גמד הפייסבוק מותש

1.

"תראה," אמרתי למוכר הטלפונים, "כבר עשר דקות אני מזיז את הפייסבוק עם האגודל, ושום דבר חדש על ביבי לא עולה לי."
"בטוח? תבדוק שוב," אמר. "בטח קיבל מתנה חללית, או אשתו שתתה את כל המזקקה של ג'וני ווקר, תבדוק."
ריפרשתי. כלום. "נסה טראמפ," אמר המוכר. ניסיתי. נאדה. שום דבר חדש.
"אולי הם ישנים, ביבי וטראמפ," ניסה המוכר לעבוד עלי. "אולי סתם עברה חצי שעה בלי שיעשו משהו ממש מטומטם."
הבטתי בו.
"צודק," אמר, "משהו לא בסדר בפייסבוק שלך."
(ויש עוד:)

 2.

"רגע רגע," אמר המוכר, "אני מכרתי לך טלפון עם כיסוי ורוד נצנצים, והחלפת לכיסוי בז'. הרסת הכל."
"באמת?!" רתחתי, "ביקשתי בפירוש צבע גברי, ואמרת לי שוורוד עם נצנצים זה הכיסוי הרשמי של המוסד."
"נו?" היתמם, "המוסד זה סודי, איך אתה יודע שלא?"
"כי הייתי בהופעה הזאת של מריה קארי שראש המוסד היה בה," הסברתי, "ובמקום להתרכז ולקבל את הטובת הנאה שלו – אם מריה קארי זאת הנאה – הוא כל הזמן הסתכל על הכיסוי שלי ואמר, איזה טלפון של הומו."
"האמת," הודה המוכר, "אין לי מושג מה הצבע של המוסד, כי זה סודי ואסור לגלות. הימרתי."
"וזה ההימור שלך?" – אמרתי – "ורוד נצנצים?"
"גם הימרתי שרבין יחיה לנצח," הודה. "אני לא טוב בזה."
"אתה נולדת אחרי שרבין כבר מת," הזכרתי לו.
"נו מה אמרתי," הסביר, "אני מהמר ממש גרוע." (וחזרה לעלילה. כי היתה עלילה. אלוהים יודע למה סטינו ממנה עד כדי כך. אם כי, אלוהים גם יודע למה קילו ברזל וקילו נוצות זה אותו דבר, ומי הרוצח בכל סרט בלשי, אז מה זה בשבילו לדעת למה סטינו מהעלילה? אגב, זאת הסיבה שהוא לא היה בשואה: הוא ידע מי הרוצח, ואיבד עניין)

 3.

אז הוא ניער את הטלפון טוב טוב, ופתאום נפל מתוכו גמד קטן, שהיה תקוע בפנים. נפל מהטלפון, בכה, ואמר: איזה חארות אתם, היפלתם אותי מהטלפון.
אז אמרנו לו, שתוק גמד. הם כל כך עפים על עצמם, גמדים. זה כמו פליטים ומהגרי עבודה: מישהו צריך לעשות להם את המוות, פה ושם, אחרת הם תופסים תחת.
אז הגמד השתתק.
אז אמרנו לו, טוב, דבר. כי כמו פליטים ומהגרי עבודה, בסופו של דבר צריכים אותם שיעבדו בחינם.
אז הוא אמר, תשאלו שאלה, אני ככה יתחיל לדבר סתם?
אז אמרנו, למה אתה חוסם פוסטים על ביבי וטראמפ? (ויש "וכה אמר הגמד":)

4.

וכה אמר הגמד:
די, כמה אפשר? שיגעתם אותי. אני גמד הפייסבוק, עובר על כל הפוסטים ועושה אותם קצרים ומעצבנים. כי אנחנו, הגמדים, שאנחנו קצרים ומעצבנים בעצמנו, קיבלנו על עצמנו את המשימה לעצב את הפוסטים שלכם בדמותנו. והאם אנחנו מתלוננים? האם?
כמובן שכן, אבל למי אכפת מגמד מתלונן? זה כמו אחד שמתקשר לשירות הלקוחות של הוט – זה אשמתך שהתקשרת, דביל.
אבל מאז שנהיה ביביטראמפ, וטראמביבי, לא עוברת דקה – חצי דקה! – בלי שעוד איזה חרא פוגע במאוורר, ואנחנו גמדי הפייסבוק מותשים, הרוגים – זה מסביב לשעון, הקקה הזה! מה עם לישון? מה עם לאכול משהו? מה עם ללכת לים בראש השנה לגמדים ולעשות תשפיך? (לא! לא מסביר את זה! תעשו אחד ועוד אחד ותבינו לבד! ויש סיום מרגש:)

5.

סיום מרגש:
"טוב," אמרנו לו, אז מה עכשיו?"
"כלום," אמר. "תודה על ההפסקה." וקפץ חזרה לטלפון, ותוך חצי שניה נהיה משבר נתניהו־מקסיקו. בסך הכל היה צריך קצת להתאוורר, להתמתח, לעשות תשפיך (עצת נדל"ן: קנו מהצרפתים את כל הדירות שלהם בתל אביב. קנו מהר. קנו מיד. כי כשתתחיל האנטישמיות במקסיקו, אתם תבינו כמה כסף יש ליהודים שעשו את הונם בין אינדיאנים)