חלל תחת הגבלה

בשלהי שנות התשעים של המאה ה-20 החליט הממשל האמריקאי להטיל מגבלות חמורות על ייצוא טכנולוגיות חלל שונות. ההחלטה הכניסה באופן גורף את תחום החלל לרשימת הנשק האמריקאית (US Munitions List  – USML) ומשהוגדרו רכיבי חלל כנשק, נאכפו עליהן המגבלות החמורות במסגרת ITAR  (ראשי תיבות: International Traffic in Arms Regulations)  – מגבלות המחייבות אישור של הממשל האמריקאי למכירת כל רכיב ופריט ברשימות המתעדכנות באופן תדיר. המגבלות כה חמורות, ובחלקן מוקצנות לכדי אבסורד. לדוגמה, במסגרת תערוכת החלל הגדולה המתקיימת הקיץ בתל-אביב, נמנעה שליחתם של מוצגים היסטוריים – חליפת חלל של ימי "אפולו" ואריחי בידוד של מעבורת החלל, שהוצאה משימוש ב-2011 – שכן הפריטים נכללים ברשימות של איסור ייצוא ללא אישור הממשל האמריקאי, אישור הכרוך בתהליך מורכב. לאחר הכפפת תחום החלל למגבלות החמורות של ITAR, חלה נפילה משמעותית במכירות של חברות אמריקאיות שייצאו לוויינים, רכיבים ומערכות חלל למדינות שונות.

התקנות החמורות מוֹנעות שיגור של לוויינים אמריקאיים על גבי משגרים זרים, מחשש של זליגת טכנולוגיות למדינות אחרות. לא רק שאי אפשר לשגר לוויינים אמריקאיים באופן חופשי על גבי משגרים סיניים או רוסיים, אלא שרכיבים הנמצאים בפיקוח ITAR המותקנים בלוויינים של מדינות אחרות (ברישיון אמריקאי) מונעים פעמים רבות את האפשרות לשגרם משורה של משגרי חלל ללא היתרים מיוחדים של הממשל האמריקאי – שלעתים קרובות אינם ניתנים.

תעשיות החלל בארצות-הברית יצאו נגד האיסורים החמורים של הממשל בארצות-הברית, אך במשך שנים לא חלה התקדמות לקראת הגמשת הפיקוח על מוצרי חלל. בינתיים, התפתח בעולם תחום של ייצור אלטרנטיבי של רכיבי חלל ולוויינים, החופשיים מרכיבים מפוקחים מתוצרת ארצות-הברית (פעמים רבות מכונים רכיבים אלה ITAR Free). האיסורים האמריקאיים, שנועדו להגן על ארצות-הברית מפני זליגת טכנולוגיות מתקדמות למדינות אחרות באופן בלתי מבוקר, דווקא הביאו לשיפור היכולת של מדינות שונות לפתח רכיבים באופן עצמאי, שיהוו תחליף לציוד האמריקאי המקורי. מיליארדים של דולרים אבדו לתעשיות החלל האמריקאיות בשל המגבלות החמורות, מאז סוף שנות התשעים.

משהוגדרו רכיבי חלל כנשק נאכפו עליהם המגבלות החמורות
תמונה: שאטרסטוק

חוקים נוקשים מדי

תעשיות טכנולוגיה עילית בארצות-הברית מצאו את עצמן מקדישות תשומת לב רבה ביותר לעיסוק בנושאי ITAR, דבר שגרר זהירות רבה, היצמדות לחוקים נוקשים ועיסוק ביורוקרטי נרחב כדי לטפל בשלל האישורים הנדרשים לייצוא ידע, טכנולוגיות, רכיבים ומערכות. בעוד שחברות גדולות מאוד, או ארגונים ממשלתיים דוגמת סוכנות החלל של ארצות-הברית (נאס"א), יכלו להרשות לעצמם את תשומות כוח האדם והזמן הנדרש לכך, המגבלות פגעו במיוחד בחברות פרטיות קטנות, ביזמים ובאנשים פרטיים, ובאופי היזמי של חברות הזנק.

ניסיונות לשנות את החוקים המכתיבים את הפיקוח על מכירה וייצוא של טכנולוגיות חלל במסגרת כללי ITAR נעשים בקונגרס האמריקאי מזה שנים. בדצמבר 2012 עבר תיקון לחוק, אך במקום לבטל את ההכפפה האוטומטית של מוצרי חלל לרשימות הנשק האמריקאיות, החוק החדש מאפשר לנשיא ארצות-הברית להחליט מה ייכלל ברשימות המבוקרות. עיון ברשימות המעודכנות של הממשל האמריקאי מגלה שלוויינים הוצאו מהרשימות האמריקאיות המחמירות של נשק (אין פירוש הדבר שלא חלות עליהן מגבלות ייצוא אחרות), דבר שמהווה זריקת עידוד לתעשיות החלל של ארצות-הברית. בחודש מאי 2013 פורסמו רשימות מעודכנות על ידי הממשל, אולם פריטים רבים עדיין לא הוצאו מהרשימות, בעיקר מכלולים שונים, דוגמת מחשבי משימה ללוויינים, מדידים שונים  וכו'.

מעיון במסמכים רשמיים רבים של הממשל האמריקאי עולה כי אין כמעט חברת איירוספייס אמריקאית שלא נמצאה אשמה בהפרות של כללי ITAR. קריאה מגלה כי במקרים רבים ההפרות הן שיטתיות – והמקרים שבהם נמצאו החברות אשמות הסתיימו בתשלום קנסות של מיליוני דולרים.

בעידן החלל הפרטי/מסחרי שבו אנו שרויים, כשחברות רבות פועלות לבניית חלליות (לנוסעים ולמטען) ואף תחנות חלל פרטיות, משפיעות מגבלות ITAR באופן מובהק על תעשיית החלל הפרטית המתפתחת. כך למשל, נתקלו חברות החלל Virgin Galactic ו-XCOR בקשיים ניכרים לקבל אישורי ממשל לשיווק טיסות החלל שלהן (באמצעות החלליות Space ship 2 ו-Lynks, בהתאמה), שכן מותקנים בחלליות שלהן מנועים רקטיים, שלא רק שנכללים במגבלות ITAR וברשימות הנשק, אלא גם במשטר ביטחון מיוחד העוסק בהגבלות חמורות של ייצוא טכנולוגיות טיליות (Missile Technology Control Regime). כמו כן, מוגבל מסחור אזרחי תעשייתי של טכנולוגיות חלל מתחומים מסוימים. כך למשל יש מגבלות על שימוש בטכנולוגיות שפותחו בקנדה לצורך בניית הזרוע הרובוטית המתוחכמת של מעבורת החלל (והגרסה המתקדמת עוד יותר, המותקנת בתחנת החלל הבינלאומית).

תחום שעדיין כלול במגבלות המחמירות יותר הוא נושא השירות ללוויינים בחלל באמצעות לוויינים ייעודיים, שיוכלו לטפל, לתדלק, לתקן ולשדרג לוויינים הפעילים כבר בחלל. החלל הוכח כבר מזמן כמנוע צמיחה וקטר טכנולוגי, כלכלי ומדעי. המגבלות על תחומי החלל החדשים – לרבות שיגור בני אדם לטיסות תת-מסלוליות ופיתוח לוויינים זעירים חדשים ליישומים מגוונים – מהוות אתגר נוסף לאתגרים הפיזיקליים והכלכליים העומדים באופן מסורתי לפתחן של תוכניות חלל, תעשיות חלל וקהילת המשתמשים בחלל.