דברים שלמדתי על אהבה

נראה שאין בעולם נושא שחוק יותר מאהבה, על כל גווניה ושלביה, מהיכרויות ועד שברון לב. נראה שאין דבר שעוד לא נאמר. אבל האמת היא שיותר מדי לא נאמר. כי כל מה שאמרו היא כמות אינסופית של קלישאות שכולנו למדנו להאמין בהן. לקח לי זמן להבין את זה. אבל אחרי שפשטתי את השמלה של סינדרלה, ושלחתי את קופידון לדרכו – אלה השיעורים האמיתיים שלמדתי על אהבה.

למדתי לחיות עם הספקות. מבפנים, אני בן אדם ספקן וחסר מנוח. מבחוץ, אנחנו חיים בשפע מתמיד ומיידי, באינפלציה של אפשרויות. זה מספיק כדי לגרום לך לתהות שוב ושוב על הזוגיות שלך. אבל גם הקול הפנימי הזה וגם החיצוני הם אשליות, והם יהיו שם תמיד, ללא קשר לנסיבות האובייקטיביות. אז למדתי לקבל אותם, אבל לא להיכנע להם.   

למדתי שאפשר להרגיש ליותר מאדם אחד בו זמנית. נהוג לחשוב שכעבור תקופה נשכח את אלה שאהבנו פעם, נתגבר. אבל משהו תמיד ישאר שם, פשוט חצי רדום, עד שחצי פגישה מקרית או איזה שיר מהעבר יעיר אותו לחיים. וגם בתוך זוגיות אנחנו יכולים להידלק ובטח שלהימשך לאחרים. הלב לא מכיר מנעולים וטריטוריות. אז בחרתי להכיר בזה ואפילו לדבר על זה, רק לא לתת לזה לבלבל אותי לגבי הדבר האמיתי.

גיליתי שאני מאמינה במונוגמיה ארוכת טווח, רעיון שנהגתי לפקפק בו. אולי אלה ההורים שלי שהיו על סף גירושים מאז שאני זוכרת את עצמי, אולי זו הסטטיסטיקה, הפחד ממחויבות או הקומן סנס הביולוגי, אבל לא ממש הבנתי איך זה אפשרי. עד שהגיע הבחור שהביא לכך שהיום אני לא מבינה איך אי פעם ישנתי לבד.

הלב לא מכיר מנעולים וטריטוריות. צילום: shutterstock

גיליתי שמיסתורין זה אובר רייטד, ושממש לא חייבים אותו כדי לשמור על סקסיות ועל עניין. להיפך. היכולת לדבר על הכל כולל הכל, ולראות אחד את השני בכל מצב היא משחררת. כי ברגע שאני מרשה לעצמי להיות כל כך חשופה מול האדם השני, הוא הופך לחלק ממני.

למדתי שתקשורת היא הכל – נכון, הכי הייתי רוצה שבן הזוג שלי יבין לבד מה אני צריכה. אבל העובדה שהבחור אוהב אותי לא הופכת אותו לקורא מחשבות. אם אנחנו כנשים, לא נדבר, ונצפה שגברים יחברו לבד רמזים, הרווחנו ביושר את כל התפיסה הרווחת שאנחנו מיסתוריות וקשות להבנה.

למדתי שכדאי לשים בצד את רשימת המכולת שמרכיבה את בן הזוג המושלם. בסוף את יכולה להימשך לזה שהוא הכי לא הטייפ שלך, או לגלות חיבור מטורף עם הבחור הכי שונה ממך. אז במקום להגדיר מי ומה הוא יהיה, אני מעדיפה להגדיר מה חשוב לי שיהיה בקשר, מה אני רוצה להרגיש כשאני איתו.

פשטתי את השמלה של סינדרלה, ושלחתי את קופידון לדרכו. צילום: מתוך "סינדרלה"

למדתי לא לפחד להתחיל עם גברים. זה אולי נשמע מובן מאליו ב-2018 אבל האמת שזה ממש לא. אותי נהגו להזהיר שגברים לא אוהבים שמתחילים איתם. בעצם, יש מספיק גברים ביישנים ונהדרים שישמחו שתעשי את הצעד הראשון. חוץ מזה, אם זה מה שבא לך לעשות, ואת רוצה מישהו שיקבל אותך כמו שאת, אז ההוא שידחה אותך רק בגלל זה, כנראה בכלל לא מתאים לך.

ובכלל, למדתי שצריך לעבוד בשביל למצוא אהבה. נוהגים להגיד שהיא מגיעה כשהכי לא מצפים לה. הרבה פעמים זה נכון אבל זה לא אומר שצריך לצפות שתיפול מהשמיים. ולמדתי שצריך לעבוד גם כדי לשמור עליה. כן, לפעמים זה קשה ומתסכל. אבל יש דברים ששווים את הקושי. אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל אולי חלק מהקלישאות בכל זאת נכונות.