כך נמנעה השתלטות עמותה להחזרה בתשובה מפ"ת על בית כנסת בעיר

הגנן הוא שעורר את חשד השכנים. מזה שנה וחצי בית הכנסת "אוהל יצחק" ברחוב נמירובר בשכונת רמת החייל סגור. אין מניין מתפללים, ועל כן סגר הגבאי את השערים. והנה – גנן עובד במרץ בחצר בית הכנסת. תחקור זריז העלה שהוא לא שם מטעם העירייה או מטעם עמותת בית הכנסת אלא מטעם עמותת "אור לישראל", עמותה חרדית להחזרה בתשובה מפתח תקווה. 

זה השלב שבו אני נכנסתי לתמונה. התושבים פנו אליי לעזרה בשאיפה שנצליח לעצור השתלטות של עמותה חיצונית על בית הכנסת. במקביל הם הציפו את המוקד העירוני 106 בפניות. בביקור במקום ראיתי את השלט "בע"ה, נשוב בהקדם עם בשורות טובות" ודו"ח עירוני על אי ניקיון החצר. ביום למחרת הם זיהו כמה ביקורים של אנשי העמותה במקום והעלנו הילוך. אחרי כמה מיילים, טלפונים ועוד ביקורים במקום, העירייה פעלה בזריזות ושלחה פקחים שנעלו את שטח בית הכנסת. עכשיו יחל הבירור עם אנשי העמותה ונבין מה בדיוק הם התכוונו לעשות עם בית הכנסת. 

בית הכנסת "אוהל יצחק" שוכן בלב שכונה שמרבית תושביה חילונים. אמנם בקצה הרחוב ממוקמת אחת הישיבות הכי גדולות בעיר, ישיבת "חידושי הרי"ם" של חסידות גור, שהיא גם הישיבה השנייה של החסידות שהוקמה בארץ ישראל ושני אדמו"ריה קבורים בשטח הישיבה, אבל השכונה והרחוב חילוניים למהדרין ומקיימים יחסי שכנות טובה עם הישיבה ותלמידיה. לתושבים אין כוונה לפגוע במרקם הרחוב אבל בטח לא להפוך אותו למעוז חרדי. 

 

המהלך הזה של השתלטות חיצונית חוזר על עצמו שוב ושוב. הגיעה העת לקצר את משך זמן ההקצאה. זה פתח לשחיתות ולהעברת נכסים עירוניים במיליונים לטובת מי שכלל אינם תושבי העיר. בטח לא לטובת הקהילה

 

אז איך זה בכלל קרה? הגבאי, שמתקרב לגיל גבורות, העביר לאדם אחר את הסמכות לקבל החלטות בבית הכנסת וזה מיהר להשכיר את המקום לעמותה שפועלת להחזרת נוער בתשובה. למי שלא הבין: בית הכנסת נבנה על קרקע עירונית והעמותה קיבלה הקצאה ממועצת העיר לפעול במקום. כלומר, השכרת משנה אינה חוקית בכלל ולא ברור לכיס של מי היה אמור להיכנס שכר הדירה. בטח לא לטובת העיר או התושבים. יתרה מזו, מחצית משטח המבנה בכלל שייך לספריה לטף ובמרחק של כמאה מטרים מהמקום ישנו בית ספר ממלכתי יסודי. 

>> את האמת על המלחמה תשמעו מדנה אינטרנשיונל בתוכנית בישול // טור דעה
>> אל תזלזלו: בתי הקפה בתל אביב שומרים על השפיות של כולנו // טור דעה

התושבים עוד זוכרים ימים אחרים בבית הכנסת הזה. "בית הכנסת היה מרכז רוחני לשכונה במיוחד בראש השנה ויום כיפור", כתבה לי שכנה מזועזעת שהופתעה לגלות על הכמעט-שכנים החדשים. "עשרות אנשים היו בחוץ ביחד, קהילה מרשימה וחזן מרגש בקולו". אבל ההשתלטות הזו לא באה להיטיב עם התושבים או למען הקהילה שלהם אלא כדי לקבוע עוד עובדה בשטח ולקדם עוד עמותה להחזרה בתשובה ללב שכונה חילונית בעיר.

זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. הקצאות בתי הכנסת ניתנות ל-25 שנה כדי לאפשר לממן את הקהילה דרך הנצחה ו"קניית כסאות", אבל בפועל מה שקורה לא אחת הוא שפרנסי הקהילה מזדקנים וההקצאה עוברת "בירושה" לבני משפחה שלהם או לעמותות אחרות. הניסיון להוציא מבית הכנסת עמותה כזו אחרי שהתבססה במקום, יכול להיגרר לדיונים משפטיים ארוכי שנים. במקרים אחרים מגיעים אנשים חדורי מטרה, לא פעם מחוץ לעיר, משתלבים בקהילת בית הכנסת, מגיעים לעמדות השפעה בעמותה ומשנים את אופיו של בית הכנסת. זה קרה ביפו, זה קורה במרכז העיר וגם בצפונה. 

יש בעיר כ-550 בתי כנסת, לרבים מהם קהילות שוקקות, חלקן של קהילות דתיות, אחרות מסורתיות. אבל המהלך הזה של השתלטות חיצונית חוזר על עצמו שוב ושוב. העליתי את הנושא במועצת העיר ואני חושבת שהגיע העת לקצר את משך זמן ההקצאה. זה פתח לשחיתות ולהעברת נכסים עירוניים במיליונים לטובת מי שכלל אינם תושבי העיר. בטח לא לטובת הקהילה. 

אם יש משהו אחד שלמדנו ממה שקרה פה השבוע, הוא שעירנות ותגובה מהירה של השכנים יכולים לעשות את כל ההבדל. עכשיו מבקשים תושבי הרחוב, ובצדק, להיות שותפים בהחלטה על עתיד בית הכנסת – והאם יש בכלל צורך בבית הכנסת בשכונה חילונית קטנה שיש בה שבעה בתי כנסת נוספים. 

זו לא רק עוד אפיזודה מקומית ברמת החייל, זה שיעור חשוב לכל מי שחי בעיר הזו ואכפת לו ממנה. העיר שלנו משתנה, ואיתה גם הצרכים של התושבים. נכסי ציבור צריכים לשרת את הציבור ולא להפוך לעוד כלי בידיים של מי שמנסים לשנות את אופיה של העיר ואופיה של המדינה. הגיע הזמן לבחון מחדש את מדיניות ההקצאות, לקבוע מנגנונים של פיקוח, שקיפות ושיתוף ציבור ובעיקר לקצר את משך ההקצאות, כדי שנוכל להתאים את הנכסים העירוניים לצרכים האמיתיים של התושבים.
>> הדס רגולסקי היא חברת מועצת העיר תל אביב-יפו