כריות בלאק החדשות: לא יותר מקוקו פופס שוקולד עם טעם לוואי

די מדהים לחשוב כמה מהר כריות נכנסו לקונצנזוס המתוקים הישראלי, ועל אחת כמה וכמה יותר מדהים כשמבינים שמדובר במוטציה שלא כל כך מזוהה עם החיך הישראלי – דגני בוקר שהם בעצם ממתק. נכון, רוב מוחלט מדגני הבוקר הם בעצם ממתק (כן, גם פיטנס), אבל במותג העוצמתי של תלמה אפילו לא מתביישים בזה. תציצו על חבילת הכריות הקרובה לביתכם ותמצאו שם לוגו חמוד בפינה לצד הכיתוב "כיף לצרוך כחטיף!". סימן הקריאה במקור. זה מוצר שאפילו לא צריך סימון לסוכר בכמות גבוהה, מכיוון שכל מי שטחן קערה עמוסת כריות וחלב מכיר את השוגר-ראש שמגיע בעקבותיה. 

מאז הקראנץ' הנוגטי של כריות פרץ את שוק הקורנספלקס לאגפים מתוקים יותר גם בישראל, קמו לו חיקויים רבים, אבל אף אחד לא משתווה למקור. השילוב המדויק בין הטעם התקיף של הנוגט, הפריכות והמרקם המושלמים ואפילו הצורה המדויקת ביותר לצריכה (מי ידע שכרית כ"כ נוחה בפה? שקט, אל תענו לי) הם דבר שקשה לשחזר, גם אם אתם החברה שיצרה את המקור. עד כה, כל הגרסאות השונות והמשונות של כריות, גם מטעם תלמה, התקשו לגרד מלמטה את הקערה המושלמת של כריות הנוגט. זה לא אומר שהם מפסיקים לנסות.

הניסיון הטרי ביותר להילחם בשליטתו האבסולוטית של הנוגט הוא כריות Black. הקשר למחאות הבלאק לייף מאטרז מקריות בהחלט. התיאור הרשמי אומר שמדובר בדגנים ממולאים בטעם שוקולד-וניל, אבל בפועל מדובר בכריות מעט קטנות, פריכות ויבשות יותר מהגרסה הנפוצה. הדגנים עצמם (אם עדיין אפשר לקרוא להם כך אחרי כל כך הרבה סוכר) בטעם שוקולד, בעוד שהקרם הלבן שבתוכם – מעדות קרם האוריאיו-פארש – הוא מה שנותן את הטעם הונילי. בטעימה יבשה, מדובר בגרסה מעט מתקתקה יותר מהמקור, אפילו ילדותית טיפה בנגיסה הראשונה. הקראנץ' עושה את כל הרעשים הנכונים, הפה מתייבש בדיוק למידה המדויקת והטעם, ובכן, בסדר. אפילו טוב, אבל ההשוואה המתבקשת לאב הרוחני יוצרת לו רף שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בו.

עם זאת, כל בר דעת ובלוטות טעם יודע שכריות טועמים רק בסביבתם הטבעית – בתוך קערת חלב מרככת. הקסם האמיתי של הכריות נוצר רק כשהחלב מחלחל לתוכן כמו לספוג מתקתק, מאזן את הסוכר ומרכך מעט את הקראנץ׳, לא יותר מדי. רק סוטים אוהבים כריות ספוגות עד תום. לכן מילאתי קערה נאה בכריות השחורות, מזגתי לתוכה חלב קר בדיוק לפי המתכון (להוסיף חלב עד שהכריות מתחילות לצוף ומיד לעצור) ונתתי להן לשבת ולספוג ללא יותר משתי דקות. נו, לא יודע למה כבר ציפיתי. הכריות עצמן השתלטו על הטעם מיידית, ולא השאירו אפילו צ'אנס למילוי הווניל. טעם השוקולד אמנם מורכב מעט יותר מדגני בוקר אחרים בטעמי שוקולד, אבל גם עם התוספת הכמעט בלתי מורגשת של הווניל, זה עדיין קורנפלקס שוקולד די סטנדרטי.

החלק הכי כיפי בכריות נוגט הוא למלא את הפה בכף מלאה בכל טוב ולקבל סדרת טעמים – קודם כל החלב הממותק מחליק על הלשון, אחר כך החספוס החיצוני של הכריות מתנגד לו ולבסוף הנגיסה שמשחררת את המילוי הנוגטי שמערבב את הכל בציקלון של סוכר וחלב וכל מה שלא טוב לנו למרות שטכנית זה מוגדר כארוחת בוקר. כריות Black מפספס את השינויים האלו ונשאר במנעד טעמים די מינימליסטי, ועוד עם טעם סטנדרטי כמו השוקולד. "יש מצב שהמצאנו כריות יותר טעימות מכריות נוגט?", שאלו בקמפיין הפרסומי של תלמה. לא. ממש לא. המצאתם קוקו פופס שוקולד עם טעם לוואי. לא שזה רע, אבל זה לא מתקרב לממתק-ארוחת-הבוקר המופתי שנתן לו את שמו. כריות יש רק אחד, ורק אותו אוכלים.