בר חדש נפתח בפינה "מקוללת" בעיר, האם הוא יצליח להסיר את הכישוף?
העיר רצופה בפינות מכושפות שברים התחלפו בהן בקצב מסחרר, ושום דבר בהן לא עבד. כזו היא יהודה הלוי-מזא"ה, שמאז הזינגר המיתולוגי רודפת את כל מי שמתקרב. האם הדייר החדש יסיר את הגינ'קס?
איך שוברים קללה? כל מי שניסה את מזלו בעסקי הלילה בעיר מכיר את החשש הזה, גם אם הוא לא תמיד רציונלי. ברחבי העיר פזורות נקודות "מקוללות" – כאלה שלמרות לוקיישן איכותי לכאורה, מקומות בהן נסגרים בזה אחר זה, בקצב מסחרר. כבר בעת קריאת שורות אלה אתם הרי מריצים לעצמכם בראש את הפינה ההיא שאתם מכירים ששום דבר לא עבד בה. כזו היא פינת יהודה הלוי ומזא"ה. על הנייר – צמודה לרוטשילד ולמקומות מצליחים אחרים, למשל טנג'יר ודליקטסן. בפועל – כבר שנים שהשכנים משוכנעים שהוא מקולל. כעת נפתח במקום בר חדש, Stax, שמנסה להילחם בקללה. האם הוא יוכל לרוח התל אביבית?
הרעיון שבבסיסו נשמע מוכר ועובד במקומות אחרים בעיר – חלל אפל ושכונתי, בעיצוב אופנתי, מגובה בתפריט שף של אדם כהן (שעבד תחת אדוני ואהרוני בעבר), וגם עם הטבה צרכנית – מנת אוכל קטנה (סביצ'ה דג לבן או קרפצ'יו פילה בקר, למשל) במחיר מוזל במיוחד בהזמנת משקה אלכוהולי. אז מה הבעיה? המיקום, והכישוף ששורץ עליו. בדיוק באותו המקום ישב עד לפני כמה שנים הזינגר – פנינה איקונית בחיי הלילה התל אביביים שהוחזקה על ידי אושיות כמו שלומי זידן, קיקי ניצן וגם אורי פפר, והצליחה למשוך אליה את מיטב אושיות הלילה, ומבלים רבים מדי ערב. אחריו זה כבר לא היה אותו דבר. בחמש השנים האחרונות נפתחו ונסגרו עוד ועוד מקומות, כל אחד מהם התיימר להיות "הבר השכונתי של האזור", וללא הצלחה.
עוד כתבות שיעניינו אתכם:
שוק לוינסקי מתרגש: טחינה תוצרת תל אביב
לאן נעלמו הכספומטים בעיר?
למה הבריכות העירוניות בתל אביב כל כך יקרות?
"בשני הגלגולים האחרונים של הפינה, הייזנברג ומאליש, לא יצא לי לשבת", אומר יונתן רביב, שגר ממש ליד פינת הרחוב. וזה לא שהוא לא חיפש לעצמו בר שכונתי. "שניהם תמיד היו אפלים וריקים כל פעם שעברתי שם. הלכתי לאחד מהם פעם אחת כשרציתי בירה שקטה עם חברים בשכונה, אבל היה כל כך ריק שוויתרנו". מאי, שמלצרה בטנג'יר השכן שדווקא מפוצץ בכל ערב, מסכימה. "במשך שנה וחצי חלפתי באופן די יומיומי על פני ההייזנברג. תמיד צחקנו שיום אחד ניכנס לשם כי זה נראה כמו בר רפאים. אף פעם לא נכנסנו".
המאליש, הגלגול האחרון של המקום, הצליח להחזיק מעמד כשנה וחצי עד שגם הוא ויתר. שותפיו החליטו למתוח את פני המקום, להרחיב את ההרכב וגם להחליף את השם, בתקווה שהפעם זה יעזור. רעות גל, שהייתה שותפה במאליש וממשיכה לגלגול הבא במקום – משוכנעת שזה לא הלוקיישן. "זאת לא פינה מקוללת. אנשים נוטים לפתוח 'סתם ברים', ועשרות כאלה באמת נופלים בעיר", היא מספרת, אולי גם רומזת לכישלון של המקום הקודם אך מבהירה: "בגלגול הנוכחי יש לנו קונספט קולינרי ותוכן מוזיקלי שנבחר בקפידה". גם מידד סבו, מהשותפים החדשים, משוכנע שהאוכל וגם הטוויסט הצרכני יעשו את ההבדל. "אנשים היום יוצאים לאכול ולשתות והם לא רוצים לקרוע את הכיס. יש לנו חומרים גלם איכותיים מהשוק, אווירת מינגלינג ותקלוטים מהסצנה".
בשורה צרכנית עבור חיי הלילה היא משהו שאנחנו בעדו, ומעניין לבדוק האם זה, לצד בוקינג מוזיקלי נכון ושדרוג התפקיד, יהיה מה שיצליח לשבור את קללת הלילה על הפינה ולהביא את בשורת הבר השכונתי למקום. ומה מייעצים בזינגר ז"ל – אלה שאחריו הומטה הקללה? "הצלחה של מקום היא שילוב בין המיקום להרכב השותפים", אומר ניצן. "אבל הרוב בעיקר יושב על השותפים, כי עובדה שאנחנו הצלחנו. בסוף להצלחה יש המון פקטורים שלא תמיד לוקחים אותם בחשבון – בעיות עם העירייה, שכנים רעש ומה לא". בכל זאת, בר שכונתי.