סיפור אהבה ישן: כשבירה פגשה את אוכל
יצאנו לדגום כמה מהשילובים הטעימים ביותר בין בירה לאוכל שגם אתם תוכלו לטעום במהלך החודש הקרוב בדרך לטקס פרסי האוכל המסורתי של Time Out. שתינו, אכלנו והודנו לאלים המצרים. בתאבון ולרוויה
תוכן שיווקי | קרלסברג
השילוב בין בירה לאוכל הוא ישן כמעט כמו הבירה עצמה. אפשר להניח שכשהמצרים שתו משׁכר האלים שלהם, אמר רעמסס אחד לחברו "אתה יודע מה ילך עם זה טוב? מן". למעשה החיבור הפך להדוק כל כך עד שזה מובן מאליו שמקום שמגיש אוכל יגיש גם בירה. הראו לי מסעדה שלא מגישה בירה ואראה לכם מקום שיש בו רק מנות ילדים.
הם מחמיאים זה לזה – שני אלמנטים קולינריים שמתחברים כשתי פיסות פאזל שנולדו תואמות זו לזו. לוקחים ביס עסיסי ושוטפים עם שלוק צונן. שותים, נוגסים, שותים וחוזר חלילה. המצרים האלה ידעו מה הם עושים.
[tmwdfpad]עם ההבנה הזאת ועם הרבה תיאבון בריא יצאנו לבחון כמה משילובי הבירה־אוכל שמוצעים ב־11 מסעדות ברחבי העיר כחלק מההכנות לטקס פרסי האוכל השנתי של Time Out. מיטב מסעדות העיר אספו מנות נבחרות, חלקן אף מיוחדות לאירוע, והצמידו להן את חבר הנפש הקולינרי שלהן בדמות הבירה הנכונה. את השילובים המומלצים תוכלו למצוא במחירים נוחים במגוון מסעדות עד ה-9 בדצמבר, וכדאי שתזדרזו כי יש הרבה לעכל.
בחרנו בארבע מסעדות מתוך הרשימה הארוכה, כי עם יותר מזה נגמור כמו אלביס, ויצאנו לטרוף ולשטוף. בחרנו להתחיל בקלילות כדי להתקדם אט אט במעלה סולם השמנמנות, אז פתחנו במנת הקרפצ'יו ורדורה של מסעדת מל ומישל. למרבה ההפתעה היא כלל אינה ורודה. המונח "ורדורה" מתאר קרפצ'יו של ירקות או פירות, והבחירה של מל ומישל בדלעת מפתיעה ומשתלמת כאחד. המנה הקלילה צוותה לבירה הבלגית הקלאסית לף בלונד, שמצליחה להשתלב עם מגוון הטעמים הרחב של המנה. גבינת הגורגונזולה העוצמתית פוגעת בחך לצד המתקתקות של הדלעת, רק כדי להתאחד עם הארומות הפירותיות של הלף ליצירת שילוב אוורירי ואידיאלי לפתיחת התיאבון.
התחנה הבאה במעלה המרתון הקולינרי הסתתרה בפיצריית הבוטיק של רביבה וסיליה, שנמצאת סמוך למסעדה המיתולוגית. בין גבינה מבעבעת אחת לגבינה מבעבעת אחרת בחרנו דווקא בכריך ברזאולה ומנצ'גו – הפתעה פחממתית מושחתת להפליא. הכריך, עטוף בלחם פרנה טרי וחם שעשוי במקום, משלב בפשטות בין פיסת הבשר הכבוש וגבינת העזים. השותף שלו, הסיידר האלכוהולי סומרסבי, הוא ניגוד מושלם למליחות של המנה – טיפה מתוק, מספיק קליל ומכין את בלוטות הטעם חזרה לנגיסה בכריך הפריך.
אחרי המנות הקלילות החלטנו שהגיע הזמן למנות העיקריות. כן, מנות ברבים. נסו אתם להימנע מאכילת יתר כשהאפשרויות נשמעות טעימות כל כך. קפצנו לאזור שוק הכרמל, שם מצאנו את M25 שסיפקו לנו מנות בשר עסיסיות לריפוד הבירה. לא מפתיע שמנת ההמבורגר הקלאסית, עם הטוויסט גריל המצוין, השתלבה בטבעיות עם הלאגר הענברי טובורג רד, אבל כשטעמנו את מנת העריס טלה – קבב טלה צלוי בתוך פיתה בליווי טחינה איכותית וסלט עגבניות עם בעיטה – הופתענו מכך שהיא מצליחה לעמוד ברף עושר הטעמים החזק של הגינס המיתולוגית. ארוחה עמוסה בכל טוב.
לסיום החלטנו לקנח בקפיצה קטנה לאסיה, ואם נהיה כנים – גם לעולם המופלא של הטיגון. שתי המנות שהזמנו במסעדת אוקינאווה היו חגיגה מפוארת לשמן בלי שחרגו לצד הנוטף. הקריספי באן (לחמניות מאודות במילוי עוף קריספי, צ'ילי טרי, פיטריות שימאג'י ועוד) הדגיש את טעמה של הקרלסברג הקלאסית, שבתורה עזרה לאזן את החריפות שמסתתרת בבאן. מנת קוקטייל הטמפורה – מנת רחוב יפנית וחלום של כל אוהב טיגון – הגיעה בליווי בירת החיטה ויינשטפן, בחירה נועזת עבור רוב המנות, אבל כזאת שהוכיחה את עצמה כריפוד אידיאלי לאצבעות השרימפס והדג הלבן הפריכים. הכוס האחרונה הסתיימה בדיוק עם הביס האחרון, והחיבור בין הבירה למאכלים הפך בביטננו לקרוב מתמיד. בטוח שכך הרגישו המצרים.
