חולדאי, גן הוא לא מגדל משרדים או מחסן

בכל יום הבן שלי חוזר הביתה מהגן עם המון חול בנעליים. קשה לי עם שאריות החול בכניסה לבית אבל אני מתה על זה שגם לו, כמו לי בילדותי, יש חול ועצים בחצר הגן. אלא שבסוף השנה הזאת, עיריית תל אביב-יפו מתכוונת להחליף את החול הזה בבטון. יותר מ-70 שנה אחרי שהוקם, העירייה מתכננת להרוס את הגן הוותיק והאהוב ברחוב לוי יצחק, ולבנות במקומו אשכול של 15 גנים בנויים ב-4 בקומות, עם מרפסות במקום חצר, בטון במקום חול, ודשא סינטטי במקום עצים.

עיריית תל אביב עושה מאמצים כדי לשים את החינוך בחזית ולהיות גוף מצטיין מבחינה חינוכית, אבל איך זה יכול להיות שדווקא גוף כזה, שמנסה לעשות טוב עבור תושביו בני ה-3 והוריהם מחליט להרוס מקום שכל הורה היה שמח שילדיו יגדלו ויתפתחו בו? הייתי רוצה שילדיי יגדלו בגן, שנראה כמו זה שאני גדלתי בו, עם חול, עצים, פרחים, חלזונות, חיפושיות וחיים.

זה לא כל כך נעים לראות גן הרוס

גן לוי יצחק, היום, עם חצר

במקום לשאוף לגנים כאלו, העירייה עלתה על "פטנט" – כדי לא לבזבז קרקע יקרה על הילדים שלנו, העירייה מתחילה לבנות גנים בקומות, כמו מגדל משרדים, רק לגיל הרך. העניין הוא שילדים לא אמורים להגיע ל"משרד" ב-7:30 ולעזוב אותו ב-16:30, כשיום שלם הם ראו רק פלורסנטים ובטון. אולי בטבלאות האקסל ועל שולחנות השרטוט זה מסתדר, אבל במציאות זה מזיק ופוגע בילדים שלנו.

נכון, יש מחסור בגני ילדים בתל אביב. העירייה מאוד מעודדת משפחות צעירות להגיע לעיר ולהישאר בה, נבנים מגדלים חדשים ללא הרף ותמ"א 38 שמוסיפה עוד דירות. אלא שעם כל הכסף החדש שנכנס לעיר, מהנדס העיר – אודי כרמלי, ומנהלת מינהל החינוך בעיר – שירלי רימון ברכה, מתבלבלים בין גני ילדים לנכסי נדל"ן. גן זה לא נדל"ן, גן זה לא מחסן, גן הוא מקום נעים, מרחב פתוח ובטוח בו אנחנו מגדלים את ילדינו, גם בעיר. יש לא מעט חלופות של מגרשים בבעלות העירייה שניתן היה לבנות בהם גני ילדים נוספים, אבל אולי הם סתם בזבוז של נדל"ן איכותי על המשאב הכי יקר של העיר הזאת – הילדים שלנו.

בשיחה עם פקידי עירייה מאגף החינוך השורה התחתונה היתה – יש ביקוש לגני ילדים ואין מה לעשות, אתם גרים בעיר. אלא שבניו יורק למשל, עיר צפופה לכל הדעות, עם נדל"ן יקר ערך, העירייה קבעה שאין גן ילדים עירוני ללא חצר. לא מרפסת בטון – חצר אמיתית, שהילדים יוכלו לשחק בה במהלך היום ולפגוש פיסת טבע בתוך העיר. חלק מהסיבות שאנחנו גרים בעיר היא שלצד האורבניות, הילדים שלנו יוכלו ליהנות במהלך היום גם מחצר.

הבנייה החדשה תפגע גם במרקם הקהילתי של השכונה – לא מדובר פה ברחוב ראשי סואן, זו שכונה קטנה עם רחובות קטנים חד-סטריים, מדרכות צרות שהולכות להיסתם בכל בוקר עם 350 ילדים שיגיעו יחד עם הוריהם בשעה 8:00 ויעזבו בשעה 16:00. תושבי הרחובות הסמוכים לא מבינים מה הולך ליפול עליהם.

ראש העיר רון חולדאי במכונית אוטותל. שומע? לפני שאתה זז (צילום: נועם כהן)

גן לוי יצחק קיים עוד משנות ה-40. הוא מוסד ותיק ואהוב שגידל ילדים רבים בעיר, חלק מהילדים האלה הם כבר בני שבעים פלוס ולפעמים הם מגיעים לאסוף את הנכדים ולספר שגם הם גדלו בגן הזה. המועדונית של הגן – עמותת "דנבר" היא עמותת הורים ותיקה עם צוות חם ואוהב, שקיימת כבר 30 שנה וגם היא בסכנת פירוק.

עיריית תל אוהבת להתפאר בכך שהיא קשובה לתושבים שלה, ובכן – היא בהחלט הולכת לשמוע אותנו. אנחנו לא הולכים לוותר על המקום בו גדלים ילדינו. אנחנו – ההורים, תושבי השכונה (שאפילו לא קיבלו הודעה מסודרת על התוכנית האווילית), ילדי הגן לדורותיהם ותושבים שאכפת להם מעתיד החינוך בעיר הזאת – מתכוונים להיאבק על הגן.

לאחרונה הודיע ראש העיר, רון חולדאי, שהוא מקים מפלגה ורץ לבחירות לכנסת. הוא גם הודיע שיישאר ראש עיר עד להודעה חדשה. לצד השאיפות הלאומיות שלו, כדאי שלא ישכח את העירוניות. חולדאי מוזמן להיזכר בגן הילדים בו גדל בקיבוץ חולדה. לא היו שם קומות, לא היה שם בטון, לא היה דשא סינטטי. היתה שם צמחייה, שמש טובה, וארגז חול. וזה המעט שחולדאי יכול לתת לילדי העיר שהוא עומד בראשה.

איור של יערה סליאר, אמא לילד בגן

לסיום, שיר מאת שירה גפן, תושבת השכונה, ואמא לילד בוגר הגן:

מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי? / שירה גפן
מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי?
שמקומי בתוך קופסא
שהשמיים הם תקרה
ששמש עשויה ניאון
שאדמה היא מבטון
שדשא פלסטיק לא צומח
הוא לא נתלש, ואין לו ריח
אך קל מאוד לתלוש עצים
שחיו כאן עשרות שנים
למחוק חצר וצמחייה
שטח טבע ומחייה
בכדי לבנות המון גנים
שיראו כמו מחסנים
והגננת הטובה
תלמד באהבה
איך לשמור על הסביבה
אבל איפה הסביבה?