רותם אזולאי חיפשה חומר לסרט גמר וגילתה שהיא חיה בטלנובלה

סימטריה היא אחד המונחים המרכזיים בארכיטקטורה. מעלתה העיקרית היא ביכולתה לשמור על מראית עין הרמונית, נקייה ומאוזנת. יהושע שטיינבוק, אדריכל נודע, שחתום עם קבוצת אדריכלים שעלו ארצה בראשית המאה הקודמת על ייסודה של תל אביב כאחת מבירות הבאוהאוס העולמיות, חי חיים כפולים בסימטריה מושלמת. היו לו שני בתים, שתי משפחות, שתי נשים ושתי בנות בשם איה. במותו, נערכו לו שתי לוויות. בראשונה נכחה משפחתו הלגיטימית: אשתו ושני ילדיו, נחום ואיה. בשנייה, שהתקיימה שעתיים מאוחר יותר, נכחה הפילגש שלו ובתם המשותפת, אף היא איה. רותם אזולאי, 30, נכדתה של איה הראשונה, הייתה סטודנטית צעירה לקולנוע שחיפשה אחר רעיונות מקוריים לסרט הגמר שלה, כשגילתה לראשונה שמשפחתה היא החומר שממנו עשויות אופרות הסבון המופרכות ביותר. למעשה, סיפורו של שטיינבוק נשמע כל כך לא אמין עד שאפילו במשפחתה הוא סופר, עד לפני שנים ספורות, כבדיחה שכל קשר בינה ובין המציאות הוא מקרי בהחלט.

"סבתא שלי תמיד פיארה את אבא שלה. האדריכל הנודע, הגיבור הציוני שעלה מפולין כדי לבנות כאן עולם חדש, לפי מה שלמד באירופה. כילדה לא הרגשתי דבר כלפי הדמות שלו. סבא גיבור זה פלקט. רק כשאימא שלי סיפרה לי בטון מבודח שרצה שמועה שלסבתא שלי מסתובבת עוד אחות בתל אביב, כזאת שנולדה מרומן שניהל שטיינבוק, ושגם לה קוראים איה אך הן מעולם לא נפגשו או דיברו, נחשף בפניי צד אפל באישיותו וזה ריתק אותי", מספרת אזולאי.

כשבאמתחתה רק שברי אינפורמציה, לחשושים, רכילויות ושמועות עתיקות יומין, יצאה אזולאי למסע בניסיון להתחקות אחר דמותו האניגמטית של שטיינבוק ואחר משפחתו הסודית. התוצאה היא סרטה הדוקומנטרי "שתי לוויות", שמשודר בערוץ yes דוקו וב־yes VOD. הסרט משרטט סיפור אבסורדי של אדם שהצליח לקיים לסירוגין שתי משפחות, החיות משך שנים במרחק רחובות ספורים האחת מהשנייה אך לעולם אינן מתערות זו בזו.

"ריתקה אותי השאלה, איך אדם מצליח למצוא זמן לשתי משפחות?", מספרת אזולאי. "רוב האנשים שאני מכירה לא מוצאים זמן למשפחה אחת. השאלות הכי פרקטיות הן אלה שעניינו אותי. איך קונים מצרכים לשני בתים שונים? איך הוא זוכר היכן השאיר את המעיל שלו? גיליתי אדם מאוד יסודי וקפדן. היה לו זמן בגידה מוגדר, שעתיים ביום. הוא היה מאוד עקבי, כך שאף אחד לא חשד. הוא אפילו נתן לשתי בנותיו את אותו השם כדי לא להתבלבל".

צילום: יולי גורודינסקי

איך בכלל ניגשים לחקור סיפור ישן כל כך, שמבוסס בעיקר על שמועות?

"התחלתי בחיפושים אחרי איה השנייה. הדבר היחיד שידעתי זה שיכול להיות שהיא גרה בתל אביב. התחלתי במירוץ נגד הזמן בניסיון לחפש עדויות לסיפור הזה. זה סיפור ישן מאוד והאנשים שהיו מעורבים בו כבר לא חיים ברובם. לאט לאט, מתוך העדויות, הצלחתי להגיע לאיה השניה. מאוד עניין אותי לשמוע ממנה פרטים נוספים על הסיפור, את הצד שלה בסיפור".

לרגעים יש תחושה בסרט שלמרות השנים שחלפו, רוב המרואיינים עדיין מתקשים להתמודד עם הסיפור.

"די הדהים אותי שסיפור כל כך ישן עדיין מצליח לעורר מהומות כאילו שהוא מתרחש עכשיו. אנחנו כבר דור שלישי לסיפור הזה. שטיינבוק ושתי נשותיו כבר לא בחיים, ועדיין זה קשה וכואב לכולם. אנשים עדיין כועסים, עדיין צועקים. אנשים חיים עם איזשהו זיכרון על המשפחה שלהם, והם לא אוהבים שמשנים להם אותו. הסרט, לצורך העניין, חושף צדדים שסבתא שלי לא הכירה באבא שלה. היה לי קשה להגיד לה שאני לא עושה סרט על כמה שאבא שלה גיבור אלא חושפת את הצד האפל שהיא לא רצתה לגעת בו".

איך היא הגיבה אחרי הצפייה בסרט?

"היא נפטרה במהלך הצילומים ולא הספיקה לצפות בגרסה הסופית. היא ראתה את הסרט בשלבים מוקדמים והגיבה בהלם מסוים. אבל בכל זמן הצפייה היה מין חיוך על פניה, שאני עד היום לא מצליחה להבין אם הוא היה חיוך כואב או חיוך מרפא ושלם. אני חושבת שבסופו של דבר היא הגיעה להשלמה עם הסיפור הזה. אפשר לראות את זה גם בסרט, בהתחלה היא לא רצתה לשמוע על איה השנייה ובסופו של דבר היא באמת רצתה לפגוש אותה".

בסוף שתי האיות לא נפגשות, מה שמוביל לאיזו תחושת אנטי קליימקס בסרט. מה קרה שם?

"אני רציתי מאוד שהן יפגשו. עשינו מאמצים מטורפים כדי לשכנע את איה השנייה להסכים לפגישה, ניסינו כמעט כל דבר שעולה על הדעת. אבל היא לא רצתה לשתף פעולה. היה לה מאוד קשה וכואב לחפור בעבר שלה. באיזשהו שלב הבנתי שמבחינה מוסרית אני לא יכולה לכפות עליה לעשות את זה. הבנתי שכולם כל כך רוצים שהן ייפגשו, אבל שטיינבוק, בחיים הכפולים שלו, בעצם יצר את ההפרדה הזאת ביניהן וכנראה שזה הגורל שלהן, לחיות במקביל ולא להיפגש. היה משהו מלאכותי בלנסות להפגיש ביניהן בסוף".

מתוך הסרט "שתי לוויות"

אחד האתגרים הגדולים שעמדו בפני אזולאי, שזהו בעצם סרט הביכורים שלה, הוא הניסיון להפיח חיים בסיפור שאחדים מגיבוריו כבר אינם בחיים ואחרים מסרבים לשתף פעולה בעשייתו. בעוד שמבחינה דרמטית, הסרט בהחלט סובל מנפקדותן של הדמויות המרכזיות ומתקשה להעפיל לשיאים הרגשיים שסיפור כה עוצמתי דורש, מבחינה אסתטית, אזולאי מצליחה להפוך את החיסרון ליתרון. קטעי אנימציה ממחיזים את הדמויות ואת הסיטואציות הדרמטיות ומקנים לסרט רובד אסתטי עשיר, בניגוד למרבית הסרטים הדוקומנטריים שעדיין מתקשים להתעלות מעל לוויזואליות הדלה של כתבות התחקיר. נוסף על כך, אזולאי מתחקה אחר עשייתו האדריכלית הענפה של שטיינבוק, כמי שתכנן כמה מהבניינים המפורסמים בתל אביב, בהם בית הכנסת גאולת ישראל ברחוב בעלי מלאכה, והבניין הידוע כ"ויטק 9" מהסדרה "קרובים קרובים". אזולאי משתמשת בעולם הדימויים שמציגות עבודותיו וחושפת דרכו צדדים שונים באישיותו.

"אני זוכרת שראיתי סקיצות ששטיינבוק צייר. הוא צייר בעיקר אנשים ובניינים, ואת שניהם הוא צייר כצללים. זה ריתק אותי, והיה לי מחסור בתמונות שלו ובדימויים לסרט. אז חשבתי שהשימוש באנימציה, יחד עם האסתטיקה של הבניינים שלו, יכול לתרום מאוד לשפה של הסרט".

ואיך בעצם נולד החיבור לאדריכלות?

"כשהתחלתי לעבוד על הסרט לא היה לי מושג באדריכלות. לא ידעתי מה זה באוהאוס, מה זה סגנון מודרני או בינלאומי. פשוט עשיתי על זה חיפוש בגוגל. הלכתי לראות את הבניינים שלו. גיליתי בניינים שהם תחפושת, שאם מקלפים מהם את הבאוהאוס מגלים מבנים בסגנון ערבי, מזרח תיכוני. מה שהוא עשה בעבודה שלו זה בעצם שכתוב היסטורי. כמו הסודות שהוא הקפיד להסתיר בחייו, כך גם הבניינים שלו מסתירים היסטוריה שלמה שהסיפור הציוני בחר להסוות".

"שתי לוויות", זמין לצפייה ב-yes VOD