סוטה בקטע טוב: גלידת בצק העוגיות החדשה מצטיינת בכל המובנים

לא יודע אם שמתם לב, כי סגר והכל, אבל הקיץ עדיין כאן. שאריות חום באוקטובר הן בדרך כלל נושא שמעורר תסכול גדול, אבל ב-2020 הוא יורד מעט בתיעדוף הצרות, איפשהו בין הקורונה לטרמיט המזיק בעולם שהתגלה בפתח תקווה. אבל בניגוד אליהם, להתארכות הקיץ יש עדיין כמה יתרונות, ובראשם הזרם הבלתי נפסק של גלידות שמתחרות על מקום ברשימה ההולכת וגדלה של אוכל נחמה לימי הסגר. העניין הוא שאני די בטוח שנגמרו כבר כל הטעמים החדשים, כך שחברות הגלידה צריכות למצוא דרכים חדשות ויצירתיות להמציא מחדש את הגלידה. כאן נכנסות האקסטרות.

לא פחות מחמישה פיינטים של גלידה חיכו לי במקפיא, אבל עם הנצח לא פוחד מדרך ארוכה. שלפתי את השלושה הראשונים, פיינטים מבית שטראוס שמבוססים (באופן די רופף אם תשאלו אותי) על חטיף השוקולד פסק זמן ומתבלטים על רקע היצע הגלידות הנוכחי בעזרת פיצ'ר מעניין – דיסק שוקולד שמצפה את הגלידה מלמעלה. כלומר, חתיכת שוקולד ענקית שצריך לסדוק ולשבור עם הכפית לפני שמגיעים לגלידה, ואז להתמוגג מהנשורת יחד עם הגלידה עצמה. טעם הנוגט הקלאסי (עם ריפל נוגט בטעם אגוזים, שוקולד חלב ושברי אגוזי לוז מסוכרים) וטעם ריבת החלב (עם ריפל בטעם אגוזים, שוקולד חלב ושברי פקאנים מסוכרים) זכו לדיסק שוקולד חלב, בעוד שטעם הקוקוס (עם ריפל בטעם נוגט ושבבי קוקוס קלוי) הפתיע עם דיסק שוקולד לבן.

גלידה פסק זמן: שווה בשביל הדיסקית (צילום: יח״צ)

האמת? שמחתי מהדיסקים האלה אפילו יותר משהייתי אמור. נכון, הם לא עשויים מהשוקולד הכי איכותי ומזכירים בטעמם צימקאו, אבל ביננו, מה יותר כיף מגלידה פשוטה עם צימקאו? דווקא הגלידה עצמה התגלתה כחלק החלש במשוואה, אבל זה בעיקר מכיוון שהיא גלידה על בסיס שומן צמחי, שמראש משחקת בסקאלה אחרת. יחסית לשומן צמחי, היא דווקא היתה אחלה. אני לא יודע אם אגוזי הלוז והפקאנים באמת סוכרו, בעיקר כי הם קצת איבדו מטעמם בתוך הגלידה, אבל הריפל הנוגטי העדין בהחלט הוסיף מידה של קראנצ' שרק הועצמה בעזרת פירורי דיסק השוקולד. נכון, הוא מספיק רק לחצי פיינט, אבל הוא באמת תוספת מרעננת למאכל גם ככה מרענן. 

מבין שלושת הטעמים, הנוגט מתאים יותר לחובבי גלידות השוקולד. ריבת החלב לא ממש הזכירה בשום דרך ריבת חלב, הייתי מגדיר את טעמה כ"מתוק כללי", אבל בהחלט היתה טעימה (וגם הגיעה עם דיסק שוקולד כל כך עבה עד שהתקשיתי לשבור אותו גם עם השיניים. זו היא אינה תלונה!). הקוקוס, לעומתן, היתה מעט מורכבת יותר בטעמיה, שבבי הקוקוס הוסיפו לה טעם מלא יותר מגלידה צמחית ותוספת השוקולד הלבן בכלל הקפיצה אותה כמה דרגות. ובכל זאת, אני מודה, עוד לא הבנתי את הקשר לפסק זמן.

ואולי הווידוי החשוב יותר יהיה שקשה לי להתרשם יותר מדי מגלידות שומן צמחי בעידן שבו בן אנד ג'ריס וגלידות שמנת נוספות זמינות בתפוצה כזו בשוק. ומה אתם יודעים, גם בגזרה הזו יש לנו פיצ'ר חדש/ישן: בן אנד ג'ריס השיקו שתי גלידות עם ליבת בצק עוגיות לא אפוי. כן, הסטיה האמריקאית הזו הגיע לארץ, והיא סוכרית להפליא. התחלתי עם פיינט השוקולד צ'יפ, שמורכב מגלידת עוגיות חלב עם חתיכות פאדג' וליבת בצק עוגיות שוקולד צ'יפ, ושמחתי לגלות שהליבה הזו איכשהו עובדת. הבצק היה מפוצץ סוכר אפילו ביחס לבן אנד ג'ריס, אבל לצד הגלידה העדינה יחסית (על מי אתם עובדים? זה וניל מפונפן) היא מצליחה לרדת חלק בגרון, ואפילו להפתיע קצת עם הפאדג' הקשיח של הגלידה וחתיכות השוקולד הקטנות של הבצק. כמה חבל שהליבה היתה כל כך קטנה והגיע עד אמצע הפיינט בלבד כמו גזר קטנטן שנשלף בקלות יתרה מהאדמה.

בן אנד ג׳ריס (צילום: יח״צ)

פיינט הליבה השני, בעל השם הבלתי ניתן לתרגום Wake & No Bake, כבר ממש התפרע בגזרת התיאור: חציו גלידת וניל עם עוגיות חמאת בוטנים, חציו השני גלידת חמאת בוטנים עם חתיכות פאדג' ובמרכז בצק עוגיות שוקולד לא אפוי. פרעות קישינב היו פחות מבולגנות מזה, אבל למי אכפת כל עוד זה עובד? אמנם גלידת חמאת הבוטנים יותר עדינה מזו שמוכרת מטעמי הבאטר קאפ/נטפליקס אנד צ'יל, אבל זה משחק לטובתה מכיוון שהליבה השוקולדית עמוסה ומתוקה מספיק בשביל כולם, ולשם שינוי, היא גם הספיקה עד הסוף. העניין הוא שגם אם היא היתה מסתיימת לפני, הייתי מסיים את הפיינט. כי עם כל הכבוד לגימיקים והפתעות, הן פשוט לא מהוות תחליף לגלידה טובה.

גלידת פסק זמן: 30-20 ש״ח

גלידת בן אנד ג׳ריס: 25.9 ש״ח