו לא יכולים להשלים יותר עם מה שקורה". צדק מאוד. אלא שזה קרה שבעה חודשים מאוחר מדי.

לקח לקשת 12 ורשת 13 קצת זמן לחזור לשגרה אחרי שבעה באוקטובר, אבל אחרי עסקת החטופים הפכה הזחילה האיטית בחזרה אל החיים לשעטה אל עבר נרמול המחדל, נרמול האסון, נרמול ההפקרה ונרמול מוחלט של העובדה שכל האחראים לכך ממשיכים לפרק את מדינת ישראל לגורמים. החזרה אל לוח המשדרים הרגיל היא כמובן גם עניין כלכלי שאין לזלזל בו במציאות שבה רוב כלי התקשורת מדממים מזומנים, אבל הדם האמיתי שמדממים אזרחים וחיילים שהופקרו אמור להיות חשוב יותר. ודה פקטו הוא לא. גם התקשורת המשודרת באולפני האקטואליה הפקירה אותם. הדם הזה גם על הידיים שלה.

במשך כל החודשים האחרונים איפשרו אולפני האקטואליה, בהובלת הפרשנים הצבאיים ושופרות ביביסטים, להדהד שוב ושוב את דוקטורינת "רק לחץ צבאי יוביל לשחרור החטופים" ולשטוף את מוחם של הצופים בהבטחה הסמויה שעוד רגע נראה כאן 20 מבצעי אנטבה, מיד אחרי הפרסומות. גם בשבועות האחרונים, כשהידיעות על מותם של חטופים בשבי הולכות ומתרבות והמלחמה מנוהלת באופן מחפיר וחסר כיוון, באולפנים ממשיכים לשדר עסקים כרגיל מבלי לדרוש תשובות מהממשלה, מכורים לסינקים של בן גביר וסמוטריץ' ולספינים שנתפרים בלשכת נתניהו.

כך, למשל, נפתחה אתמול מהדורת קשת 12 כשהצפון הבוער הוא רק האייטם הרביעי בכותרות המהדורה, אחרי חשיפת ההקלטות של חטיפת משפחת קוניו לפני שמונה חודשים, קצת רכילות של גורמים אנונימים בקבינט המלחמה ואחרי הידיעה החשובה על כך שבן גביר הצליח להתחמק בכנסת ממשפחות החטופים. זה סדר החשיבות וזה סדר העדיפויות שמנהלים בתוכניות האקטואליה: מה נתניהו אמר? מה בן גביר אמר? מה אמרו עליהם? ככה בלופ, ערב אחרי ערב, חודשים שלמים, כאילו את המהדורה עורכים עמית סגל וצבי יחזקאלי. רק תראו את המונולוג הזה של גיא פלג, שבועיים אחרי פרוץ המלחמה. איפה הוא ואיפה משדרי האקטואליה.

ואין מבוגר אחראי שיבוא ויאמר, עיתונאים, תעשו עיתונות. תעשו דרוקר. תדרשו תשובות מהשלטון ואם אין לו – דברו אמת לכוח. האמת הברורה היא שכל עוד הממשלה הזאת מכהנת, החורבן הנוכחי הוא רק ההתחלה. עיתונאים בכירים באולפנים יודעים את זה, כותבים את זה בטוויטר, אבל על המסך ההצגה נמשכת. ב"אולפן שישי" מאפשרים לגיא פלג ואמנון אברמוביץ' לומר את זה שלוש דקות בשבוע. זה מה שנשאר מהעיתונות בחדשות 12.

אתמול, בעיתוי אירוני מושלם, פנו מנכ"לי חברות החדשות וארגון העיתונאים לראש הממשלה, שר הביטחון ומה שזה לא יהיה שבני גנץ אמור להיות, והתבכיינו במכתב פאתטי על כך שראשי קבינט המלחמה מסרבים בשיטתיות להתראיין וכי "ההתעלמות מהתקשורת פוגעת אנושות בחופש העיתונות, בזכות הציבור לדעת ובדמוקרטיה". במקום להסתער עם מקלדת בין השיניים על מחדלי שבעה באוקטובר וניהול המלחמה הכושל, הם משגרים מכתבים ומתחננים לאיזה סינק או ריאיון מלטף. במקום לומר שאת הממשלה הזאת צריך להפיל בדחיפות לפני שנתגעגע לאסונות העכשוויים, הם מבקשים להמשיך לכשכש בזנב ושרק יזרקו להם איזו עצם. דם החטופים על הידיים שלהם.