בנדיקט קמברבאץ' בראיון לקראת צאת סרטו החדש

השעה היא 7:15 בשבת בבוקר, ובנדיקט קמברבאץ' מנסה ללא הצלחה לצאת מביתו שבהמסטד ולהיכנס למכונית כדי להגיע לנמל התעופה. הוא מגלה שוב ושוב ששכח משהו, נכנס ויוצא מהבית בלי סוף כדי לקחת עוד דבר מה חשוב. "אני גרוע בכניסה למכונית. אני תמיד חושב על חמישה דברים שונים שאני חייב לקחת לפני שאני יוצא. זו מין חרדת סף הדלת".

השעה המוקדמת הזאת היא הזמן היחיד ביום שבו יש לשחקן בן ה־38 זמן לדבר, ואנחנו משוחחים בטלפון כל הדרך לדלפק הצ'ק אין על עיסוקיו הרבים בימים אלה. קמברבאץ' עסק לאחרונה בין השאר בהקלטת דיבוב לדמותו של הנמר שר קאן ב"ספר הג'ונגל" להפקה החדשה של אנדי סרקיס, ועשה חזרות על תפקיד ריצ'רד השלישי עבור סדרת מחזות שייקספיר שיצולמו וישודרו ב־BBC.

דיברנו איתו רגע לפני שטס לפסטיבל הקולנוע בטורונטו, שם הוצג "משחק החיקוי" – סרט שבו הוא מגלם את המתמטיקאי אלן טיורינג, גיבור מלחמת העולם השנייה שסייע בפיצוח צופן אניגמה של הנאצים. אחרי המלחמה עמד טיורינג בפני אישום פלילי בשל נטייתו המינית. הסרט פתח את פסטיבל הקולנוע של לונדון, וכבר מוזכר בנשימה אחת עם המועמדים לאוסקר הנוכחי. אם מישהו בעולם הקולנוע נמצא בהיי ברגע זה ממש, זה השחקן שבעבר היה מוכר כ"זה משרלוק".

יש לי הרגשה שאתה עסוק בימים אלה. האם אתה מצליח לאזן בין כל כך הרבה עבודות שונות?

"אני מצחקק ביובש כי אם היית רואה אותי יוצא מהדלת הבוקר, הייתי נראה לך כמו ילד שמעולם לא טס קודם לכן ושנכנס להתקף חרדה לגבי אריזת המוצץ או הדובי הנכון. באמת, זה לא שהפכתי לסלב מפונק, זו רק החרדה שנובעת מכך שהמוח שלי מלא בעבודה".

אתה מצליח להתמודד?

"כשאגיע לטורונטו אצטרך למצוא פינה חשוכה ומבודדת בנמל התעופה ופשוט לנשום ולעשות מדיטציה למשך עשר דקות כדי לנקות את הראש. אבל אני מסוגל. זה העניין. כל עוד אני נח מספיק ושומר על כושר ובריאות, אני מצליח לעסוק בכמה משימות במקביל. אני גם משתפר מאוד בגיבוש סדרי עדיפויות. אלה שני הסודות האמיתיים".

בשנה שעברה היית הנבל בשובר הקופות "האויב בתוכנו – סטאר טרק", ואז עבדת עם סטיב מקווין על הסרט זוכה האוסקר "12 שנים של עבדות". האם אתה מרגיש דחף לעבוד כמה שיותר עכשיו, למקרה שהכל ייגמר?

"לא, אני חושב שזו טעות גדולה לחשוב כך, כי אם אתה עושה את זה אתה דופק את עצמך לגמרי. היומן שלי אולי מלא עד 2026, אבל אני עושה דברים שבחרתי בקפידה. מה שהכי חשוב זו היכולת להבטיח שזה יימשך. אני ממש לא הצלחה פתאומית. אני עובד בזה כבר 12 שנה. היה מקסים ומגוון עד כה, אבל לא הכל היה ברמה הזאת. זה מוזר, לא? אנחנו נמצאים בעסק שכולו עוסק ברגע הנוכחי. אבל יש דברים שממשיכים, כמו 'שרלוק' וחברת ההפקה שאני בונה עכשיו. ואני גם אשחק ב'המלט' בתיאטרון הברביקאן בלונדון למשך שלושה חודשים רצופים בשנה הבאה".

אתה כבר חושב על המלט שלך?

"הסוד הגדול הוא לחשוב על זה הרבה לפני שמתחילים. פניתי ללינדזי טרנר כבר לפני שנה בבקשה שתביים אותי. לקח לנו שלושה חודשים להחליט על התיאטרון המתאים. זה היה מסלול המראה ארוך ויפהפה, וכבר בילינו ימים שלמים בקריאת המחזה ובדיבור עליו. אנחנו מתייחסים לזה כאל מחזה חדש שעולה בחצר המלכותית. זה עוזר לי להוציא מהראש חרדה לגבי המלטים אחרים שאני מכיר".

אתה מגלם את דמותו של אלן טיורינג ב"משחק החיקוי". מה בדמותו משך אותך?

"כל הזמן שמעתי: 'אה, אלן טיורינג? הוא לא קשור לבלצ'לי פארק? הוא לא יצר את הלוגו של אפל? הוא לא נגס בתפוח?', אבל לא רבים הכירו את כל הסיפור – שהוא המציא את המחשב, שבר את צופן אניגמה, נתבע על היותו הומוסקסואל ועבר שנה של טיפולי אסטרוגן לפני שמת ב־1954. האירוניה והעיוות שבזה יוצאי דופן. הוא לא צעק מהגגות או ניסה להנהיג מהפכה, הוא רק היה איש שהיה גם גיי. הוא גיבור שקט".

יש גם הומור בסרט: טיורינג בגילומך מבין הכל כפשוטו.

"קל לחבב אותו כי יש לו מדיניות של אפס סינון בשפה. הוא רואה אותה כמבנה לגמרי לוגי. לפעמים זה נראה שהוא סתם אידיוט שאוהב להתגרות באנשים, אבל הוא פשוט נאמן למי שהוא. אין לו את המאפיין הסוציופטי שיש לשרלוק הולמס, שלגמרי מזלזל בחשיבות או באינטליגנציה של כל אדם מלבדו".

למה אתה משווה אותו לשרלוק?

"כי אנשים עושים זאת. אם אני מגלם מישהו חכם, פתאום כל דמות שגילמתי אי פעם הייתה חכמה. אם אני מגלם איש רע, פתאום כל דמות הייתה רעה. אני מניח שזה נובע מרצונם של האנשים לראות קו מקשר, כדי להבין אותך".

הדמות שלך ב"12 שנים של עבדות" הייתה שונה מאוד. איך היה בטקס האוסקר האחרון, כשהסרט זכה בפרס "הסרט הטוב ביותר"?

"נהניתי באופן מגוחך ממש. הייתי קצת לחוץ, אבל אז הגעתי לשם, וכמו כל דבר שרואים בטלוויזיה, זה היה קטן יותר ממה שציפיתי. הרגשתי קצת כאילו שהתפרצתי למסיבה שלא הוזמנתי אליה".

צילמו אותך קופץ מאחורי יו־2 על השטיח האדום.

"כן, נדחפתי לתמונה של יו־2, אבל זו אשמת אלן דג'נרס, כי היא הציעה המון וודקה לכל מי שהיה על השטיח האדום. הצוות שלה חילק בקבוקונים. חבר שלי ממש רצה שאצטלם עם יו־2 וראיתי שיש לי הזדמנות. מעולם לא הרגשתי דחף כזה. ראיתי את כולם עומדים שם וחשבתי: מושלם! זה לא היה מתוכנן או משהו".

איך היה הטקס?

"ישבתי ליד בראד ואנג'לינה, והם התייחסו אליי כמו לכל אחד אחר. הם אמרו 'אתה יודע, בנדיקט, זה יכול להיות קצת מייגע'. אחרי הפרס השני כבר עמדנו על הרגליים ורקדנו לשיר של פארל. היה כיף ואז ניצחנו, שזה מדהים".

מדברים על "משחק החיקוי" במונחים של אוסקר, והארווי וויינשטיין (בעלי אולפני מירמקס), שאוהב מאוד קמפיינים של אוסקר, כבר מריץ אותו בבתי קולנוע בארצות הברית. אתה מוכן למסע היח"צ הזה?

"אני ממש לא בטוח שאהיה פנוי לזה".

אמרת לו את זה?

"כן, היו לנו כמה שיחות אבל לא נראה לי שהוא קלט. אני עדיין מקבל שיחות טלפון שבהן מבקשים ממני לטוס לאמריקה כדי להופיע במשך חצי שעה בתוכנית אירוח. הארווי ואני חברים כי אנחנו רוצים את אותו הדבר. הוא כל כך חכם, הוא מבריק. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שאנשים יראו את הסרט. ברגע שיש באזז לגבי סרט מסוים, המילה 'הייפ' מתעוררת ושופכת מים על הלהבות. אני רק רוצה שאנשים יראו את זה וישפטו בעצמם".

"משחק החיקוי" יעלה לאקרנים בבתי הקולנוע של לב ב־8.1.2015