דיוויד גורדון גרין לא מנסה לעשות רומנטיזציה לנפגעי פיגועים

בחודש יוני אשתקד הגיע דיוויד גורדון גרין לשדה התעופה בדאלאס כשבידיו כרטיס טיסה לישראל. הבמאי האמריקאי המוערך הוזמן להגיע כאורח הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים בתל אביב. אלא שאז, רגע לפני הבורדינג, הגיעו הדיווחים מהארץ על פיגוע הירי במתחם שרונה, ובאופן טבעי החששות וההיסוסים שבעקבותיהם. גרין שקל לבטל את הטיסה ולשוב לביתו, אך החליט לא להיכנע לפחד. "שאלתי את עצמי: 'יש לי ילדים בבית, האם זה המקום שאני צריך לטוס אליו עכשיו?', אבל החלטתי שלטוס לתל אביב ולהיפגש עם הסטודנטים זה הדבר הנכון לעשות, הרי הדברים האלה קורים בכל העולם כל הזמן. התשובה שלנו צריכה להתכחש לפחד, להיחשף לתרבויות זרות", הוא אומר.

פיגועי טרור קורים בימים אלה בכל העולם, אז אולי אין מדובר בהכרח בצירוף מקרים. במהלך אותה תקופה גרין היה עסוק בעבודה על סרטו החדש "חזק יותר" – דרמה נוגעת ללב המלווה את ג'ף באומן, שנפגע ב־2013 מפיצוץ מטען הנפץ במרתון בוסטון. ג'ייק ג'ילנהול מגלם את באומן, שאיבד את שתי רגליו בפיגוע, ובתצוגת משחק מרשימה מבטא את הקשיים הרבים שעומדים בפני הדמות הראשית: הניתוחים המסובכים, הכאבים הבלתי נסבלים, תהליך השיקום הנפשי והפיזי, מערכת היחסים השברירית עם אהובתו ארין ובני משפחתו וכן ההתמודדות עם הציבור והתקשורת שרואים בו גיבור ומכבידים עליו.

ג'ילנהול ב"חזק יותר"

"חזק יותר", שהוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו (כן השיגור שלו למירוץ לטקס האוסקר הקרוב) ויצא בשבוע שעבר לבתי הקולנוע בישראל, הוא תפנית מפתיע בקריירה של גרין שמוכר כאביר הקולנוע ההיפסטרי העצמאי. רוב תהילתו באה לו מקומדיות הסטלנים "פיינאפל אקספרס" בכיכובם של סת' רוגן וג'יימס פרנקו (2008), "Your Highness" עם פרנקו, דני מקברייד ונטלי פורטמן (2011) ו"פרינס אבלנש" עם פול ראד ואמיל הירש (2013). הוא גם ביים פרקים בקומדיות הקיצוניות של ג'ודי היל "על הפנים" ו"סגני המנהל". הוא אמנם התנסה בדרמות רציניות יותר, בהן "ג'ו" עם ניקולס קייג' (2013) ו"מנגלהורן" עם אל פצ'ינו (2014), ואף הוציא תחת ידיו סאטירה פוליטית עוקצנית ב"משברים בע"מ" בכיכובה של סנדרה בולוק (2015), אבל "חזק יותר" הוא הפרויקט הראשון שלו המבוסס על סיפור אמיתי. ככזה הוא היה מוזר ומאתגר במיוחד מבחינתו.

"היה לנו מזל כי ג'ף והאנשים האחרים שעליהם מבוססות הדמויות בסרט תמכו בנו והכניסו אותם לחייהם", גרין מסביר, "מצד שני ניסינו לא להיות מחויבים מדי. היה עלינו לזכור שאנחנו צריכים ליצור סרט שהוא גם מוצר בידורי עבור הקהל. המציאות הייתה צריכה להתאים את עצמה לעלילה מבחינה זאת". כדי לספר את סיפורו באופן הגלוי והאמיתי ביותר, גרין נפגש כמה פעמים עם באומן וכך גם ג'ילנהול, שמבריק כהרגלו בתפקיד שדורש ממנו התמסרות אינסופית מבחינה נפשית ומבחינה פיזית. עוד מככבים ב"חזק יותר" טטיאנה מסלני ("אורפן
בלאק") כבת זוגו של ג'ף שנאלצת לטפל בו, ומירנדה ריצ'רדסון ("משחק הדמעות") וקלנסי בראון ("איש הנצח") כהוריו. לצדם מופיעים בסרט גם רופאים, אחיות ומטפלים שליוו את באומן בבית החולים ובשיקום.

על אף הנושא המכביד וסצנות קשות לצפייה ומטלטלות לתחושה, יש ב"חזק יותר" לא מעט רגעים אינטימיים של רגישות, כנות ואהבה והמון הומור. הבמאי הטקסני בן ה־42 גם משלב יצירתיות ומקוריות במבע הקולנועי שלו כדי להפוך את הסרט ליותר מעוד דרמת דיכאון שגרתית. "היה די מורכב לעבוד על הסרט הזה בגלל הגודש הרגשי שכל יום צילומים הביא איתו", מספר גרין, "גם בשלב העריכה היינו עסוקים בחיפוש אחר ניואנסים בסצנות בניסיון לאזן בין ההומור לדרמה, והייתי צריך להשתמש בארגז הכלים שצברתי ב־17 שנה כדי למזג ביניהם. דווקא האלמנטים הקומיים ייצגו את ג'ף כפי שהוא מתמודד עם המצב שלו במציאות".

לא דרמת דיכאון שגרתית

למרות הרגישות, הפתיחות והפיקחות בעשיית "חזק יותר", יש בו פרדוקס. סוגיה עיקרית שהסרט מפתח באופן ביקורתי היא מעמד הגיבור שכמעט נכפה על באומן בכוח על ידי הציבור. במהלך הצפייה עולה תהייה: מה הוא בעצם עשה כדי למשוך את כל תשומת הלב הזאת חוץ מלהיות ביש מזל ולהיפגע מהפיצוץ? הוא עצמו שואל בסרט: "אני גיבור כי הרגליים שלי התפוצצו?".

"מבחינת ג'ף הוא פשוט עמד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, אבל מסביב יש אנשים שמחפשים תקווה ומשמעות, והם מחפשים גם הקשר כדי להבין למה הדברים האלה קורים. אנשים מכוונים זרקור על מישהו שלא רוצה בזה וגם לא כשיר להתמודד עם זה. הוא אוהב לצפות בבייסבול ולשתות בירה. אנשים תופסים ממנו משהו שהוא לא. בארצות הברית במיוחד יש נטייה לראות באנשים אייקונים תרבותיים ולהטיל עליהם לחץ. זה נושא לא פשוט לעיבוד. ג'ף מצליח לעכל זאת זה איכשהו כשהוא פוגש את הגיבורים האמיתיים – אלו שהצילו את חייו".

ודאי חשבת על זה שהסיפור האישי של ג'ף הוא סיפורם של רבים כל כך בכל העולם.

"היה חשוב לי יותר מכל להדגיש את התהליכים הללו שעוברים על אנשים שנפגעים באירועים כאלה, שמתרחשים בכל העולם על בסיס שבועי. אנחנו שומעים על האירועים במהדורות החדשות אבל אנחנו כלל לא מודעים למה הנפגעים מתמודדים כשהם מנסים לחפש שאריות של נחמה ותמיכה ולעתים גם תחושת גבורה דרך המשפחה והקהילה. רציתי לעצב זווית מקורית ומלאת השראה מתוך התסכול בתקופה האפלה הזאת".

גרין מספר בריאיון כי ביום הפיגוע בבוסטון הוא שהה באוקלהומה סיטי לצורך צילומי פרסומת, וממש באותו יום ביקר באנדרטה לזכר הנספים בפיגוע הענקי בעיר שהתרחש בשנת 1995. עוד צירוף מקרים, כמו באותה טיסה לישראל? בעולם המטורף שלנו כבר אי אפשר לדעת. הבמאי, בכל מקרה, מבטיח שזה לא ימנע ממנו להמשיך לטייל בעולם. "לטייל בעולם זה חלק חשוב מהחיים שלי. הייתי בתל אביב פעמיים, ואני מקווה לשוב. זו עיר נהדרת לבקר בה. תמיד אפשר לקרוא את כותרות החדשות וללמוד על אירועים בעייתיים שקורים, אבל אז יוצא לך לפגוש באופן אישי אנשים שיותר דומים לך ממה שנדמה מהתקשורת".

"חזק יותר", עכשיו בקולנוע