זה אולי לא "המשרד", אבל לסדרה הזו יש סיכוי להיות קאלט

הביקורת התפרסמה במקור באתר "הספוילר", אתר המסכים החדש מבית "טיים אאוט". תראו תראו

הרבה דברים השתנו מאז ש"המשרד" הפכה את הז'אנר המוקומנטרי לטרנד הטלוויזיוני הכי רותח בעולם. הסיטקום הבריטי, שעלה לשידור לראשונה בשנת 2001, התגלה במהרה כמשפיע בצורה בלתי רגילה. הוא שינה את האסתטיקה, הטון ואפילו סוג ההומור של קומדיית המצבים, פחות או יותר הרג את הצחוקים המוקלטים ונתן את האוקיי לאינספור תסריטאים לשלב בקומדיות שלהם יותר מבוכה, עצב ועליבות.

"המשרד" הייתה גם דוגמה בולטת – אבל ממש לא חריגה בנוף – לנטייה של הטלוויזיה האמריקאית לפזול אל אחותה מעבר לים. בכל זאת, לא רק שלקומדיה הבריטית יש דימוי איכותי יותר, יש לה גם את האומץ לנסות על המסך גם את הרעיונות הכי משוגעים. "ברוכים הבאים לפלטש" ("Welcome to Flatch") החדשה של רשת פוקס היא בעצמה גרסה אמריקאית לסיטקום מוקומנטרי בריטי בשם "This Country", וכמובן שהיא חייבת לא מעט מזכות הקיום שלה ל"משרד". זה אמנם סיטקום, אבל לא מכונת פאנצ'ים מהירה אלא פיסת חיים שמאופיינת בהומור איטי, לא תמיד עם פואנטה, ומידה מסוימת של מלנכוליה.

הרעיון הבסיסי כאן הוא "תיעוד אותנטי" של החיים הפשוטים בעיירה נידחת. שקופית הפתיחה טוענת כי "מחקרים מגלים שהאמריקאים שואפים לחיים פשוטים יותר בעיירה קטנה" – ולצורך הניגוד הקומי, המקום המתועד הוא פלאטש, חור שומם למדי באוהיו עם כ-1500 ומשהו תושבים. טיפוסים משעשעים? יש. מסורות לא שגרתיות? בטח, תכירו את יריד "יום הדחליל", בו ניתן להתחרות בבניית דחלילים או בזריקת מחבתות למרחק. פלאטש היא לא בדיוק "עיירה ציורית וקסומה" כמו שיטס קריק או סטארס הולו, היא אפילו לא כמו העיירה פווני מ"מחלקת גנים ונוף". היא הרבה יותר ווייט טראשית, מוזרה ומנוכרת, ואפשר להניח שיש בה אחוז מובטלים גבוה באופן מטריד.

"הדמויות הצבעוניות" בעיירה כוללות, בין היתר, כומר צעיר ומתנשא שהגיע לאחרונה (שון וויליאמס סקוט, סטיפלר מ"אמריקן פאי"), האקסית שלו, שהפכה לעורך העיתון המקומי (איה קאש, "הבנים"), ואת גונבת ההצגה ביג מנדי, שמספקת כמה וכמה שורות מחץ ("יש לנו שתי מסעדות, אחת עם תפריטים"). אך הגיבורים המובהקים הם קלי ושראב, בני דודים צעירים ופוחזים שעושים צרות לכולם. סוד החברות שלהם הוא חיבה משותפת לשטויות ומתיחות, עצבים רופפים, שיעמום תהומי והיכולת לחסל ביחד דלי של סופגניות קטנות מדאנקן דונאטס. "אני אפילו לא כזה אוהב את אלה עם הקינמון", שראב מסביר. "אבל אני מרחם עליהם, הם תמיד נשארים אחרונים. אני בעד האנדרדוג".

את "ברוכים הבאים לפלטש" יצרו והפיקו ג'ני ביקס ("גברים על עצים") ופול פיג, בדרך כלל במאי קולנוע שעומד מאחורי קומדיות כמו "מסיבות רווקות", "מרגלת", "מכסחות השדים" ו"בקשה מסתורית". הוא אחראי גם לאחת הסדרות החמודות אי פעם – "פריקים וגיקים". פיג זונח כמעט לגמרי את הסגנון המזוהה איתו (ספוילר: צעקות, סלפסטיק ומליסה מקארתי) ומסתפק בחיקוי די מדויק של הטון הקצת יבש, קצת קומי וקצת חומל של המקור הבריטי.

"פלטש" יכלה בקלות להיות סיטקום רועש וקריקטורי, כזה שמזלזל בדמויות של הכפריים הטמבלים וחסרי הכיוון, אבל זה לא הכיוון. קל להישאב לעולם ולמערכת החוקים שהסדרה יוצרת כבר בפרק הראשון, שכולל איזון טוב של בדיחות ושל סיפורי רקע עצובים. שום דבר לא נשמר כ"גילוי מפתיע" להמשך העונה – אנחנו יודעים בדיוק מאיפה מגיעים התסביכים של הגיבורים שלנו ומה כואב להם (ספוילר: בעיקר חרדות נטישה), כי כולם מסתובבים עם הצלקות הרגשיות שלהם גלויות לכל. אולי להיעדר הציניות הזה התכוונו במשפט "חיים פשוטים בעיירה קטנה". אם היא תישאר מחויבת לטשטוש הגבול בין הטרגי והקומי ותגבה את העצב במסיבות רגעים קומיים זכורים, ל"פלאטש" לגמרי יש סיכוי לפתח מעמד קאלטי.

ברוכים הבאים לפלטש, רשת Fox ו-Hulu

רוצים עוד ביקורות טלוויזיה? בואו לאתר החדש שלנו, "הספוילר", ותראו תראו