לא מאושרים: מה יעשו עובדי מפגש אושר אם המקום ייסגר?

המקומות הכי אהובים בתל אביב לא יודעים אם יצליחו לשרוד את משבר הקורונה. טיים אאוט תל אביב יהיה הקול שלהם בשבועות הקרובים. 
מעיין בזק מהפיקוק יוצאת למלחמה
בועז טרגרמן ממרסנד מספר איך נראה בית הקפה הסגור לראשונה מזה 70 שנה

לא עסקים! מעסיקים! בימים כתיקונם קשה מאוד להסביר את הבעיות שלנו בעלי המסעדות ועסקי המזון החוצה, כי אנחנו נתפסים בעיני רבים כמדושני עונג עשירים שאין להם הזכות להתלונן. גם לנו יש תפקיד בתדמית הזאת ואני לא חוסך ביקורת מקולגות שלי שלצערי אצל רבים מהם לדבר על הבעיות כלפי חוץ נתפס כחולשה, בזמן שבעולם, השפים הגדולים הם הראשונים לדבר על הבעיות וככה דואגים להעלות לסדר היום את הדברים, מה שעוזר לשינוי תודעתי שאותו היינו צריכים עוד טרם פרוץ משבר הקורונה.

סביח כרובית, מפגש האושר. צילום: דני גולן

המציאות העסקית של התחום שונה לגמרי ממה שהיא מצטיירת החוצה. אפילו בעלי הבית של הנכסים שבהם אני יושב חושבים שהמצב שבו עסק מזון קורס אחרי חודשיים הוא תוצאה של התנהלות כושלת, אבל האמת היא שלעומת הרבה עסקים שמתנהלים לפי דוח רווח והפסד, עסק מזון הוא עסק תלוי תזרים, וברגע שאין לו תזרים כתוצאה מהפסקת פעילות, העסק פשוט נכחד, בדיוק כמו שהחיים על כדור הארץ ייפסקו אם כדור הארץ יפסיק להסתובב. זה לא יקרה באופן מידי, אבל כל צורות החיים ייכחדו. וזה בדיוק מה שקורה כשתנועה תזרימית של עסק מזון נפסקת: בעלי הנכסים, הספקים ועובדים פשוט נכחדים.

הפנים שלי הוא עסק לפלאפל אבל זה רק שם אחר לעסק שמעסיק עובדים שבזכות הקיום שלו הם קונים בסופר, משלמים שכר דירה ומניעים את המשק. האבסורד הוא שאני מבקש מהמדינה שתעזור לי לעזור לה במלחמה לצמצום האבטלה. לקורונה עדיין אין תרופה, אבל במוקדם או במאוחר ימצאו את התרופה.
אבל אם לא יעזרו לי היום, המדינה תגיע לקרב הכלכלי ללא תחמושת וללא חיילים, כי לאבטלה יש תרופה אחת ויחידה שקוראים לה העסקה!

ועצה ממני לכל הקולגות: המפתח לשרוד את המשבר הזה הוא לנהל אותו ולא לתת לו לנהל אתכם. אני מתכוון, תשבו בשקט ותחשבו בדיוק איך תראה המציאות החדשה ומה ההתאמות שצריך לעשות. כי אחרי המשבר, אף אחד לא ״חוזר״, אנחנו כולנו נצטרך לפתוח מחדש. וזאת השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם היינו פותחים היום שוב עסק מזון?

לתמיכה בהדסטארט של מפגש אושר