קלאסיקה זה כל הסיפור: בקרדי לגאסי בישראל

הקוקטיילים כאן כדי להישאר, אבל מי זאת לעזאזל טיקי? לקראת הגמר של תחרות בקרדי נפגש אבירם כץ עם דניאל דלה פולה, ברמן על מבולוניה, החובב מגפים מעור קרוקודיל, וחבר צוות השופטים במקצה חצי הגמר

בקרדי לגאסי
בקרדי לגאסי
29 באוקטובר 2014

נדמה שאפשר להכריז על מות "טרנד הקוקטיילים". מה שקורה אצלנו- באחד הרגעים הנדירים בהם אנחנו לא באיחור רב מדי ביחס לעולם – זה לא "טרנד". הקוקטיילים כאן כדי להישאר, הם כבר חלק בלתי נפרד מהמרקם הקולינרי שלנו ומכל בילוי בעיר. אפשר לקרוא לזה תרבותשל קוקטיילים, אם תרצו. עכשיו זו תחרות הבקרדי לגאסי (Bacardi Legacy) שמגיעה, לראשונה, גם אלינו, ושלב חצי הגמר שלה התקיים בשבוע שעבר. תחרות הבקרדי לגאסי נחשבת לאחת החשובות והמסקרנות בעולם: לא מדובר כאן בקוקטיילים שמותחים את הגבולות כמו שהתרגלנו לראות לאחרונה (אש ועשן, קציפות, שימוש במולקולריה ופעלולים נוספים) אלא בחיפוש אחר הקוקטייל הקלאסי הבא. מעט מרכיבים, כאלו שזמינים בכל מקום, וקוקטייל שישאיר חותם לאורך זמן, בדיוק כמו מוחיטו או דאקירי, אם תרצו. לכן, הזוכה נבחר לא רק בזכות הקוקטייל עצמו, אלא גם בזכות יכולת השיווק של הקוקטייל. הפיינליסטים מקבלים תקציב שיווק מבקרדי, וצריכים לקדם בעזרתו את הקוקטייל שלהם, שיעשה רעש בסצינת הברים העולמית. וזה, מסתבר, בהחלט עובד. טום ווקר, הזוכה של השנה שעברה (שגם ביקר בארץ לפני כמה חודשים), עם הקוקטייל שלו Maid in Cuba, הקים אתר אינטרנט בשם Around the world in 80 bars ובמסגרת הקמפיין טייל ב-80 ברים על פני ארבע יבשות והכין את הקוקטייל שלו, צילם וערך הכל לסרטון שהפך להיט. היום המייד אין קובה נחשב כבר לקלאסיקה מודרנית שאפשר למצוא במאות ברים מסביב לעולם, וגם בתל אביב אפשר לחשוב בקלות על חמישה ברים המגישים את הקוקטייל (טייק אוף על דאקירי, עם מלפפונים). מיותר לציין שהקריירה של ווקר, עדיין לא בן 30, הרקיעה שחקים מאז התחרות.

למקצה חצי הגמר המקומי שנערך במועדון התיאטרון הגיעו שופטים נכבדים מחו"ל: דיוויד קורדובה, שגריר בקרדי העולמי, ודניאל דלה פולה, ברמן על מבולוניה, המתמחה בקוקטיילי טיקי (Tiki), קוקטיילים טרופיים העושים שימוש בשלל פירות טריים.

בשנה האחרונה סיקרנו לא מעט אירועי אלכוהול ופגשנו ברמנים רבים מכל העולם. כבר הורגלנו לפגוש ברמנים לבושים בחליפות מהודרות ומתייחסים אל עצמם ואל הקוקטיילים בכובד ראש עד כי קשה להחליט אם מדובר בברמן או רואה חשבון. לכן היה נחמד לפגוש בדה פולה, שנראה יותר כמו רוקסטאר מאשר מיקסולוג מפונפן. כשהיה ילד הוא באמת חלם להיות כוכב רוק, וחייו היום לא נראים שונה במיוחד. אלינו הוא מגיע היישר מביירות ("נאלצנו להפסיק שם את התחרות לחצי שעה כי אחד המתמודדים הכין קוקטייל כל כך חריף שכל הפה שלי בער"), אליה הגיע מדובאי, ולפני זה עוד היה בדרא"פ. הוא לבוש חולצת הוואי מכפותרת ברישול שלא מסתירה כרס קטנה (של קוקטיילים טרופים), ג'ינס צמודים ומגפיים מעור קרוקודיל. הוא מקועקע, זקן פרוע, ומלא שרשראות וטבעות ("אלגנטיות זה טוב ונחמד מאחורי הבר, אבל אצלנו מכינים כל כך הרבה קוקטיילים במשמרת שזה פשוט לא פרקטי להתלבש בחליפות. חוץ מזה אני רוצה שגם האורחים שלי ירגישו בנוח"). כשביקשנו לקבוע איתו פגישה לשעה עשר וחצי בלובי המלון, הוא עיווה את פניו וביטל את הרעיון. "זה מוקדם מדי, בוא נקבע בשתיים עשרה". אבל גם לארוחת הצהריים הוא וקורדובה מגיעים באיחור, אחרי שהתקשו לקום בבוקר שקדם לו לילה של חגיגות בכל תל אביב.

בקרדי לגאסי
בקרדי לגאסי

מה הסיפור עם הקוקטיילי טיקי שעושים עכשיו כל כך הרבה רעש בעולם?

"טיקי זה ללכת אחורה, זה קשור לדת לפני שזה קשור לקוקטיילים. זו תרבות שהתפתחה אצל הפולינזים (קבוצת איים באוקיינוס השקט) והמילה 'טיקי' משמעותה 'האדם הראשון', שהיה חצי אל וחצי אדם. הטיקי מגן עליך ומגן על הבית".

דניאל מתלהב כמו ילד קטן מכל דבר. הוא רואה את הברמן פותח מחית של גויאבה, מיד הראש שלו קופץ והוא מבקש לטעום. כשמתיישבים לשולחן הוא טועם מהמלח הגס. על עצמו, על טיוליו בעולם ועל קוקטיילים הוא לד מפסיק לדבר, גם בלי לחכות ממש לשאלות. הוא גדל במשפחה שהייתה כולה בעסקי המסעדנות והאירוח, החל את דרכו בברין איטלקים קלאסיים, המשיך לברי קוקטיילים, מועדונים, עד שנכנס עמוק לעניין הקוקטיילים בכלל והטיקי בפרט. "רציתי להשיג בחורות" הוא מודה בפשטות של חייל משוחרר, מי שהתגרש מאשתו לפני כמה חודשים, אחרי שהבחורות הרוסיות במוסקבה, שם נערך גמר התחרות של שנה שעברה, פשוט הוציאו אותו מדעתו. כשאנחנו מדברים על תרבות הקוקטיילים 'הגבוהה', הוא מיד מזהיר ש"אם הולכים יותר מדי לכיוון של 'קראפט קוקטייל' מקבלים בר בלי בנות, וזה רע מאוד..", והתחושה הכללית היא שהוא בא לעשות חיים וליהנות ("האירוח והאווירה חשובים יותר מהכל") ולא לתת הרצאות אקדמיות על אלכימיה של ערבוב משקאות. אבל אל תטעו, מאחורי חזות ילד הרוק'נ'רול הפרוע מסתתר, כאמור, איש עסקים מחושב למדי אשר בבעלותו בר בבולוניה (Nu Lounge Bar), מסעדה איטלקית, שירותי קייטרינג ומועדון במילאנו. כל ארוחת הצהריים הוא עונה על מיילים ולטלפונים, אבל אם אפשר לעשות חיים תוך כדי, למה לא?

שלושת הברמנים שעלו לגמר הם גלעד לבנת (אימפריאל), עומר גזית-שלו (223) ואליעד זמיר (ג'אספר). השלושה מקבלים תקציב (3,500 ש"ח) מבקרדי, ועכשיו יש להם שלושה וחצי חודשים לעורר מודעות לקוקטיילים שלהם. בפברואר ייערך הגמר בו כל אחד מהפיינליסטים יציג את חשיפת הפעילות השיווקית שלו ואת תוכנית העבודה, וייערך מקצה טעימות נוסף. שכלול של כל הפרמטרים יוביל להכרזת הזוכה שיטוס לגמר העולמי שייערך באוסטרליה. מה עוד אפשר להוסיף? שנראה לי שעם או בלי חליפה – וספק אם האימהות שלכם יסכימו איתי – יותר נחמד להיות היום ברמן מאשר רואה חשבון.