מת ב-4 ביולי: דונאט קרמל מלוח עם המבורגר וצ'יז. הגזמנו?

כן, ילדים וילדות, זהו המבורגר בתוך גלייזד דונאט. הדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)
כן, ילדים וילדות, זהו המבורגר בתוך גלייזד דונאט. הדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)

מבקר אוכל הרחוב שלנו חשב שכבר ראה הכל, אבל ספיישל ה-4 ביולי בדיינר של גוצ'ה הצליח לערפל את חושיו באמצעות הגזמות פרועות ורוטב גבינה, ואם תמהרו תוכלו גם אתם לבדוק את הפלא. וד"ש לקרדיולוג

6 ביולי 2021

יש מישהו שעדיין באמת מאמין בחלום האמריקאי? אחרי כל מה שאנחנו יודעים על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – הגזענות, פערי המעמדות, הפטריארכליות, המשברים הכלכליים והבריטני ספירס – גם אמריקנופיל גאה שכמותי יכול להודות שחלום האמריקאי הוא אשליה אופטית במקרה הטוב ושקר בוטה במקרה הרע. ובכל זאת, קשה שלא לחגוג את החלום היפה הזה, מקום שבו אף פעם אי אפשר להגזים יותר מדי. גם אם התפכחתם מהשקר, קשה שלא לאהוב את המדינה המופרעת הזו שמספקת את רוב הטלוויזיה, הקולנוע, המוזיקה וגם אוכל שהעולם כל כך אוהב עד שהיה צורך להמציא את המונח אמריקניזציה. 

אני, בכל אופן, ממש אוהב לחגוג בסגנון אמריקאי, כך שה-4 ביולי תמיד מקרקר לי בבטן לאיזה בורגר מוגזם. כנראה שבדיינר של גוצ'ה שמעו את רחשי בטני, כי כשראיתי את תפריט הספיישל שהם מציעים לכבוד יום העצמאות האמריקאי (מוגש במהלך כל השבוע, 4-8.7) הרגשתי שהם פתחו אותו עבורי. כלומר, לא ממש טרחתי להציץ בתפריט, רק שמתי עין על מנה ספציפית שלחשה את שמי בפתיינות: דונאט בורגר מפתה. כן, זה בדיוק מה שאתם חושבים ויש שיגידו שאפילו יותר מזה – המבורגר שמוגש בתוך דונאט. אמריקה.

חברים, זו אינה מנה של צ'ילי צ'יז פרייז, אבל זה טעים. הדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)
חברים, זו אינה מנה של צ'ילי צ'יז פרייז, אבל זה טעים. הדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)

אף פעם לא אכלתי ארוחה באמת מדהימה בדיינר, אבל היא תמיד היתה טובה. הדיינר, כשמו כן הוא, הוא אחד מהדיינרים היחידים בעיר שבאמת מדברים אמריקאית לטוב ולרע. ביקרתי בלא מעט דיינרים אמריקאים בימי חיי וזה של גוצ'ה פוגע בכל החזיתות – עיצוב שמכוון בעיקר אל אזור הנוחות, חיבה אפיזודיאלית להגזמות ואוכל מוצלח, מספיק טוב כדי להינות מכל ארוחה, אבל לא מספיק כדי להפוך ללהיט אמיתי. מקום יציב וכיפי, גם אם לא מושלם, ממש כמו אמריקה עצמה.

הדיינר לא נראה שונה כל כך מהרגיל, למעט מערום חביב של דגלי אמריקה בכל פינה, כולל על כובעי פדורה שלובשים המלצרים. לא בזבזתי זמן או תפריט, ופשוט הזמנתי את כל מנות הספיישל: לראשונה הוגשו צ'יזי צ'ילי פרייז (38 ש"ח), לעיקריות הדונאט בורגר (79 ש"ח, כולל צ'יפס ו"חלת בצל", כדברי המלצרית הנלהבת) ואת המק&צ'יזבורגר (89 ש"ח, כולל "צ'יפס פילדלפיה" בתיבול קייג'וני). ולקינוח הלכתי על משהו סולידי יותר, מילקשייק מושחת מגלידת בראוניז וחמאת בוטנים (24 ש"ח). הלוואי והייתי סרקסטי בנוגע לסולידי, כי הקינוח השני הוא דונאט בזיגוג רוטב תות ושברי מרנג במילוי גלידת וניל עם קצפת. יש גבול, הקרדיולוגים בארץ לא רעים, אבל גם הם חייבים שאעזור להם טיפה ואמנע ממשהו שכזה.

קצת יותר צ'יז וזה היה מושלם. מק&צ'יזבורגר בדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)
קצת יותר צ'יז וזה היה מושלם. מק&צ'יזבורגר בדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)

האשליה האופטית של החלום האמריקאי התבטאה גם במנות, שהתגלו כטיפה פחות ממה שהובטח. הצ'ילי פרייז היו יותר קוביות תפו"ד עם גבינה וסרירצ'ה, שזה נחמד אבל לא צ'ילי פרייז; הצ'יפס פילדלפיה היה בעצם צ'יפס עם פפריקה-גריל (חוץ מזה, איך תיבול קייג'וני קשור לפילדלפיה?); וחלת הבצל התגלתה ככמה גפרורי בצל מטוגנים שהונחו על צ'יפס רגיל, שבכנות היה טעים יותר מה"צ'יפס פילדלפיה". טרוניות בצד, המנות העיקריות נראו יפהפיות ממש כמובטח, נוצצות בזיגוג האמריקאי שהאינסטגרם כל כך אוהב, ומכיוון שחוסר הדיוקים היו על מנות הצד אפשר להחליק. למעשה, עם אוכל כל כך שמנוני, אין ברירה אלא להחליק.

המק&צ'יזבורגר התגלה כהפתעה ממש נחמדה. מדובר בסך הכל בהמבורגר הרגיל של הדיינר בתוספת מק אנד צ'יז עליו, מה שהופך את הכל לביס נהדר שמחליק בקלות במורד הגרון. המקרוני עצמו היה חביב ורוטב הגבינה שלו אמנם לא היה גבינתי מספיק, אבל בהחלט נתן את הטעם הצהוב (סורי, אין הגדרה אחרת) הנדרש, ובסך הכל היה המבורגר נחמד מאוד. הדונאט בורגר הוא כבר הכל חוץ מסטנדרטי: הוא אמנם הגיע טיפה יותר נא מהרצוי, אבל אין באמת חשיבות גדולה לטעם הבורגר עצמו כשעוטף אותו כל כך הרבה סוכר. 

עוד מבט אל ההגזמה האמריקאית המוגזמת הזאת. הדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)
עוד מבט אל ההגזמה האמריקאית המוגזמת הזאת. הדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)

מפגש המתוק-מלוח הזה הוא הפתעה בכל ביס, והבחירה בדונאט קרמל מלוח מבריקה, שכן הוא מצליח להכיל את המורכבות בטעמים. רוטב הגבינה – שחבל שלא שמו ממנו יותר גם במק&צ'יז – חיבר באופן מופלא בין המתוק למלוח ועזר לכל ביס להפוך לחוויה מחסירת פעימה, מסיבה קרדיולוגית כזו או אחרת. זה לא המבורגר שאוכלים ביד, אלא אם אתם רוצים לצפות את היד בגלייז דונאט שמנוני ודביק במיוחד, אז נותר רק לגלף מהצלחת חתיכה חתיכה, רצוי עם כל הרכיבים במכה. זה מוגזם על סף המחריד, לא מיועד למי שלא חובב קיצוני של מתוק, אבל עבור קהל היעד הספציפי שחולם אמריקה – זה לגמרי החלום. המילקשייק המצוין חתם את חגיגות יום העצמאות האמריקאי בדרך שהם הכי אוהבים: הגזמה טוטאלית.

הדיינר של גוצ'ה, אבן גבירול 14, א'-ש' 12:00-23:30, 03-6911603 (הספיישל מוגש עד יום חמישי, 8.7)

מילק שייק בראוניז וחמאת בוטנים, איפה פה הבעיה. הדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)
מילק שייק בראוניז וחמאת בוטנים, איפה פה הבעיה. הדיינר של גוצ'ה (צילום: נוי וייסמן)