כל מה שרצינו זה פסטה בגלגל פרמז'ן. איך זה שנשבר לנו הלב

אין לי הסבר הגיוני איך מצאנו את עצמנו בהרכב משפחתי במקום שנקרא שוקו לולו. כלומר היה שבת ולא היה לנו טיפה כח לבשל צהריים אז "יצאנו לחגוג" את סיום שנת הלימודים, כך שעניין שה"מי", וה"מתי" פתורים, אבל זה עדיין לא נוגע בלב העניין. "שוקו לולו"? באמת? כאילו, פלורנטין, נפשות חופשיות, היפסטרים, הכל טוב. אבל שוקו לולו? מה זה אומר בכלל? מחווה לשיר הילדים הידוע "שוקו שוקו לה לה, שוקו שוקו טה טה"? כי אלא אם כן אתם מקום בשוק שמוכר עופות שהוא מגדל בעצמו בלולים בחצר האחורית (וברייקינג ניוז – למרות הריחות באוויר פלורנטין איננה שוק) זה שם ממש לא הגיוני. אז למה בכל זאת באנו? כי הבטיחו pasta alla ruota – כלומר פסטה בגלגל גבינה.

עכשיו, בואו נבהיר משהו. מבחינה קולינרית, לא מדובר באיזה הישג בינלאומי אדיר ונחשק. ממש לא, אפילו. למעשה, יש לא מעט אנשים שטוענים שמדובר בשטות מוחלטת שהתרומה שלה לטעם פחותה עד לא קיימת. אבל השואו, בעיקר אם עושים אותו כמו שצריך, הוא בדיוק מה שהמשפחה שלי אוהבת – דם, אש וגבינה נמסה.

>> 10 הארוחות הכי טובות שעודד קרמר אכל ב-2022 (עד כה)
>> אפקט הוואו הוא חשוב. אבל בארוחה הזאת הוא לא מספיק

הקונספט הוא די בסיסי. לוקחים גלגל פרמזן, חוצים אותו לרוחב, חוצבים החוצה קצת גבינה ויוצרים סוג של קערה. כשהלקוח מזמין מנה, מביאים את חצי הגלגל לשולחן, מגרדים קצת מהתחתית, ואז לוקחים פסטה שהרגע יצאה מהמים, ואת הרוטב החם, שופכים אותם לקערת הגבינה ומערבבים. אם ברוטב יש אלכוהול אז גם זורקים גפרור בשביך אפקט הפלמבה. ככה זה, אם כבר גימיקים אז עד הסוף. אז מרגע שפוסט בפייסבוק גילה לנו שיש שמסעדה בפלורנטין שבה כל הפסטות מוגשות בגלגל גבינה (למרות שבדיעבד היינו צריכים להתחיל לחשוד כבר במשפט "גבינת פרמזן איכותית גראנה פדאנה", כי מדובר בשתי גבינות שונות) נכנסנו לסוג של אובסס סביב האירוע.

קערת יפה. אבל למה הגלגל בצד? שוקו לולו (צילום: ירון ברנר)

שבת אחר הצהריים הוא זמן קסום. משהו באוויר מסתדר ואפילו פלורנטין, שביום טוב "אפורה ומכוערת" זאת מחמאה עבורה, נראית פתאום לא גרועה כל כך. למעשה, אם תעצמו את עין ימין, תסתכלו על הבניין שממול ב-35 מעלות ותתכופפו לגובה הספסל, תוכלו לדמיין שאתם בחו"ל. בשכונת מצוקה בחו"ל, אמנם, אבל בכל זאת בחו"ל. אבל כל זה לא חשוב עכשיו. עכשיו  אנחנו בשוקו לולו, מנסים להחליט מה אוכלים בתוך הגלגל, והרגע מישהו לידנו מקבל פסטה בגלגל אז קצת איבדנו פוקוס. איפה היינו?

אה כן, בתפריט. ובכן, פגשתי ספרי לימוד קצרים יותר. שוקו לולו, אם לשפוט על פי התפריט, היא בבסיסה מסעדה איטלקית שעברה תהליך התאמה למשפחה הישראלית הממוצעת. אל הפסטות, פיצות, ריזוטו התווספו שניצל, המבורגר ועוד כל מיני מנות להיט מרחבי אירופה כדי לסגור את הפינות לבררנים. מצד אחד, זה אומר שבאמת מדובר במסעדה שלכל אחד כמעט יהיה מה לאכול בה. מצד שני, מה זה עוזר שיש שניצל בתפריט אם מזמינים אותו, מזכירים לשתי מלצריות שונות שאנחנו עדיין מחכים לו, רק כדי לא לקבל אותו מעולם. ולא בקטע של רמאות, כי גם בחשבון הוא לא הופיע. פשוט נעדר במסתוריות.

כמה גלגלי גבינה יש בתמונה? נכון, אפס. שוקו לולו (צילום: ירון ברנר)

מה שכן הגיע היו המנות הראשונות. התחלנו עם סלט פנצ'לה שהצליח להפתיע לטובה. היו שם עגבניות, פסטו וגבינת מוצרלה ששחו כולם במין רוטב בלסמי קצת פיקנטי, והכל ביחד עבד באופן מוצלח למדי. למעשה, אפשר להגיד שממש נהנינו, ביחס לעובדה שמדובר בסלט. חבל רק שקרעי הלחם, אלו שאמורים להיות לב המנה, היו גדולים מידי ויבשים מידי ולא ישבו מספיק ברוטב, וחבל. שני קרעים שהתחבאו בתחתית ונספגו כמו שצריך הזכירו לנו שיש כאן פוטנציאל ליותר.

הבריוש שרימפס היה, ברמה הטכנית, בדיוק מה שאפשר להבין מהשם שלו – שרימפס על מצע בריוש. אבל האמת שהוא היה ממש הרבה יותר מוצלח מהתאור הפשטני, וזה לגמרי לא היה בגלל השרימפס. כלומר, הם היו מאוד מוצלחים ורוטב הפרובנסאל שהם שחו בו היה לגמרי לג'יט, אבל הם ישבו על בריוש שפשוט גנב מהם את ההצגה. עכשיו, בריוש מראש הוא אידאל. קחו לחם טרי, הדבר הכי טוב בעולם, ותוסיפו לו כמויות חמאה שדורשות אישור מקרדיולוג. באותה מידה יכולתם להוסיף קראק, זה כבר לא יכול להיות יותר ממכר. והנה כאן קורה קסם. זה אולי לא היה הבריוש הכי טרי או מופלא שטעמנו, אבל כשהוא נספג ברוטב של השרימפס, הוא לגמרי הרגיש כזה.

כן, זה עדיין לא גלגל גבינה. שוקו לולו (צילום: ירון ברנר)

למנות עיקריות הזמנו, מלבד השניצל הנעלם, ריזוטו, ניוקי וכמובן פסטה. הריזוטו הגיע ראשון, והיה… מאוד ישראלי. הוא היה עשוי טיפה יותר מידי, והיה בו קצת יותר מידי שמנת וגבינה, והכל ביחד הפך אותו לקצת יותר מידי כבד. בשלב מסויים אתה מתחיל לתהות מרקמית אם זה ריזוטו או דייסת אורז. אבל, אחרי כל הביקורת הלגמרי מוצדקת הזו, מבחינת הטעמים, ובאופן לא צפוי – זאת הייתה מנה ממש טעימה. השרימפס שהתבוססו באורז היו עשויים נהדר, ויד חזקה בתיבול עשתה עם כל האירוע חסד גדול. זה כנראה לא מה שדמיין לעצמו שכבריאל ריזוטו כשהוא המציא את הריזוטו בשנת 1344, אבל בכל זאת, כיף.

>> שוקו לולו זה שם מופרך, אבל קוקו תאי זה בסדר, עודד? שתפו שכולם יראו את הצביעות
>> רכבת ההרים של סלאס לא עוצרת. וחבל שכך

הניוקי חזה אווז היו גם הם מוצלחים, אם כי שוב, כבדים. הניוקי עצמם היו אווריריים אבל שמרו על חזות רצינית – ידעו להתמודד עם ביס אבל גם התמוססו על הלשון. חזה האווז המטוגן נתן קרנצ'יות ניגודית נהדרת, והכל היה יכול להיות חלומי אלמלא רוטב השמנת שבתפריט נכתב עליו "קליל". אם זה קליל, אני ממש לא מעוניין לפגוש את הרוטב הכבד. בעצם, נפגשנו אצל הריזוטו. ואז, הגיע הרגע הגדול. פטוצ'יני קרבונרה. בגלגל. אל השולחן הגיעה מלצרית ואיתה עגלת מתכת שעליה חצי גלגל גבינה. באמצעות כלי משחית היא גירדה את התחתית של קערת הגבינה, הכינה את קערת הפסטה ואז —
היא
לא
הכניסה
את
הפסטה
לגלגל.
במקום זאת, היא הוציאה את הגבינה מהקערה, שמה אותה על הפסטה, הניחה את הצלחת על השולחן ונעלמה לפני שהספקנו להבין מה קרה. האם היו דמעות בשולחן? בהחלט. וגם הילדים היו לא מרוצים.

תקשיבו, אתם לא תעבדו עלינו, תביאו את הגלגל. שוקו לולו (צילום: ירון ברנר)

עכשיו תראו. מדובר בביקורת מסעדות ולא בסקירת גימיקים ואטרקציות. אז הפטוצ'יני היה מצויין, קוביות האווז היו קריספיות, ורוטב השמנת והפרמז'ן היה טעים אם כי, כן, קצת כבד מידי. אבל זה בכלל לא העניין. למה הפסטה שלנו לא הלכה לגלגל? אין לי מושג. אולי המלצרית חדשה ולא מכירה את נוהל הגלגל. אולי זה בגלל שזה לא ספגטי? זה לא באמת משנה. מה שחשוב הוא שאם אתם מפרסמים על התפריט שלכם שכל הפסטות שלכם מגיעות בגלגל גבינה, אולי כדאי שתעמדו במילה שלכם. או לפחות תגידו ללקוחות שמזמינים את אלו שלא. כי בסוף, אף אחד לא יבוא במיוחד לשוקו לולו רק בשביל האוכל. לא כי הוא לא מוצלח, אלא כי הוא לא כזה שגורם לך לרצות לבוא שוב. אבל הרבה פעמים אנחנו מחפשים עוד דברים. אם קצת פחות כבדות באוכל, וקצת יותר עמידה בהבטחות, זה לגמרי יכול להיות מסוג המקומות כשנחזור אליהם כשנחפש פתרון משפחתי רוחבי – מקום שכולם ימצאו משהו לאכול, בווליו פור מאני מצויין, שלא דורש לשבור את החיסכון המשפחתי. רק בחייאת, תביאו לנו את הגלגל.

★★★ 3 כוכבים / ΘΘי2 גלגלי גבינה על עוגמת הנפש
שוקו לולו, חיים ויטל 3, ראשון-חמישי 11:30-23:00, שישי 9:00-1:00, שבת 9:00-23:00

סלט פנצ'נלה 52
בריוש שרימפס 48
ריזוטו שרימפס 86
ניוקי חזה אווז 68
פטוצ'יני קרבונרה 68