גיבור הנעורים של יוסף סוויד: ישו

אי שם בניינטיז, אחרי ההערצה למייקל ג׳ורדן המעופף, שכונה "אלוהים", ולמדונה, שנקראה על שם מריה, היה רק הגיוני שהוא יהיה הבא בתור. הבן של אלוהים בכבודו ובעצמו, שוויתר על חיי מותרות בממלכת השמים המפנקת, אימץ את הגוף האנושי ואת חיי האדם הפשוטים כדי להיות חלק מאיתנו, להציל אותנו מעצמנו ולמות למעננו. כך האמנתי אז בכל נפשי. הרבה השתנה מאז, אבל בעיניי הוא נשאר גיבור. היום אני כבר לא דורש ממנו להיות אלוהים כדי להעריץ אותו.

[tmwdfpad]אז מסתדר לי שהוא נולד למריה, ופחות מסתדר לי שהיא הייתה בתולה. הגיוני שישו גדל כיהודי מאמין וטוב, התבודד לו באיזה מדבר, וכמו יונה הנביא, הכין לעצמו שייק הזיות מצמח הקיקיון, נכנס לטריפ של החיים, ראה מה שראה, תִקשר עם מי שהוא חושב שתִקשר, התמלא באהבה אינסופית והחליט להיות גורו, מואר, משיח, או איזשהו סוג של שליח. בכל אופן בעיניי הוא נביא. נביא של אהבה.

חבל שנעשו בשמו כל כך הרבה זוועות בהיסטוריה, המלוות אותנו עד היום (ואני עוד האמנתי בצעירותי שמי שהולך בדרך ישו והנצרות, שום רוע לא יכול לגעת בו). אני חושב שכמו הרבה סלבריטאים בהיסטוריה, לא היה צריך לעשות ממנו יותר ממה שהוא: שליח אהבה. זה מספיק. דווקא בזכותו הבנתי שאלוהים לא נמצא בבעלות של דת זו או אחרת, אלוהים זה אהבה, ואהבה מקרבת ולא מפרידה. היא נקודת המוצא.

כל פעולה שאני עושה, אני מנסה להבין אם היא באה מאהבה. לא תמיד הולך לי, אבל אני לומד, מנסה להשתפר. מועד בלי סוף, אבל… באסה, ברור לי שהכל נשמע פתאום כמו שיר מדהים שהשמיעו יותר מדי פעמים ברדיו עד שבא לך להקיא. אבל אני שמח שיצא לי להכיר אותו. עכשיו אשמח להכיר גם את גנדי.