גיבור נעוריה של זויה צ'רקסקי: ולדימיר לנין
כילדה בברית המועצות, השיר הראשון שלמדתי הלך ככה: "אני ילדה קטנה, רוקדת ושרה, לא ראיתי את לנין אבל אני אוהבת אותו!"
הילדות שלי עברה בברית המועצות, והסתיימה עם פירוקה. באופן טבעי, גיבור הילדות הראשון שלי היה לנין. מאז שאני זוכרת את עצמי היו סביבי המון סיפורים עליו והיו גם הרבה סיפורים ושירים על הילדות שלו, כך שהיה קל להזדהות. השיר הראשון שלמדתי הלך ככה: "אני ילדה קטנה, רוקדת ושרה, לא ראיתי את לנין אבל אני אוהבת אותו!". הייתה גם סדרה של סיפורים על הילדות של לנין שכתב הסופר המצוין מיכאיל זושנקו. אחד מהם הרשים אותי במיוחד.
[tmwdfpad]
מדובר בתקופה שלנין היה בן 6 בערך ובא לבקר את הדודה שלו. הילדים השתוללו ולנין שבר במקרה אגרטל שעמד על השולחן. כשהדודה באה ושאלה מי שבר את האגרטל, הוא לא הודה. עברו כמה חודשים ואימא של לנין שמה לב שהוא בוכה בלילה. כשהיא שאלה אותו מה קרה, התברר שהוא בכה בגלל ששיקר לדודה שלו. הזדהיתי מאוד עם הסיפור הזה, כי גם אני קצת כזאת, יכולה לקחת קשה כל מיני שטויות. אגב, מה שלרוב היה מודגש בסיפורי לנין היו היושר, הפשטות והצניעות שלו.
כשהייתי קטנה אפילו הייתי אומרת לאימא שלי אם היא הייתה כועסת עליי בגלל משהו: "איך את יודעת, אולי אני אגדל ואהיה לנין". כשקצת גדלתי לנין כבר לא היה כזה גיבור כי ברית המועצות התפרקה. מה שהפך מקובל זה ללעוג לכל הפאתוס הסובייטי. אפשר לחשוב מה קיבלנו במקום זה. גיבורים שכל מה שיש להם זה הרבה כסף ופה ג'ורה. לנין היה הרבה יותר טוב.