ברבאבא מצא נחמה מתוקה-מרירה בבועה על שדרות רוטשילד

החום הכבד והיעדר פאב לשתות בו בירה ראויה בשדרות רוטשילד הובילו את ברבאבא לרוטשילד 12, שם לגם "גזוז של גדולים" שהרחיק ממנו מחשבות מטרידות

קפה רוטשילד 12 (צילום: אנטולי מיכאלו)
קפה רוטשילד 12 (צילום: אנטולי מיכאלו)
11 ביולי 2016

אין משפט שמבהיל את ברבאבא יותר מצירוף המילים "הביל במישור החוף", בייחוד בימים שבהם יש לו עניינים שאינם סובלים דיחוי, מה שמבטיח לו השתתפות כפויה בתחרות "החולצה הרטובה" עוד בטרם יגיע עד לקצה הבלוק. בכיף היה משיב את נפשו באיזו בירה, אך אבוי – דווקא בשדרות רוטשילד, מאות המטרים היחידים בעיר העברית הראשונה שיכולים להיחשב, מבחינת המראה, אירופה, אין ולו פאב אחד לרפואה! ישנו אמנם האירי ההוא שפעם נכנס לראות בו כדורגל והתאכזב, ויש גם מסעדות ובתי קפה שבהם אפשר לקבל בירה, אפילו מהחבית, אבל למסעדה הרי לא ייכנס רק בשביל בירה, ואילו בבתי הקפה כבר למד שמוטב לוותר על התענוג: אם יש דבר רע יותר מאשר להסתפק במים ביום קיץ חם, הרי זה רק ללגום בירה גרועה שאוחסנה בחובבנות ונמזגה ברשלנות.

המקום היחיד לאורך השדרה הארוכה בעיר שבו הוא מרגיש נוח לשתות בצהרי היום הוא רוטשילד 12. כמעט תמיד הוא נכנס לשם מתוך רצון ללגום בירה, וכמעט תמיד משרה עליו המקום אווירה חו"לית שכזאת שמיד הוא ממיר את ההזמנה לקמפארי עם קרח, סודה ופלח לימון – שילוב מתוק ומריר שמרחיק ממנו מחשבות מטרידות כמו מה יקרה אם הפוסעים על המדרכה הלוהטת יתחילו בעוד רגע קט להתפצח מול עיניו כגרעיני תירס בשמן לוהט ויהיו לפופקורן.

A photo posted by Avi FB (@avifb) on

כך, בדרך כלל עם הקמפארי השני בסודה, נשבר לו גל החום על התמצית המרירה שהסודה הופכת ל"גזוז של גדולים", כמו שהסביר פעם לברבי חן ולברבי שריר (בסבנטיז אפילו לדמויות מצוירות היו שמות מגדריים) שתהו מה זה אירע לאבא שהחל לשתות מיץ פטל. כך הוא צופה לשדרה ונדמה לו שאת החלק הזה, הדרום־מערבי שלה – בערך מיאקימונו היקרה והשווה עד לרחבה הנובורישית שלצד פרונטו – הוא מחבב פלוס. אם יש בועה, הרי שזו בועה בתוך בועה, הוא חושב לעצמו, מנסה להרהר בכל דבר שישכיח ממנו את 20 דקות ההליכה שמפרידות בין הדרינק לביתו הממוזג.

בשיתוף עם סנהדרינק