מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

מוסכמה המקובלת על רבים היא שהשלב שבו מתגבשים כיווני תעסוקה אצל תלמידים הוא בסיום חטיבת הביניים ובחירת המגמות בתיכון. הסיבות לכך הן הצורך לקבל החלטה באשר לסוג התיכון שאליו ייגש התלמיד – עיוני או מקצועי; הצורך לבחור במגמה הומנית או ריאלית; בשלות נפשית של התלמיד; ועוד. אולם, לתפישה זו, שעל פיה זהו הזמן האידיאלי לגיבוש מסלול תעסוקתי, אין גיבוי מחקרי רב. יתרה מזו – התיאוריה החינוכית גורסת הפוך: לא זו בלבד שאפשר למצוא שאיפות תעסוקתיות בשנות בית הספר היסודי, אלא שחוקרים מסוימים אף טוענים שאפשר לזהות שאיפות תעסוקתיות כבר בגילי גן החובה (בסביבות גיל 5) .

גם אם בגילים אלה מדובר בפנטזיה שאינה ניתנת למימוש, הרי זהו פיגום של הבנה. כלומר, זהו מידע בסיסי הנדרש לביצוע המטלה, בחירת קריירה במקרה זה. על הפיגום יבנה המחנך, או הילד עצמו, ידע נוסף. במהלך חיי אדם גורמים רבים משפיעים על בחירתו התעסוקתית וקשה למנות גורם יחיד עיקרי. על פי הספרות המדעית והמחקר, הגורמים שמככבים בבחירות האלו הם גזע ומגדר, מעמד סוציו־אקונומי, עניין, הקושי בהשגת ההשכלה הנדרשת למקצוע, יוקרת המקצוע, רקע תרבותי של האדם, הבניה חברתית שעובר האדם, זמינות מודל לחיקוי ועוד. חלק מהגורמים באים לידי ביטוי גם בחיים המבוגרים, וכיום אפשר למצוא בני 40 המחליפים מקצוע.

המחקר על תיאוריות תעסוקה בגילים צעירים החל בשנת 1952. אלי גינצבורג (Ginzberg, 1911-2002), כלכלן באוניברסיטת קולומביה, פיתח תיאוריה שלפיה ילדים בגילים של עד 11 הם בעלי שאיפה תעסוקתית שאינה ניתנת למימוש. על פי גינצבורג בין הגילים 11־14, השאיפה הופכת מציאותית יותר ומתבססת על היכרות טובה יותר של הילדים עם יכולותיהם ורצונותיהם, ואף עם מגבלות החברה.

מחקרם של אשטון טרייס ורוברט קינג (1991, Trice & King) מהקולג' ע"ש מרי בולדווין, הראה ש־89 אחוז ממדגם של ילדי גן חובה בווירג'יניה, שבארצות הברית, כבר בחרו קריירה מעשית (בניגוד למשל לבחירה בקריירת גיבור על שמציל אזרחים). כמחציתם דבקו בבחירתם בריאיון מעקב שהתקיים שמונה חודשים לאחר מכן. למרבה הצער, מחקרים העוקבים על אוכלוסייה כה גדולה של ילדים לאורך 15 שנה ויותר, עד לבגרותם, הם נדירים, ולא התבצעו. עם זאת, המסר המתקבל מהמחקר של טרייס וקינג הוא שעבור ילדים, בחירה בעיסוק אינה תופעה רגעית. ממחקרים נוספים בעשורים האחרונים התברר כיצד נטיית הילד לבחור בתעסוקת הוריו נשענת על הידע שצובר הילד באשר לאותו מקצוע – לדוגמה, אם הצטרף להוריו בעבודתם.

במחקר אמריקאי נרחב שערכו קימברלי הווארד מאוניברסיטת ויסקונסין מדיסון שבארצות הברית ועמיתיה (Howard et al, 2000), נשאלו 34,317 אלף בני נוער בכיתות ח' ו־י', באחת ממדינות במרכז־מערב ארצות הברית (ששמה אינה מוזכר מטעמי שמירת פרטיות הנחקרים) מהי העבודה הנחשקת ביותר עבורם. את חמשת המקומות הראשונים תפסו משרות ועיסוקים כגון סוכן בולשת, משחק/ריקוד ועוד. קריירה מדעית, למרבה הצער, מוקמה בעדיפות נמוכה מאוד. במחקר נמצא כי גורמים כגון מגדר, מעמד סוציו־אקונומי ועוד, משפיעים על בחירת התלמידים. נמצא כי תלמידים ברמה סוציו־אקונומית נמוכה, ובפרט בנים, העדיפו משרות המצריכות רמת השכלה נמוכה יותר.

שאיפה מדעית

שאיפות ילדים בתחום תעסוקה מדעית לא נחקרו בהיקפים משמעותיים. עם זאת, בשנים האחרונות מתרבים המחקרים בתחום. בשנת 2011 פורסמו תוצאות מחקר־שאלונים מאת ג'ניפר דוויט מקינג'ס קולג' בלונדון, ועמיתיהDewitte et al. (2011)  בכתב העת הבינלאומי להוראת המדעים International Journal of Science Education. השאלון הועבר באופן דיגיטלי ל־9,319 ילדים בני 11 (כיתה ה') בבתי ספר יסודיים בבריטניה. מטרת השאלון הייתה לברר את שאיפות התלמידים לעסוק במדעים בבגרותם, כקריירה. נשואי המחקר נדגמו בשנית ובשלישית בכיתה ו' ובכיתה ח' (גילים 12 ו־14, שנים 2010, 2012). תוצאות סבבים אלו עדיין לא פורסמו. תוצאות מחזור השאלונים הראשון מראות כי שאיפת ילדים לקריירה מדעית נובעת מהיחס למדעים בבית הילד, מתפישות הילד באשר לבית הספר ולמדע הנלמד בבית הספר, ממגדר, מרקע אתני, מרקע תרבותי ומדימוי העצמי כמדען או מדענית. 17 אחוז מהמשיבים לשאלון ציינו שהם חושקים במשרה מדעית, ו־29 אחוז ציינו שברצונם לעסוק בתחום הנעזר במדע.

השאלה היא אם אלו אחוזים מספקים עבור חברה מערבית המעוניינת באספקה שוטפת של מדענים ומהנדסים. כדי לענות על כך יש צורך ליצור דיון בשאלה כמה מדענים נחשבים "מספיק". נתוני המחקר שנאספו במחזור הראשון ובמחקרים אחרים בשנים האחרונות, מראים כי אצל ילדים קיימת היכולת לבחור עבור עצמם קריירה בכלל וקריירה מדעית בפרט.

אוכלוסיית תלמידי ישראל לא נחקרה באופן כה מקיף, ומעניין יהיה לראות תוצאות מחקר דומה בארצנו, על כלל מיעוטיה ומגזריה. השאלה "כמה מדענים יספיקו למדינת ישראל" מורכבת, אולם אפשר לבצע ניסוי מחשבתי. אם 90 אחוז מילדי ישראל בשכבת הגיל 11 הם תלמידי כיתה ה', ומתוכם 50 אחוז יפנו לשנה א' במוסד ללימודים גבוהים (אקסטרפולציה פשטנית על בסיס מדד הנגשת החינוך הגבוה של המל"ג לשנת תשע"ה), יהיה מדובר ב־72,300 סטודנטים לתואר ראשון בשנת הלימודים תשפ"ה. נניח כי כבר היום, 17 אחוז מתלמידי כיתות ה' בישראל, כמו בבריטניה, מעוניינים בקריירה מדעית. נניח גם שאחוז זה יעמוד במבחן הזמן. הרי שיהיה מדובר ב־12,291 סטודנטים שיירשמו לשנה ראשונה בתחומי המדעים וההנדסה בשנת הלימודים תשפ"ה.

אולם פה הכשל התחזיתי: האם האחוז הגבוה של המעוניינים בקריירה מדעית בקרב תלמידי כיתה ה' אכן יתבטא בפועל? האם מדד הנגשת הלימודים הגבוהים ישתנה? אילו תמורות יחולו בישראל עד שנת 2025 וישפיעו על שוק העבודה, שהתפלגות ההרשמה למקצועות שנה א' באוניברסיטה נחשבת לנגזרתו? על כן אין די בסקר חד פעמי אלא בביצוע מחקר מתמשך לאורך כמה שנים לקבלת תשובות מהימנות. עם זאת, ראיה חד משמעית אחת עולה מהמחקר הבריטי של דוויט והיא העובדה שילדים בגילי 11 חושבים על קריירה באופן חיובי, ושאפשר לאפיין גורמים המשפיעים על בחירתם. בשנים האחרונות, משקיעה מדינת ישראל מאמצים רבים בהחדרת המודעות למדעים בקרב בני נוער וילדים. יפה יהיה אם יתקיים מחקר בנוגע לעמדותיהם של ילדי כיתות ה' בישראל בנושא קריירה מדעית.