על התדר: הרגע שספי ציזלינג לא ישכח והרגע בו פיקאצ'ו רב מכות

ספי ציזלינג

מי אני ומה אני לתדר?
מוזיקאי, יוצר, חצוצרן וסלקטור. מופיע ומתקלט בבית רומנו, ולאחרונה גם מייעץ בנושא תוכן אומנותי מפעם לפעם, בעיקר סביב הליין המפואר "ג'אז זה מגניב" שרקח אחי וחברי צח בר. בנוגע למה אני עובר בית רומנו – או יותר נכון לכל האנשים שהופכים את בית רומנו למה שהוא – זה לא מתפקידי לומר. אני מקווה שעד עכשיו למן היום הראשון וגם בעתיד הבא עלינו לטובה, המקום הזה על אנשיו ייראה בי כשותף להגשמת חלומות, חלק מהמשפחה ומהאנרגיה המדהימה שהמקום הזה מייצר.

לה פאמיליה. ספי ציזלינג. צילום: גילי עזגד

מתי הכרתי את התדר?
מהיום הראשון. 

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
כל פעם שאני נכנס בדלתות המפעל הזה, ואני בכוונה משתמש במילה מפעל, אני נפעם. נכון לרגע זה, חנות התקליטים וחדר המוזיקה נואיבה הוא הספוט שלי. אני יכול להיות שם כל היום, בקלות. גן עדן של מוזיקה, קירות עץ, סאונד ותקליטים כמובן. 

על התדר: עוד סיפורים ממתחם רומנו
>> השירותים הסודיים של שוזין והגג הפרטי של יוני שרוני
>> הספוט של מפיק מתחם רומנו והבורקסים מאמפם של אוטרקי
>> חוויית ההדוניזם של תאי רונה ואהבת הנואיבה של Xen ועדן

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
הו! היו לא מעט, וטוב שכך. אחד מהם בטוח היה בערבי הפסנתר השיכור ברומנו. השעה מאוחרת ביותר, ופתאום בחור שרירי עם כיפה שהתגלה כחזן עולה לשיר "ונתנה תוקף" יחד עם חברי ניתאי הרשקוביץ, באמצע ג'אם ג'אז-פאנק הזיות. זה היה חתיכת מאורע.

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
מתוקף העובדה שבבית רומנו יש תוכן אינסופי כבר שנים, זכיתי לראות ולהשתתף בכמה אירועים שהעיר לא ראתה כמותם. קשה לדרג, אבל אני יכול לומר שבאופן אישי יש שניים שאקח איתי כל חיי. האחד הוא הופעה שלי, שהייתה מוקדשת למוזיקה של דונלד בירד בחגיגות 80 שנים ללייבל הג'אז Blue Note. בסוף ההופעה עלתה מקהלה להצטרף אלינו על הבמה, וברגע שהם התחילו לשיר השמיים נפתחו והתחיל גשם. אני בצמרמורת רק מלהיזכר בזה. השני היה לראות מהקהל, ואחר כך לעלות לנגן עם טוני אלן, המתופף הניגרי שבמו ידיו ורגליו המציא את האפרו ביט. זה היה רגע שלא אשכח ופסגה אישית מהמעלה הראשונה. בטוח שלא ציינתי פה עוד אלפי רגעים שיצוצו בזיכורני ברגע שאקרא את הכתבה.

מזל שיש תיעוד, אחרת היינו חושבים שזה היה חלום. ספי ציזלינג וטוני אלן בהופעה בתדר. צילום: אריאל עפרון

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
שאלה קלה – פיצה.

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
שהכל במרחק הליכה. 

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
שאלה כואבת, כי הרבה אמנים לא יגיעו בעתיד הקרוב, אז אענה במשאלת לב: הלוואי שכל האמנים הכי cutting edge בעולם הערבי שמסביבנו, ויש כאלה, יבואו להופעה פה. הייתי שמח לשבת איתם על פיצה אחרי הסט ולדבר על החיים.

מיכאל ליאני

מי אני ומה אני לתדר?
עבדתי בחברה קרוב לשבע שנים. הפקתי והקמתי ירידי פרינטים ואמנות במתחם. 

מיכאל ליאני. מתוך פרויקט העוברים והשווים (צילומים: אסף ליברפרוינד, גוני ריסקין ואורית פניני)

מתי הכרתי את התדר?
מאז הקמתו.

מה הספוט הכי אהוב עלי במתחם ולמה?
הנואיבה. זה מרגיש כמו מפלט מההמון, תמיד נעים, עם מוזיקה טובה וגם יש את קובי. 

>> קיד קוקו מוצא את מערכת הסאונד המושלמת וזיו את עצמה
>> הרגע הבלתי נשכח של מנהל התדר וההאנגים של תום קורן
>> מופע הקאת הרחוב של כהן והנקודה הכי טובה לצילום בבית רומנו

האירוע הכי בלתי נשכח שהיה פה?
״פרנקופיליה״- שיתוף פעולה בין מוזיאון תא והשגרירות הצרפתית לסוף שבוע מטורף של אמנות ומוסיקה. 

ההופעה הכי טובה שעוד לא הגיעה לכאן
TootArd.

הדבר הכי הזוי שנתקלתי בו בתדר?
במסיבת פורים השנה פיקאצו רב מכות. 

מנת האוכל האהובה עלי בתדר?
לברק מפוסל!

מה אני הכי אוהב בלילה בתל אביב?
שאין לדעת מה הוא יבא איתו. זה הקסם של תל אביב, ולמתחם רומנו יש חלק משמעותי מאוד בתרבות התל אביבית. אני מקווה שכל השינויים הכלכליים והנדל"ניסטים בעיר לא ייקחו ממנה את הקסם, כי זה לקראת.