אתיקה ולימודי מדעים

לא אחת, ניתן לקרוא במגזינים Science ו־Nature על ביטול (Retractions) של מאמרים. ביטול משמעו שהמפרסם חוזר בו עקב הימצאות פגם ממשי במאמר, ועל כך שהמאמר לא היה צריך להתפרסם מלכתחילה. זאת לעומת משיכה (Withdrawal) במקרה שבו יש לעדכן את ממצאי המאמר בלי שנפל פגם בתהליך המחקרי. במדעים המדויקים ביטולים יכולים לנבוע מכך שאין אפשרות לשחזר את ממצאי מחקר שפורסם או כאשר כתב העת מוצא פגם בהתנהלות המחקר או בביקורת העמיתים. בחלק מהמקרים מדובר בפגיעה חמורה במוניטין של כל החתומים על המאמר, לרבות הכתמת שם המוסד המחקרי שבו בוצע מחקר. לעתים העניין מתברר בין כותלי בית המשפט.

במרץ האחרון התרחשה רעידת אדמה כאשר המו"ל של BioCentra, שבצלו חוסים עשרות כתבי עת, חלקם נחשבים ויוקרתיים, משך לא פחות מ־43 מאמרים שנמצא, בתהליך ביקורת העמיתים שעברו, כי נפלו בהם פגמים של ממש, עד כדי ניסיונות הונאה.

ההגדרה הפשטנית, לענייננו, של אתיקה מדעית היא קוד התנהגותי המאפשר לסמוך בארגנטינה, למשל, על מחקר שבוצע בישראל, ללא הצורך לשחזרו. הקוד האתי מאומץ באופן פורמלי או א־פורמלי על ידי הקהילה המדעית, וכולל חוקים וכללים הנוגעים לאופי ביצוע המחקר ואיסוף המידע, תהליך פיתוח מדדי המחקר ויישומם, דינמיקת האינטראקציה בין החוקרים, מוסריות המחקר ככל שרלוונטית, מבנה תהליכי הביקורת, מהות היחסים בין מחקר ציבורי ומחקר פרטי ועוד. חלק מהקוד נוגע גם לאופן שבו המחקר מתוקשר בצינורות האינפורמציה המדעיים. ביקורת עמיתים היא תהליך הדורש אמון בשניים־שלושה חוקרים אחרים הפועלים בעילום שם ומדווחים שהמחקר בשל לפרסום ועומד בסטנדרטים הנוקשים.

התנהלות אתית

בשיעור מדעים, שבו מונחים התלמידים לבצע ניסוי או תצפית, לאסוף מידע, לנתחו ולבדוק השערותיהם, אפשר לזהות התנהלות לפי קוד אתי. הדילמות מתקיימות אצל הלומד וגם אצל המלמד. אם ההוראה מציאותית, כזו המכינה את הלומד לחיים האמיתיים, ולא מלמדת את האידיליה, הלומד חווה על בשרו את הקושי בהשגת שליטה מלאה בניסוי, את הדרך הארוכה שיש לעבור עד לקבלת התוצאות, את המאמץ בכתיבת הדו"ח, את העובדה שהתוצאות לא תמיד מתאימות להשערה, את איבוד העניין במהלך הדרך, את הקשיים שבשיתוף פעולה ואת הקושי בשמירת ריכוז גבוה בפעולה מונוטונית וחסרת סיפוק מיידי. המלמד חווה את הפיתוי להקל על הלומד ובכך להקל עליו באופן מקומי ואולי לשפר את הממוצע הכיתתי, לחסוך מזמנו הפרטי ולא להכיר לעומק את התהליך הנלמד ולהיצמד לתהליך ולהתעלם מתגליות סרנדיפיות.

שילוב האתיקה כנושא בפני עצמו בכיתת המדעים יסייע ליצור דור מדענים ומדעניות שלא יסתכנו בעיגול פינות. אולם כיצד מלמדים אתיקה? לשם כך נסקור בקצרה את תפקידו של חוקר/ת ראשי/ת. חוקר ראשי הוא גם מנהל שברשותו סכום כסף בלתי מבוטל, בעל אחריות מנהלית וניהולית כלפי צוותו, שעליו לוודא כי הצוות מתנהל בצורה מהוגנת ובטוחה, ולהכיר את תחום המחקר על בוריו כדי לכוון את אנשיו לא לבזבז את התקציב. על החוקר הראשי להיות מנהיג לכל דבר ועניין, ולהוביל את אנשיו. ככל מנהיג, החוקר הראשי הוא אחראי שותף לטעויות ולזיופים שמתגלים במחקרים היוצאים ממעבדתו, גם אם לא היה מעורב בהם באופן פעיל. המטבע העובר לסוחר הוא המוניטין של החוקר, שבעזרתו יפנה בעתיד לקהל מימון נוסף. בסיס המוניטין של החוקר המדעי הוא ממצאיו לאורך הזמן (קרי תרומתו לקהילה המדעית) והאתיקה שבה הוא מתנהל. כאשר בראשון טמון אלמנט מסוים של מזל, השני נתון כולו לרשות החוקר ולבחירותיו לאורך הדרך.

חובה לפחות להשמיע באוזני התלמידים את השיקולים הענייניים בעת ניהול מחקר. יש להכיר להם את הן את האחריות המתלווה אליו והן את התענוג ממנו. יש להבהיר ללומדי המדעים שהנהגת מחקר היא כיפית וממצה, כפי שמעידים חוקרים ראשיים רבים, ומצריכה שליטה מלאה בתחום המחקר כדי לצמצם את הסיכוי לגילוי שגיאה מהותית ברגע האחרון ואת הרצון העז לטשטש אותה עם שיפוץ התוצאות. יש להכיר לתלמידים מקרים שבהם חוקרים התגלגלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא מפני שבמהלך לימודיהם העתיקו, או חלילה קנו עבודות באוניברסיטה או חמסו קרדיט מהנתונים להם. יש להזכיר שבעידן האלקטרוני קשה מאוד להסתיר חוסר יושר מדעי, ושחיפוש פגמים מקצועיים במתודיקת המחקר היא שיטה לגיטימית בעולם האקדמי.

בעקבות משיכת 43 המאמרים של BioCentral שחרר גוף האמון על אתיקה בפרסומים מדעיים רפואיים בשם OPE (ראשי תיבות: Committee on Publication Ethics), הצהרה ציבורית. את ההצהרה אפשר לסכם במשפט "תהליך תקשור המחקר מבוסס בראש ובראשונה על אמון בין בני אדם". משפט זה עמד במרכז הבהרת BioCentral באשר למשיכת המאמרים. יש לאפשר למדעני העתיד לחוות גם את בדיקת ממצאיהם של עמיתיהם ללימודים כבר בגילים צעירים. באופן זה יישלח מסר מכופל: עבודתכם נבדקת, ויושרכם גם. כאשר ניסיתי זאת עם תלמידיי, רבים העידו שהייתה זו התגלות עבורם, שכן הם היו רגילים לבדוק רק את עצמם ולא אחרים.