במבה קרם עוגיות החדשה היא החטיף המלוח-מתוק המושלם

אתם זוכרים את הימים שבהם נכנסה לחיינו הבמבה במילוי נוגט? אלו היו ימים פשוטים יותר, שבהם ממתקים לא ניסו להיות משהו שהם לא. לא הייתה לנו עוגה בטעם טורטית, לא טורטית בטעם עוגה ולא קפה בטעם עוגת טורטית. אח, 2008, היית משמעותית פחות מבלבלת.

עם זאת, הבמבה נוגט היתה אחת מההפתעות הגדולות של אסם – מי ידע שבמבה יכולה להיות כל כך מתקתקה ולא חונקת? מי חשב שיש עוד דרך לשפר את החטיף הכי ישראלי ואיך הוא שכנע את יאיר לפיד שזה לא אקט אנטי ציוני? איפה נמצא כיום מדען המזון הסטלן שאמר 'מה אם נמלא את זה בנוגט' ואיך הוא לא הפך למוביל המאבק לליגליזציה?

מאז לידת הבמבה במילוי, אסם השיקו מגוון רחב של טעמים "במילוי": חלבה, ביסקוויט קרמל, וניל ובראוניז, פונץ' בננה, אייס קפה, אייסשייק תות וכמובן הקרם במבה הנלעג (והמוצלח, באופן מפתיע).

למרות שמעט מהטעמים האלו שרדו מעבר לגטו המהדורה המיוחדת, ואפילו לא אחד הצליח לאתגר את שליט הנוגט, סדרת הבמבה במילוי עדיין מהווה כ-20% מכל מכירות הבמבה בישראל, ובתרגום למדינה שגם ככה אוכלת במבה בסיטונאות, מדובר בהרבה במבות. היא אפילו מרגישה כמו במבה פרימיום – האריזה צבעונית יותר, הבמבות משויפות לצורת גליל מושלם, הטעם מתוחכם יותר וכמובן, הכמות קטנה בהרבה. זה כמעט גרסת שוקולטרי לבמבה.

כעת גלדיאטור חדש נכנס לזירת החטיפים המלוחים-אבל-בקטע-מתוק, והוא חתיכת מתמודד חזק – הכירו את במבה במילוי קרם עוגיות. בחיי, אין שום מילה בשם הזה שלא מעוררת תאבון. כן, אפילו "במילוי". ובכלל, קרם עוגיות זה חתיכת מצרך שאנחנו לא משתמשים בו מספיק. זה עוגיות, אבל במרקם קרם! למה אין יותר מזה? למה אפשר למצוא את זה בעיקר בבן אנד ג'ריז, ולא בצנצנת? לצורך העניין, אסתפק גם בשפורפרת. נכון, כשמדברים על קרם עוגיות בד"כ מדובר על קרם שוקולדי מגורען שאמור לדמות טעם של עוגיות אוריאו (מינוס הקרם הלבן), אבל גם בתור חיקוי של הדבר האמתי, הוא פשוט תוסף מצוין לכל חטיף. 

וכמה מזל שהבמבה היא חטיף מצוין לכל תוסף, מכיוון שהחיבור בין במבה לקרם עוגיות טבעי כמו החיבור בין התינוק של במבה לרשימת הדמויות הכי קריפיות בתולדות החטיפים (עוד ברשימה: צ'סטר הצ'יטה).

זה מתחיל כבר בריח שמזכיר מסיבות כיתה עם צלחות פלסטיק מלאות בכל טוב, מהסוג שבהן רוקדים סלואו לראשונה במבוכה אין סופית. בתור מי שלא רקד אף פעם במסיבות האלו (אל תרחמו עלי, משלמים לי לכתוב על ממתקים) אני מכיר היטב את הניסיון לערבב בין צלחות החטיפים במטרה למצוא איזו אלכימיה מוצלחת שתשכיח ממך את העובדה שרותם היפה רוקדת עם רונן הגבוה. סחטיין על מהנדס המזון הבודד שהצליח למצוא את זה של הבמבה ועוגיות השוקולד.

לא צריך יותר מבמבה אחת כדי לזהות עד כמה השילוב מוצלח, אבל תאמינו לי שאתם כבר תחסלו את כל השקית, ולא רק כי היא קטנה. הטעמים מתחברים כל כך טוב עד שבנגיסה כמעט ולא ברור מה הבמבה ומה הקרם, ואתם יכולים להרהר בזה בזמן שהפה שלכם נשטף בטעם חלק, מעודן יחסית ומתוק מבלי לתקוף את הלשון.

הוא מספיק שונה מהנוגט כדי להיחשב כחטיף חדש, אבל מספיק דומה לו כדי שתרגישו מיידית כאילו כבר אכלתם אותו בעבר. כמו חבר ותיק ממסיבות כיתה שלא הכרתם, ובעצם תמיד הכרתם, שמזמין אתכם לרקוד. הוא לא הולך לנצח את הנוגט, אבל עם קצת מזל הוא לא יזרק לבור ההיסטוריה של "מהדורה מיוחדת". יש לנו גלדיאטור חדש בסביבה, והוא נותן חתיכת פייט כדי להישאר.