כולם באותו תדר: האנשים שהפכו את בית רומנו לאימפריה של תרבות

מופע הקאת הרחוב של כהן והנקודה הכי טובה לצילום בבית רומנו

מיכאל כהן

מי אני ומה אני לתדר?
מיכאל כהן, אמן היפ הופ, חבר משפחה מורחבת, זוכר אותו שהיה כזה קטן.

מתי הכרתי את בית רומנו?
הכרתי אותו כשהתדר עבר לשם לראשונה.

מה הספוט הכי אהוב עלי בבנין ולמה?
נואיבה או על הבר במסעדת רומנו. מקומות אידאלים לשבת בהם ערב שלם במקום אחד, ולפגוש המון אנשים מתחלפים.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
לא נעים להגיד אבל ההופעה/מסיבת יומולדת שעשיתי ברפי לפני שנתיים. היה כאוטי לגמרי, מלא מיץ גת וג׳ין, חירמונים על הרחבה, כל המרכיבים.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בבית רומנו?
לא מזמן הקאתי מול כולם מחוץ לתחנת רדיו, זה נחשב? זה היה כמו מופע רחוב.

מנת האוכל האהובה עלי בבית רומנו?
שווארמה דג – הבחירה של העם.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
שהכול מאוד קרוב והאופציה לעבור לעוד מקום תמיד נמצאת (למרות שאני לרוב תמיד נשאר פשוט בבית רומנו).

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
מתי כספי עושה את ארץ טרופית יפה.

אריאל עפרון

מי אני ומה אני לבית רומנו?
צלם הבית מאז שהתדר הורידו עוגן בבית רומנו.

מתי הכרתי את בית רומנו?
2013, בהופעה של התפוחים בתדר.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
איך אפשר לבחור? היו כל כך הרבה. אביתר בנאי, טוני אלן, מרכוס ואלאיי, שלמה גרוניך, המחווה לפורטיסהד, סופ"ש דקמאנטל. וזה רק מה ששלפתי מהראש. אולי צריך משאל כזה בטיים אאוט…

>> הרגע שספי ציזלינג לא ישכח והרגע בו פיקאצ'ו רב מכות
>> קיד קוקו מוצא את מערכת הסאונד המושלמת וזיו את עצמה
>> הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בבית רומנו?
סוד כמוס לפרה ולסוס.

מה הספוט הכי אהוב עלי בבניין ולמה?
תלוי. בתור צלם – המרפסת שמשקיפה לקהל, בתמונה אחת משם אפשר להבין מה קורה בבניין בכל רגע נתון. בתור אורח – הנויאבה, שנותן מענה לאנשים כמוני שאוהבים חדרים קטנים עם סאונד מעולה ודיג'ייז/סלקטורים מהטובים בארץ.

מנת האוכל האהובה עלי בבית רומנו?
ראגו עם טחינה וחתיכה חלה בצד. כל העולם במנה אחת.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
זו שאלה ששואלים חיילים בחופשת סוף שבוע, לא מתאים לכם טיים אאוט.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן.
פסטיבל הוקרה לתדר/רומנו – מיטב הדיג'יים ואמני ישראל במחווה למקום ששינה את פני התרבות בתל אביב.

קיד קוקו מוצא את מערכת הסאונד המושלמת וזיו את עצמה

זיו

מי אני ומה אני לתדר?
מוזיקאית וסלקטורית בת 26 מירושלים. בית רומנו מהווה לי בית מגיל עשרים, כשעברתי מירושלים לתל אביב. המתחם פתח עבורי עולמות שהייתי צמאה אליהם, החל מסלקשיין ועד קולינריה. במתחם ניגנתי את סט התקליטים הראשון שלי וטעמתי לראשונה את השילוב האלוהי של חמאה ומרווה. הכל קרה במתחם הזה מבחינתי, ואם אני אי פעם אבודה בתוך העיר אני יודעת שאני יכולה להגיע לבית רומנו ולמצוא שם חברים טובים, סלייס פיצה ובסוף, גם את עצמי.

מתי הכרתי את התדר?
כשהייתי בת 17 הצלחתי להתפלח לתערוכה של חברים מירושלים דאז – Brothers of Light. הרגשתי גדולה מאד, והתרגשתי למראה של הרדיו, ששודר אז מתוך וואן. גם השתדלתי לא להתבלט, כי פחדתי שיתפסו אותי ויגלו שאני קטינה. 

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
הנואיבה – אהבתי את הספוט הזה בכל הגלגולים שלו (בתור חנות התקליטים בברלי, ולאחר מכן פופ-אפ שנקרא הטייט). יש שם אנרגיה ממש טובה, חוויתי שם תקלוטים ששינו אותי. סט התקליטים הראשון שלי היה שם עם עופר טל, שגם תקלטתי איתו אתמול, באירוע הלילה הלבן במוזיאון. סגירת מעגל מהממת. 

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
הופעה של איזה פריק, ״ססמי״, בנואיבה לפני שלוש שנים. מדובר בדמות שמופיעה במסיכה וסווטשירט פוקס כתום, ועושה מוזיקה ממש מוזרה. הוא/היא היו ממש מוזרים, לא אמרו לאף אחד שלום, ישבו באולפן ושתו פפסי דרך המסיכה. הופעה מוזרה, לא ממליצה על האמן הזה (הערת המערכת: אל תיפלו בפח, ההזיה הזו מצוינת).

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
מלך הקסטות הראשון, התרגשתי כמו כלה ביום חתונתה. הייתי בכל ההופעות וצרחתי את המילים לכל השירים. 

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
הדג הכבוש – עונה על כל הצרכים שלי!

מה אני הכי אוהבת בלילה בתל אביב?
לטייל באמפם שעה ובסוף לא לקנות כלום. 

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
אני לא ממש אוהבת הופעות עד שאני אוהבת אותן, אז השאלה הזו לא בשבילי.

קיד קוקו

מי אני ומה אני לתדר?
אני רועי בן צבי, דיג׳יי תחת השם קידנפה קוקו. אני אחראי על התוכן המוזיקלי במסעדת רומנו.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
מסעדת הרומנו כמובן. מערכת הסאונד מהטובות העיר, מקום שמאפשר קיום משותף לסאונדים וסגנונות שלא בהכרח היו יכולים להתקיים במקום אחר.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
דיג׳יי ספינה ברומנו.

>> הרגע שספי ציזלינג לא ישכח והרגע בו פיקאצ'ו רב מכות
>> הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן
>> מופע הקאת הרחוב של כהן והנקודה הכי טובה לצילום בבית רומנו

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
סטייק בר ים.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
ההופעה של מלך הקסטות, אבל הזוי בקטע טוב.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
את המסיבות במסעדת הרומנו.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
Shabjdeed – ראפר פלסטינאי מוכשר מאוד.

הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן

ליאור פלד

מי אני ומה אני לתדר?
אמן ומנהל התדר.

מתי הכרתי את התדר?
הגעתי לבית רומנו בפעם הראשונה לפני 8 שנים, בביקור אצל חבר שעבד במתחם. כמו רבים בשנות ה-20 שלהם, היינו רובצים בעבודות של חברים. אבל הפעם התאהבתי.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
המרפסת של הרומנו בצהריים, לפני שכל הבלגן מתחיל. הכל נקי והצמחים מנצנצים בשמש התל-אביבית.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
הסיורים הקולינריים שמסתובבים במתחם כל היום וכל הלילה – הם נותנים אווירה של חוצנים בספארי.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
ברור שפיצה. אחרי הכל, פיצה זה הדבר הכי טעים בעולם ושלנו הטעימה בעיר.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
הקאמרית במופע עם גרדן סיטי מובמנט – רגע בלתי נשכח.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
אני הכי אוהב את הסוף של ערב מוצלח. אין כמו לסיים את הלילה בבוקר, ותל אביב וידעת לתת את זה.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן.
Viagra Boys, להקת פוסט פאנק שוודית מרגשת.

תום קורן

מי אני ומה אני לבית רומנו?
תום קורן, דיג׳יית לעתים, אחראית על השיווק והסושיאל מדיה של בית רומנו, שדרנית, חברה ואויבת של התדר מימיו הראשונים.

מתי הכרתי את בית רומנו?
מאז הפעם הראשונה שהתדר התמקם שם.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
כנראה האולפן, כי יש שם את ההאנגים הכי טובים, ושיחות עומק (או חפירות על מוזיקה) שאי אפשר לקיים בחללים אחרים. וגם הבברלי ז״ל.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
אולי מופע המחווה לג׳יי דילה, עם התזמורת הקאמרית ומיגל אטווד-פרגוסון. או אולי התקלוט של הדיג׳יי הצרפתי Simo Cell בפברואר האחרון, שהיה לא פחות ממושלם.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בבית רומנו?
בתקופת הקורונה ניגנתי לרחבה בשבוע שאחרי אחד הסגרים הקשוחים. כשסיימתי, כל המתחם מחא לי כפיים. זה אולי יותר קסום מהזוי.

מנת האוכל האהובה עלי בבית רומנו?
פסטה סרטנים.

מה אני הכי אוהבת בלילה בתל אביב?
שמתגבשות חבורות שונות לקהילה קטנה, ונוצרת סוג של משפחה מורחבת.

שרה הסולידרית

מי אני ומה אני לתדר?
אני שרה בנחפיד, מנהלת בבית של סולידריות.

מתי הכרתי את התדר?
את בית רומנו הכרתי כשעברתי לתל אביב, לפני עשור.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
החלל של תרבות של סולידריות, כי בכל פעם שאני שם, אני לומדת דברים חדשים. 

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
הכי טעים זו הפיצה. היא פשוט הכי טעימה, ואף פעם לא נמאס ממנה.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
בשבילי, זו הייתה המסיבה של שי טרא בסוזי לפני ארבע שנים. ממש נהנתי.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
לרדת את דרך יפו באופניים. אין רכבים בדרך הביתה.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
Rosalia בתדר, דחוף.

חוויית ההדוניזם של תאי רונה ואהבת הנואיבה של Xen ועדן

תאי רונה

מי אני ומה אני לתדר?
מ-2016 ועד תחילת 2018 (אני חושב) עבדתי כמנהל תוכן של הרדיו וכטכנאי. עם הזמן זכיתי להכיר את הצוות החולמני והמגשים, ונכנסתי לעובי החזון גם בישיבות תוכן של המתחם כולו. זה מאוד הרחיב את עולמי. הפסקתי לעבוד בפועל תחת התדר, אבל המשכתי לקבל במה ולייצר תוכן במתחם על כל גווניו.

מתי הכרתי את התדר?
מסיפורים של מבוגרים, ובעיקר מבוגרות, שקנו שם בגדי ים בסבנטיז. נחשפתי פיזית למתחם כשהתדר עבר לשם, ולי היה חבר טוב שעבד בבר. זוכר חזק מאוד את הפעם הראשונה שהייתי במסעדת רומנו – אכלתי אוכל ממש טעים, והיה דיג'יי מדהים שלעתיד גיליתי שהוא הקטיק. החוויה ההדוניסטית הראשונה שלי בתל אביב.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
כרגע זה חנות התקליטים נואיבה, שם אני הכי נהנה לבלות ולהקשיב לאנשים משמיעים תקליטים. בחלל ה"וולאנוב", שמול מסעדת דומנו, קיימתי 39 סשנים של לילות "השתרעות" – אז גם שם אני מרגיש מאוד בבית. בנוסף, לאחרונה "תרבות של סולידריות", שאני מאוד מעריך ומכבד, השתלטו על החלל. גם את חנות הצעצועים של יוסי, בקומה הראשונה. זה מקום שתמיד יש בו כל מה שחסר, ויוסי מאוד נחמד.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
מלך הקסטות הראשון – אירוע היסטורי ברמה הלאומית.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
רוי איירס מחפש וויסקי באולפן הרדיו.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
פסטה פלפל שחור.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
לרכב עם האופניים כשהכבישים פנויים.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
Mohammad Reza Mortazavi.

עדן עטיה

מי אני ומה אני לתדר?
התחלתי בבית רומנו בקפה מיראז׳, ועכשיו עובדת בנואיבה ובצוות תוכן.

מתי הכרתי את התדר?
לא זוכרת מתי בדיוק הכרתי את בית רומנו, אבל נראה לי שהגעתי לתדר לראשונה בזמן שגרתי בירושלים. ברומנו וברפי היו ההופעות הראשונות של רסקו, הלהקה שלי, שבהן הרגשתי שמשהו טוב קורה לי. משהו מרגש.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
נואיבה. אהבתי אותה מאוד עוד לפני שהתחלתי לעבוד שם. גם עכשיו הוא אהוב עלי, כי גם תמיד אפשר לבוא לשתות סודה ולהקשיב לתקליטים, וגם תמיד אפשר לבוא להשתכר בחברת אנשים סבבה.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
הופעה של קוסטה קפלן ברפי, ומסיבת מיאמי בייס של האחים אבגיא. היה אירוע וואו ברפי, התרגשתי מאוד.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
הקומות העליונות. הזיות.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
ברוסקטה אבוקדו ברומנו. יאמ!

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
מקומות ממוזגים.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
בארץ, כל מה שטוב בעיני די מקבל מקום באיזה שהיא צורה בבית רומנו, ברפי, ברחבה ובסולידריות. יש כל הזמן הופעות שבאות לי בטוב, וגם כאלה שמפתיעות ומרגשות. אבל אמן מחו"ל שיהיה מדליק להביא – טיי סגל!

Xen

מי אני ומה אני לתדר?
חן הר-אבן אמסלם. מוזיקאית, אמנית רב-תחומית וצורפת. יוצרת, מקליטה, מופיעה ומנגנת בבית רומנו. 

מתי הכרתי את התדר?
הגעתי מירושלים לתל אביב כסטודנטית צעירה ומצאתי עבודה כמלצרית בתדר, שעדיין עוד לא היה בבית רומנו. במהלך תריסר השנים האחרונות הכרתי מגוון אמנים שיצרתי איתם, ועד היום אני עוברת בין כל מיני חדרים במתחם – בין אם זה הרדיו, חנות התקליטים נואיבה, הופעות במועדון הרפי, הרומנו, הוולנוב או האולפנים בקומות העליונות, בהם אני מקליטה אלבומים. בקורונה הרומנו הציל אותי, כי הקלטתי שם באולפן של יובל גורן (yogg) אלבום אקספירמנטלי פוסט אפוקליפטי, שעדיין בשלבי סיום.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
בר וחנות התקליטים נואיבה. הסאונד לתקליטי ווניל שם מדהים, מחודד ועשיר. אני נהנית לנגן שם על הפטיפונים.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
האמת שקיימים הרבה. אחד האירועים הכי בלתי נשכחים עבורי היה השקת ה-E.P שלי ב-Garzen records, ״פרא אדם״, בהפקת דורי סדובניק מרד אקסס. אותו ערב היה מיוחד מכמה סיבות – זה היה פתיחתו של מועדון הרפי, וההרכב שניגן איתי היה ייחודי, וכלל את המוזיקאים המוכשרים אייל סמסון, דניאל סלבוסקי ואסף אמדורסקי. החשיפה של התקליט הייתה עבורי כחשיפת הנפש.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
לא יודעת אם הזוי זה רע, אבל היו הזיות טובות, חוויות עם הרבה אנרגיות מהחלל. אחת מהן היא ההופעה עם ההרכב ״שן״, שהיה כחלק מפסטיבל הגרזן בתדר השנה. זה היה בחלל הרומנו, והיה בו קשר קרוב מאוד עם הקהל שהביא לאנרגיות שיא, ולי אישית היה מאוד כיף עם הלהקה והאנרגיה.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
א ו ה ב ת  א ת  ה פ י צ ה!

מה אני הכי אוהבת בלילה בתל אביב?
שקיים מקום שמדגיש את אמנויות השוליים כמתנ״ס קהילתי של יצירה.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
Lebanon Hanover, צמד דארק וייב אנגלי-גרמני מ-2010. 

הרגע שספי ציזלינג לא ישכח והרגע בו פיקאצ'ו רב מכות

ספי ציזלינג

מי אני ומה אני לתדר?
מוזיקאי, יוצר, חצוצרן וסלקטור. מופיע ומתקלט בבית רומנו, ולאחרונה גם מייעץ בנושא תוכן אומנותי מפעם לפעם, בעיקר סביב הליין המפואר "ג'אז זה מגניב" שרקח אחי וחברי צח בר. בנוגע למה אני עובר בית רומנו – או יותר נכון לכל האנשים שהופכים את בית רומנו למה שהוא – זה לא מתפקידי לומר. אני מקווה שעד עכשיו למן היום הראשון וגם בעתיד הבא עלינו לטובה, המקום הזה על אנשיו ייראה בי כשותף להגשמת חלומות, חלק מהמשפחה ומהאנרגיה המדהימה שהמקום הזה מייצר.

מתי הכרתי את התדר?
מהיום הראשון. 

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
כל פעם שאני נכנס בדלתות המפעל הזה, ואני בכוונה משתמש במילה מפעל, אני נפעם. נכון לרגע זה, חנות התקליטים וחדר המוזיקה נואיבה הוא הספוט שלי. אני יכול להיות שם כל היום, בקלות. גן עדן של מוזיקה, קירות עץ, סאונד ותקליטים כמובן. 

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
הו! היו לא מעט, וטוב שכך. אחד מהם בטוח היה בערבי הפסנתר השיכור ברומנו. השעה מאוחרת ביותר, ופתאום בחור שרירי עם כיפה שהתגלה כחזן עולה לשיר "ונתנה תוקף" יחד עם חברי ניתאי הרשקוביץ, באמצע ג'אם ג'אז-פאנק הזיות. זה היה חתיכת מאורע.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
מתוקף העובדה שבבית רומנו יש תוכן אינסופי כבר שנים, זכיתי לראות ולהשתתף בכמה אירועים שהעיר לא ראתה כמותם. קשה לדרג, אבל אני יכול לומר שבאופן אישי יש שניים שאקח איתי כל חיי. האחד הוא הופעה שלי, שהייתה מוקדשת למוזיקה של דונלד בירד בחגיגות 80 שנים ללייבל הג'אז Blue Note. בסוף ההופעה עלתה מקהלה להצטרף אלינו על הבמה, וברגע שהם התחילו לשיר השמיים נפתחו והתחיל גשם. אני בצמרמורת רק מלהיזכר בזה. השני היה לראות מהקהל, ואחר כך לעלות לנגן עם טוני אלן, המתופף הניגרי שבמו ידיו ורגליו המציא את האפרו ביט. זה היה רגע שלא אשכח ופסגה אישית מהמעלה הראשונה. בטוח שלא ציינתי פה עוד אלפי רגעים שיצוצו בזיכורני ברגע שאקרא את הכתבה.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
שאלה קלה – פיצה.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
שהכל במרחק הליכה. 

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
שאלה כואבת, כי הרבה אמנים לא יגיעו בעתיד הקרוב, אז אענה במשאלת לב: הלוואי שכל האמנים הכי cutting edge בעולם הערבי שמסביבנו, ויש כאלה, יבואו להופעה פה. הייתי שמח לשבת איתם על פיצה אחרי הסט ולדבר על החיים.

מיכאל ליאני

מי אני ומה אני לתדר?
עבדתי בחברה קרוב לשבע שנים. הפקתי והקמתי ירידי פרינטים ואמנות במתחם. 

מתי הכרתי את התדר?
מאז הקמתו.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
הנואיבה. זה מרגיש כמו מפלט מההמון, תמיד נעים, עם מוזיקה טובה וגם יש את קובי. 

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
״פרנקופיליה״- שיתוף פעולה בין מוזיאון תא והשגרירות הצרפתית לסוף שבוע מטורף של אמנות ומוסיקה. 

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
TootArd.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
במסיבת פורים השנה פיקאצו רב מכות. 

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
לברק מפוסל!

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
שאין לדעת מה הוא יבא איתו. זה הקסם של תל אביב, ולמתחם רומנו יש חלק משמעותי מאוד בתרבות התל אביבית. אני מקווה שכל השינויים הכלכליים והנדל"ניסטים בעיר לא ייקחו ממנה את הקסם, כי זה לקראת.  

הספוט של מפיק מתחם רומנו והבורקסים מאמפם של אוטרקי

שמי דהן

מי אני ומה אני לתדר?
המפיק של המתחם. לפני הקורונה יצא לי לעבוד כעוזר הפקה מזדמן מספר פעמים, ואחרי תקופת היובש של הקורונה נכנסתי לחברה כברמן. עד שחזרו האירועים, ומצאתי את מקומי כחלק מצוות התוכן, וכמפיק של החברה.

מתי הכרתי את התדר?
ב-2015, כשהתדר עוד היה במתכונת פופ-אפ קיץ. הגעתי כתייר מהצפון לבקר חברים מקומיים שהביאו אותי, עוד לפני שעברתי לעיר. עם הזמן הרבה חברים התחילו לעבוד במתחם בכל מני תפקידים, ומצאתי את עצמי מבלה פה שעות ארוכות.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
אולפן הרדיו – בגלל השקט (והמזגן).

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
החנות המופלאה של מזרחי, חוויה מומלצת.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
התשובה הברורה היא אירועי הקאמרית ומלך הקסטות האגדי, אבל תכלס – אביתר בנאי. ההצעה לסגור את ההופעה שלו עלתה באמצע חופשה בפריז. שיחת וואטסאפ ללא קליטה הולידה את הרעיון הזה (שנדחה מספר פעמים, וכבר היה נראה שכבר לא יקרה לעולם).

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
אוכל עובדים של התדר.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
בורקסים באמפם.

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לתדר.
שולי רנד. ההופעה חוצה מגדרים גילאים ומכילה את כולם. מעבר להופעה עצמה, שהיא פשוט מעולה בעיני, יש תחושה של קסם או מן הילה סביב ההופעות שלו.

נדב שפיגל

מי אני ומה אני לתדר?
אוטרקי, מספק שירותי תוכן (הופעות, תקלוטים ושידורי רדיו).

מתי הכרתי את התדר?
אי שם ב-2014, כשהקלטתי את התקליט הראשון שלי באולפני הגרזנים בקומה ג'.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
אני אוהב את אולפן הרדיו.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
כל תקלוט של הקטיק.

מה ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן?
Silver Apples.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
ולדימיר איבקוביץ שורף רמקול ברומנו.

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
הייתי אומר פיצה אבל אכלתי כבר יותר מדי.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
הכי הכי, אני אוהב שמדברים על איזה כיף היה פעם.

על התדר: השירותים הסודיים של שוזין והגג הפרטי של יוני שרוני

מי אני ומה אני לבית רומנו?
יוני שרוני. איש הרדיו של התדר מיומו הראשון, קונסיליירי החברה ואיש סודם של הבעלים.

מתי הכרתי את בית רומנו?
מהיום שעברנו לשם, בעונה 4 של התדר. המקום היה מאוד שונה ממה שחווים כהיום כשמגיעים לבלות בבית רומנו. הכל הרגיש די גרילה לעומת איך שהמתחם נראה ומתופעל היום, סוג של האחזות תרבותית. חומה ומגדל.

מה הספוט האהוב עליך בבנין?
חד משמעית הגג. בהתחלה הוא עוד היה פתוח עד שהתחילו לנעול את הדלתות שלו. מכל צריח בבית רומנו יש יציאה אליו, והייתי מחפש איזה דלת עדיין לא נעלו. כשכל הדלתות ננעלו הייתי מטפס דרך החלונות עד שריתכו גם אותם (גם את זה עקפתי, אבל זה כבר אני לא מספר). הרגעים האלה שיש מסיבה למטה מפורקת באנשים ואתה לרגע עולה לגג לנשום, מסתכל על כולם ואז על העיר, היו מאוד יפים עבורי.

האירוע הכי בלתי נשכח?
מסיבת הסגירה של קיץ 2013. היו אין ספור אירועים מדהימים במתחם, באמת שאני יכול לכתוב על זה ספר, אבל אירועי מסיבות סגירת העונה היו רגעים ממש מרגשים שכבר לא יחזרו מרגע שהתדר החל לפעול רציף. היה משהו בנקודה הזו שהביא לקתרזיס של הקיץ עבור מי שעבד על זה (וקשה) והקהל תמיד היה באקסטזה קיצונית. כאשר שיר הסיום, ״תודה רבה״ של ליאור ייני, התנגן (זו הייתה המסורת) התחושה החזקה של ״וואו איזה דבר מדהים קרה פה גם השנה״, זיכרון יפה עבורי.

הדבר הכי הזוי שראיתי במתחם?
אני מאמין שהדבר הכי הזוי עבורי במתחם היא כמות הפעמים שישנתי בו. בעונות הראשונות הייתי ממש לבד על עניין הרדיו, והיו לילות שישנתי שם בכל מיני פינות.

מנת האוכל?
בעבר זה היה האוכל המקסיקני שמיכאל מהבאסטה עשה איפה שהנואבה היום, אבל אני מאמין שהפסטה סרטנים היא שם שני למתחם כבר הרבה זמן.

מה אני הכי אוהב בלילה?
את האנשים והרצון באמת לעשות משהו אחר. אני כבר הרבה שנים במעגל הזה, ואני זוכר איך זה היה נראה פעם. יש תחושה של שליחות ואחריות תרבותית. רק אחרי שאתה מתחיל להסתובב בעולם אתה מבין שבסוף, למרות כל הדברים הגרועים שיש בעיר הזו, הכי כיף פה.

ההופעה הכי טובה שעוד לא התרחשה
יש מלא חלומות על הופעות מדהימות/מתוחכמות/מגניבות במתחם, וכולן כתובות ומאמין שיתרחשו, אבל לי אישית דווקא יש את החלום שיהודית רביץ תגיח יום אחד. יהודית תתקשרי אלי.

שוזין

מי אני ומה אני לבית רומנו?
דוד מוזר מעיר רחוקה.

מתי הכרתי את בית רומנו?
כשהתדר התמקם בו, אני רוצה להגיד… 2013?

מה הספוט הכי אהוב עלי בבנין ולמה?
השירותים הסודיים. לא צריך לפרט למה.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
הופעה של ראס ברפי, סיינטיסט ברחבה, המחווה לג׳יי.די לה עם מיגל אטווד-פרגוסון. יש הרבה ❤️.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בבית רומנו?
אינני כביל לשפוט הזוי מהו.

מנת האוכל האהובה עלי בבית רומנו?
איכשהו לא כ"כ יצא לי לאכול בבית רומנו (אני יותר שותה), אבל כל מה שניסיתי היה טעים!

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
את זה שכל אדם יכול להחליט מתי הוא נגמר. פוטנציאלית, גם כשנהיה מאוחר יש איפשהו בעיר האנג שעשוי לדבר אליך, אם אתה מעוניין בזה. זה די מיוחד, גם בקנה מידה עולמי. 

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
פורטיסהד (המקורי).