דייט עם מאזין בסתר

*
השבוע יצאתי לדייט עם אחד שעושה האזנות לביבי. וחשבתי: מגניב, אולי אני אדע מתי מתחילה המלחמה עם איראן ואקנה נדל"ן ליד בושהר. זה ווין־ווין: אם הם ינצחו אז ערך הדירות יעלה, ואם אנחנו ננצח זה אומר שהפצצנו להם את הכור, ורק מהנפולת הגרעינית אני איהפך לגיבורת־על.
אבל הבחור אמר: "מה את מפגרת?"
"לא," אמרתי, "אני רווקה, אבל אתה לא הראשון שמתבלבל." (רונית כרמלי, רווקה. ויש הבהרה:)

*
"אני לא עושה האזנות לביבי עצמו," הבהיר, "אלא למי שביבי אומר לי."
"אה," אמרתי. "אז אין לך מושג מתי מתחילה המלחמה?"
"לא," אמר, "אבל יש לי מושג איזה שיר רוני אלשיך שר מול המראה כשהוא מסרק את השפם, ומה מנדלבליט הכי רוצה ליומולדת." (ספוילר: להכיר דיילת שקוראים לה גם כן מנדלבליט ולעשות אותה בשירותים של המטוס, וכשכולם ידפקו להם על הדלת ויגידו: "מי זה שם?" הוא יוכל להגיד "מנדלבליט!" בקול של בחורה, בלי שזה יחשב לו עדות שקר – היועמ"ש, גם בפנטזיות שלו, מקפיד לשמור על לשון החוק בעודו מזיין את רוחו. ויש תמיהה:)

*
"רגע," אמרתי, "עם כל הכבוד, למה ביבי מאזין בסתר לכל העולם?"
"כי הוא רוצה לדעת מי מהחברים שלו מתכנן להפיל אותו," הסביר לי הבחור בסבלנות.
"ומי מהחברים שלו רוצה להפיל אותו?"
"כל אלה שהוא מאזין להם."
"למה?"
"כי הוא מאזין להם," אמר ומשך בכתפיו. "את לא היית רוצה להפיל מישהו שמאזין לך?"
"אז שיפסיק להאזין," הצעתי, "ולא ירצו להפיל אותו."
"אבל אם הם ידעו שהוא לא מאזין," המשיך והסביר, "הם יזממו עליו חופשי!"
"טוב, נקלענו לטיעון מעגלי," ויתרתי. " רוצה לעלות אלי?"
"לא נעים," הוא אמר, "ביבי מאזין לך." (ויש תדהמה:)

*
"לי?" שאלתי בתדהמה.
הוא הנהן.
"למה? אין לי שום תכנון להפיל אותו."
"פראיירית," אמר ונד בראשו. "מאזינים לך ואת לא רוצה להפיל את זה שמאזין?"
"עכשיו שאמרת, כן."
"נו, הנה."
"אבל קודם לא רציתי!" התעקשתי.
"אבל עכשיו את כן רוצה," הסביר. "הוא קוסם. הוא ראה את העתיד."
"טוב," נאנחתי. "אז שנלך אליך?"
"לא, לא כדאי."
"למה? גם לך הוא מאזין?"
"בשביל מה?" אמר, "אני בחיים לא ארצה להפיל אותו. לקוח מספר אחד שלי. בניתי וילה רק מלהקשיב לבנט מתאמן שעות מול המראה בלהגיד אין הדתה, אין הדתה."
"אז למה לא כדאי שנלך אליך?"
"ג'וקים," אמר. "ענקיים, עפים מהחלון." (ויש ירידה צפויה ברומנטיות:)

*
עזבתי אותו. חזרתי הביתה, נכנסתי למיטה והתחלתי לאונן. אבל איך שכמעט גמרתי, זה ברח לי. אז התחלתי עוד פעם, ושוב זה ברח. בפעם השלישית כבר זרקתי את הויברטור בזעם וצרחתי: "שיט, אני לא יכולה לגמור עד שאני אדע מתי מתחילה המלחמה עם איראן!"
פתאום הויברטור היבהב, ויצא ממנו קול לא־בלתי־דומה לראש הממשלה, כמו שהיה נשמע אם היה מדבר מתוך ויברטור: "עשרים לאוקטובר, בסדר? עשרים לאוקטובר!"
"טוב," אמרתי, וקמתי לרשום ביומן.
"הלו," אמר הקול מהויברטור, "נו? לא תגמרי?"
"פחחח," אמרתי לקול, "לך תאזין למנדלבליט, שתדע מתי הוא מגיש נגדך כתב אישום."
"פחחח בחזרה," אמר לי, "יש לו יומולדת. השגתי לו דיילת שקוראים לה מנדלשטם. הוא מאוהב בה, הם הולכים להתחתן."
"אבל הוא רצה מנדלבליט."
"אז רצה," הוא אמר. "אתה מתחתן עם דיילת, זה אף פעם לא יוצא איך שאתה רוצה." (רונית כרמלי, רווקה)