ג'ים ג'פריס בהופעה: טוב לחיות בעולם בו ג'פריס הוא כוכב

מתישהו באמצע ההופעה בת השעה וחצי שלו, ג'ים ג'פריס זורק משפט שנשמע אגבי. "הסוד שלי הוא שאני יכול להגיד דברים מאוד פוגעניים על הבמה, ואתם עדיין תחבבו אותי". בול. זו הסיבה שכמה אלפי איש התאספו והריעו במשך דקות ארוכות לאוסטרלי שיכור, שביקום מקביל בטח מוזג בירות באיזה חור בסידני. חלקם אפילו קנו ספלים ב־20 ש"ח מדוכן בכניסה: כתוב עליהם "קאנט" באותיות ענק. האוזן הישראלית אולי לא כל כך מתרגשת למשמע המילה הזאת (שאפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל מה שבטוח, ממש כיף להגות אותה), אבל בארצות הברית, שם ג'פריס חי, עובד ויוצר בעשור האחרון, היא יכולה לקלף צבע מקירות. ולכן זו מילה שמבחינת ג'פריס, ראוי לשים על ספל.

האויב המוצהר הגדול ביותר של ג'ים ג'פריס הוא הפוליטיקלי קורקט. במשך חלק גדול מהערב הארוך הזה – יחסית לז'אנר, בו מקובל שמופע מלא נמשך כשעה – הוא נוקט בטקטיקת מתקפה על התחום. זה מתחיל בביל קוסבי ("אם כבר להיאנס, אז על ידי ביל קוסבי" – ויש לו הסבר למה), ממשיך בפעם שהוא חשב שהילד שלו אוטיסט (ושזו אשמתו) ונגמר בדעא"ש ובמוסלמים. וזה היה יכול להיות רצף של פרובוקציות זולות, אבל בתוך הסטנדאפ של ג'ים ג'פריס יש בעצם לב חם ואוהב עם פרצוף קשוח. העניין הוא שאם תמצמצו, תוכלו להחמיץ אותו ולצאת עם רושם שגוי לגמרי לגביו. הוא לא יוצא החוצה לעיתים תכופות, אבל הוא שם.

ההצלחה המפחידה של דונלד טראמפ עושה עוול למתנגדי פוליטיקלי־קורקט מהסוג של ג'פריס. כן, אפשר לראות בבדיחות הגסות של ג'פריס פופוליזם זול. אבל פעם אחר פעם, שניה לפני שמאוחר מדי, הוא מקפיד לסובב את האש אל עבר עצמו. הוא האידיוט. הוא השיכור. הוא האשם (ג'פריס, אגב, הקדיש כ־20 דקות מהמופע ללהסביר בדיוק למה הוא מפחד מדונלד טראמפ – אבל הודה שיש חלק קטן במוח שלו שאומר לו "אבל לא היית מת לראות מה יקרה?"). הקבוצה היחידה שג'פריס ירד עליה במופע שלו בלי שום טוויסט היא, כמובן, יהודים – מה שגרם לאחד מיושבי השורות הראשונות לקרוע את הכרטיס שלו בזעם. מה שבא אחר כך היה כעשר דקות של אילתור מושלם של ג'פריס על חשבונו של האידיוט (שהודה שהוא ממיאמי, פלורידה, מה שמסביר כמה דברים). אני בטוח שבטקסס, ג'פריס לא היה אומר שיהודים יכולים לטחון קוקאין מהר וביעילות עם האף הגדול שלהם. זה לא הסגנון שלו, לרדת על אנשים מאחורי הגב שלהם, או להתסיס את ההמון כנגדם. הוא מספר את הבדיחות האלה בפרצוף – כך שהן הופכות למשהו משותף. וזה ההבדל בינו לבין טראמפ או מי מתומכיו.

ג'ים ג'פריס הוא אולי לא הסטנדאפיסט הכי טוב או הכי מפורסם בעולם, אבל אפשר לראות בו אידיאל רעיוני של המקצוע הזה. הוא ההתגלמות האנושית של סטנדאפ. עולם קומדיה הוא יקום מקביל, שלא פועל לפי החוקים של העולם שלנו. זו תעשיית בידור שרוב האייקונים הבינלאומיים שלה הם יהודים או שחורים, והכוכב הגדול ביותר שיש בה הוא בכלל ג'ינג'י מקריח ורופס. טוב לחיות בעולם בו ג'ים ג'פריס יכול לקלל את דרכו לצמרת. זה אומר שעוד לא הכל מושחת.

הופעה נוספת של ג'ים ג'פריס תתקיים בשלישי (7.6) 20:00, היכל קבוצת שלמה, רח' אייזיק רמבה 7 תל אביב, החל מ-291 ש"ח. כוסות שכתוב עליהן "קאנט" – 20 ש"ח