בימים ההם – ובזמן הזה

לפני 28.5 מיליון שנים, חדר שביט לאטמוספרה מעל האזור שהיום הוא מצרים. במהלך דהירתו באטמוספרה התפוצץ השביט. החול מתחת לאזור הפיצוץ התחמם ל־2,000 מעלות צלזיוס והותך לזכוכית סיליקטית. לא קשה לנחש מה אירע לחיים על פני הקרקע כתוצאה מכך. הזכוכית הסיליקטית מפוזרת כיום על פני 6,000 קמ"ר בחולות הסהרה. זכוכית מסוג זה, משויפת לכדי סיכה מעשה אמנות, נמצאה בקברו של המלך הפרעוני תות אנך אמון.

השערת הפיצוץ באטמוספרה נשענת על אבן קטנה שנמצאה ב־1996 בינות ממצאי הזכוכית, בדרום־מערב מצרים של היום, על ידי גיאולוג מצרי. מסת האבן היא 30 גרם, ומידותיה 3.5X3.2X2.1 ס"מ. לאבן צורה זוויתית, צבעה שחור והיא מבריקה, קשיחה ובעלת סדקים מרובים. צוות המחקר בדק את האבן והתברר שקיימים בה יהלומים בקוטר תת־מיקרוני. צורתם של הננו־יהלומים ופיזורם באבן נראים ככאלה שמתקבלים לאחר התרחשות גל הלם בתוך האבן, ולא לאחר "בישול אטי" בבטן האדמה. לפי החוקרים, החומר הפחמני שהאבן מורכבת ממנו נכח קרוב למקום באטמוספרה שבו אירע פיצוץ השביט. אמנם, הננו־יהלומים יכלו להיווצר בהתנגשות של גוף אסטרואידי מחוץ לכדור הארץ, או על ידי פגיעה של הגוף בקרקע, אך שילוב הננו־יהלומים עם איזוטופים של גז אַרגוֹן מהאטמוספרה שהשתחררו מן האבן מצביע על כך שהאבן חוותה שינוי מכריע באטמוספרת כדור הארץ. על כן, ההשערה היא שמדובר בשארית חומר מגרעינו של השביט ולא בחלק ממטאוריט.

צפו במה שקרה כאשר חדר מטאוריט לשמי רוסיה:

על סמך עובדות אלו, מציעים החוקרים את התסריט הבא: גרעין שביט העשוי מחומר פחמני, מפחמימנים ומקרח (של מים), חדר, כאמור, לאטמוספרה לפני 28.5 מיליון שנה. במהלך הכניסה התנדפו הפחמימנים והקרח שהיו בגרעין. בתוך כך נספגו בגרעין איזוטופים כבדים של גזי אטמוספרה, ובמהלך הכניסה נוצר גל הלם שאפשר היווצרות של ננו־יהלומים. הזכוכית שבה התקשט תות אנך אמון נוצרה על הקרקע כאשר חום מהפיצוץ האדיר פגע בחול.

אם נכון הדבר, הרי שזה השריד הקדום ביותר של שביט הנמצא ברשות האנושות.