שלומי ברכה (משינה) מפסיק לשתוק ומוציא אלבום חדש לבד

באלבום הסולו השני של שלומי ברכה – המוכר לרוב כגיטריסט משינה – שיוצא כ־12 שנים אחר קודמו, "צ'אפלין צ'ארלי", יש הרבה חיות והרבה תנועה. הצב שהולך עם הבית על הגב, הירידה במורד רחוב הירקון שמובילה לים שנראה כמו דרקון, "מסתובב סביב האזור ועצמך ומשחר לטרף", שיר בשם "בית החיות" שמיד אחריו מגיע "לך לשם". וכל החיות הללו מסתובבות בתל אביב, העיר האחת שברכה הכיר כל חייו. בינתיים האלבום כבר הספיק לזכות בפרס בית היוצר של אקו"ם לשנת 2016.

"זה משהו שנוצר באופן מאוד טבעי", מספר ברכה. "קורה לי הרבה שאני כותב שירים מהתת מודע, לפעמים אני לא מנסה להבין אותם עד הסוף. הרגש, הוא עולה אצלי על גדותיו. גם באלבום הזה הייתי חייב להוציא אותו החוצה. זה נורה מהרחם כמו כדור תותח. זה עף החוצה ברגע שרק השתחרר. הייתי תקוע ומתוסכל, אבל עכשיו? הוקל לי בטירוף. ירד לי סלע מהגוף. זה מהות חיי. זה פתח לי הרבה סתימות, האלבום הזה".

שלומי ברכה (צילום: נמרוד סונדרס)

שוב אתה מדבר במונחים של הליכה ודרך.

״כי זה כל הזמן דרך. התוצאה לא מעניינת אותי היום. פעם לא הבנתי את זה. הייתי פרפקציוניסט, מקפיד על דברים קטנים. היום למדתי להשאיר את הלא מושלם. לפעמים כשיש בעיה באיזה טרק, במקום לסדר אותה אני מגביר אותה. החוסר שלמות הוא מעניין. יש בו רגש, קורה בו משהו״.

הדרך המוזיקלית של ברכה נמשכת כבר יותר מ־30 שנה, מאז שפגש את יובל בנאי הצעיר בבסיס הטירונות של חיל התותחנים. משינה הפכה למכונה משומנת היטב (״אנחנו מכונה משומנת, אבל זו מכונה רגשית. היא מצע ביולוגי, זה לא בוכנות, למרות שאנחנו וינטג׳״). על פניו אין לו שום סיבה לברוח מהמסגרת, אבל לפעמים פשוט צריך לשחרר. "זה הגיע מתוך מעין חוסר ברירה. אמנם עשיתי אלבום סולו בעבר, אבל לא תכננתי לי קריירה של זמר, ואז הצטברו שירים ולא היה לי לאן לשפוך אותם – הלהקה לא הייתה כל כך במצב של לקבל ולראות. היו לי מחשבות על פרויקט עם כמה זמרים, ואז הגעתי למסקנה שזו החלטה נפשית. לעבור לפרונט זה לא קאט, זה דורש ביצים והחלטה. זמרים, יש בהם סוג של אגו, ואני לא כל כך כזה, אבל החלטתי שאני עובר קדימה ומניף את דגל הרוקנ'רול הדועך במדינתנו. פשוט הגעתי למסקנה שאני אספר את הסיפור שלי יותר טוב מכולם".

שלומי ברכה (צילום: נמרוד סונדרס)

רק שהאלבום הזה לא נעשה באמת לבד. עופר מאירי הפיק, יש להקה שמלווה אותך. מה ההבדל בין זה לבין הלהקה?

״עם משינה זו מערכת יחסים מחומשת של 30 שנה, ופה, כשבאתי לעבוד עם עופר לא היה לי את ה־30 שנה על הראש. יש יתרונות ל־30 שנה. אתה רק ממצמץ בעין ומבינים אותך, אתה רק עושה קטנה עם הראש והכל קורה. אבל מצד שני, בעבודה על משהו חדש יש משהו נקי, יצירתי, קל ולא טעון. אתה לא סוחב את כל המשמעות״.

איך מצאת את עצמך עובד עם קין והבל 90210 כלהקת ליווי בהופעות? הם חצי מהגיל שלך.

"אנחנו כמו כפפה ליד. הם גם מוזיקאים, גם תל אביבים וגם מתעסקים באמנות. זה מה שחיפשתי. אני צריך אינטאקציה כזו. אני אוהב לבוא במגע עם אנשים, ואלו אנשים עם אופי, יש להם סאונד ואישיות אחד אחד. ואני לא מרגיש הבדל של גיל איתם, רק שיש לי עוד קצת ניסיון. אני חושב שזה אופי של בן אדם. אם בן אדם רוצה להישאר חיוני, הוא צריך כל הזמן להתעדכן, להתפתח, ללמוד ולהסתנכרן. ברגע שאתה בתנועה, בסקרנות ובהתפתחות – אין לזה גיל".

שלומי ברכה, ״מחוויר ומאדים״.
בקרוב בחנויות