גיבורת נעוריה של תמר אייזנמן: אנני דיפרנקו

בחופש הגדול בין כיתה י"א לכיתה י"ב ביקרתי לראשונה ביוון. אני ויעל, חברתי הטובה, שכרנו טוסטוסים, התחילו איתנו בחורים, גילינו את הסאותר'ן קומפורט, רקדנו על ברים – נהנו עד כדי כך ששנה אחרי כן נסעתי שוב לאותם המקומות! לאיוס ולסנטוריני.

[tmwdfpad]

אבל באותה החופשה, באותו חוף זהוב, קרה דבר ששינה את חיי. בעודי נחה על מגבת לבנה, בקרחת אופנתית, ניגש אליי בחור שזוף ובלונדיני ואמר באנגלית: "Hi, I’m Jason. You know you look like Ani Difranco!". עניתי בביישנות: "Ani who? I don’t think I know her". החלפנו מספרי טלפון וכתובות על גלויה עם תמונה של כנסייה לבנה על רקע ים כחול. קלאסי. המספרים מעולם לא נלחצו והכתובות מעודן לא נכתבו. ג'ייסון ואני נשארנו זיכרון קיצי חביב באיוס הצעירה והשיכורה.

אנני דיפרנקו, ילידת 1970. היא כותבת, מנגנת, שרה, מפיקה, מקליטה ולרוב גם מציירת את העטיפה. אקטיביסטית, סוג של פמיניסטית. היא אחת המוזיקאיות העצמאיות הראשונות שהקימה לייבל משלה (Righteous Babe Records). היא אדירה. בחודש הבא ייצא אלבום האולפן ה־20 שלה.

"שייעלם היגון" היא שרה בסינגל שיצא ממש עכשיו, אוגוסט 2014. הפקה יפה עם הכינורות של ג'ני שיינמן. אנני קצת יותר בוגרת, רגועה כמעט ביחס לעשורים קודמים אך נוקבת וביקורתית יותר משהייתה באלבומיה האחרונים, שעסקו ברובם בפרק ההורות של חייה.

אז מיד אחרי איוס הלכתי לחנות טאואר רקורדס ברחוב הלל בירושלים ואמרתי למוכר: "היי, אמרו לי שאני דומה לאנני דיפרנקו, יש לכם דיסק שלה?". הוא לא חייך. "אני חושב שיש פה משהו, בואי איתי". קרעתי את נייר הצלופן המעצבן. הכנסתי לקומפקט דיסק. זה היה "Not So Soft" שיצא בשנת 1991. עכשיו, תוך שאני כותבת, אני לוחצת play על האלבום ההוא. עבר ועתיד מתערבבים לתוך מסמך וורד.

אני לא מצליחה להמשיך לכתוב. בדיוק כמו אז, אני קופאת. גיטרה אקוסטית חצופה ונקישות של יד קטנה על גוף הגיטרה כל שתי פעימות. כף רגלה היחפה על רצפת עץ עם שטיח חום, היא רוקעת בלי לשים לב ונותנת את ה־One הגרובי שתמיד קצת מאחר. כך אני מדמיינת את אנני. המילים והגיטרה חוגגות סביבי כמו דבורים בחודשי הקיץ שבאות אל הצלחת הטעימה בטברנות היווניות, ואני נכנעת. שׂבעה כל כך. הנה ג'ון באאז, ג'וני מיטשל, סוזן וגה, פרינס, ג'ימי הנדריקס ובוב דילן – כולם שם, בתפריט של אנני, חודרים את האוויר הירושלמי שאני נושמת, בקיץ לפני כיתה י"ב.