הגלריה הזוגית: דירת 65 מ"ר שהיא תערוכה שלא נגמרת לעולם

מי: נועה שטיינברג, 31, פסיכולוגית בהתמחות ומורה ליוגה; אמיר קסלר, 32, מנהל מוצר בחברת היי טק
איפה: ליד יהודה הלוי
ותק: ארבע שנים
מטראז': 65 מ"ר
כמה משלמים שכירות? "6,500 אבל בדיוק העלו לנו ל-7,000"

ספרו לי על העיצוב המיוחד של הבית.
אמיר: "נועה אחראית על העיצוב. אני לגמרי על תקן הקבל"ן בבית, המבצע. יש פה אולי שלושה פריטים שאני הייתי אחראי עליהם. התפקיד שלי הוא לתלות את התמונות והמדפים, וליהנות".
נועה: "יש בינינו שיתוף פעולה מהמם סביב הבית. אמיר דופק מסמר ואז אנחנו תולים את התמונה ופתאום אני מבינה שהיא צריכה להיות סנטימטר ימינה, אז הוא מוריד את התמונה ודופקים שוב. עםהשנים אני גם ממש מתייעצת איתו".

הרבה ממה שנמצא בבית שלכם נאסף מהרחוב?
נועה: "כמעט הכל. מהרחוב, מחדרי המתנה, יד שנייה או מתנות. אני לגמרי אספנית, והרגישות הגבוהה שיש לי בתור פסיכולוגית מתבטאת גם כלפי חפצים. אני ממש זוכרת מאיפה מצאתי כל דבר ויש לי סיפורים שלמים על כל חפץ. יש משהו מאוד ריגשי מבחינתי בלעצב את הבית, וזה תהליך שכל הזמן משתנה. משהו שהיה נראה לי אסתטי היום עוד יומיים יראה לי רע. אם נוריד את כל התמונות תראי מלא חורים כי התמונות זזו כל כך הרבה פעמים, וזה אומר שהעיצוב מספר איזשהו סיפור פנימי שלי. והסיפור הוא בהשתנות מתמדת".

לאספנות יש קונוטציה מעט אגרנית, לא?
נועה: "אמיר יגיד שיש קצת היבטים אגרניים. לפני כמה זמן נאלצתי למסור מנורה עצומה שהייתה פה ועשתה קרע ביחסים שלי ושל אמיר. ממש אהבתי אותה אבל בקושי השתמשנו בה, היא הייתה עצומה. כמות הפניות שקיבלתי לגביה הייתה עצומה וזה כאב לי כי הבנתי שאני מוסרת משהו יקר ערך אבל זה עיצבן את אמיר ברמות שקשה להסביר והוא צודק, כי לא השתמשנו בה באמת".
אמיר: "זה נכון. בבית יש משהו מאוד אומנותי ואני אוהב את זה, אבל מבחינתי הוא גם צריך להיות פונקציונלי. יש את הנקודות שבהן האמונתיות חוצה את הגבול ומתחילה להפריע, כמו המנורה הענקית שחסמה את כל החדר ובקושי עבדה. אבל עם רוב הדברים אפשר לחיות בשלום וזה לגמרי שווה את זה".
נועה: "אני חושבת שבסוף הרגעים האלה של הצמתים בזוגיות, כשיש התנגשות של רצונות, אלו האיזורים הכי מעניינים ומלמדים. לפעמים אמיר מזכיר לי שפונקציונליות זה חשוב כי הבית בסופו של דבר צריך לשרת אותנו. אבל לפעמים זה הפוך, אני מכניסה משהו הביתה שבהתחלה הוא מתנגד לו אבל אז הוא מבין וקשה לו לחיות בלעדיו".
אמיר: "נכון. כמו הספסל שהשכנה זרקה ונועה מצאה על הגג. הוא היה במצב מחריד, מעופש. שנאתי אותו ורציתי שנעיף אותו בכל דרך אפשרית. אבל לנועה היה איזשהו חלום לעשות לו שיפוץ קטן עם משייפת ולצבוע אותו מחדש. עשינו את זה ועכשיו הוא בחדר שינה ואני מת עליו ולא יכול לדמיין מצב שלא יהיה אותו בחדר".

אמיר: "חבל שאין לנו תמונה שלו לפני השיפוץ".

חדר השינה

נועה: "הירח הזה היה לי בחדר מאז שהייתי קטנה. תמיד אהבתי את הירח. הוא מרגיע אותי. אפילו יש לי קעקוע של ירח".

אמיר: "נועה קנתה לי את הבובה הזאת, זאת דמות מ"המסע המופלא", אחד הסרטים של סטודיו ג'יבלי היפני. אנחנו אובססיביים לסרטים שלהם ותמיד צופים בהם ביחד".

הסלון

אמיר: "התמונה הזאת הייתה תלויה בבית ישן של ההורים שלי. היא שכבה במחסן הרבה שנים ועכשיו מקבלת חיים מחדש. בהתחלה זה היה לי מוזר, טעון רגשית. עכשיו אני אוהב את זה".

נועה: "גרנו שנה בברלין. מאוד התחברנו לשקט, לרוגע ולדברים הקטנים. הרבה דברים בעיצוב של הבית מושפעים משם. למשל זה שאנחנו לא מדליקים את האור מהתקרה. בברלין לא מותקנות בכלל מנורות כאלו, התאורה היא תאורה של אווירה, יש בזה איכות מרגיעה. התקליט שמוצג זה בדרך כלל התקליט שאנחנו שומעים הכי הרבה באותה תקופה".

"גם המקרן הוא השראה מהמחיה שם. זה מאוד ברלינאי. אנחנו משתמשים בו כמו בטלוויזיה. קוראים לזה בימר ולכולם יש כזה בבית. אנחנו אוהבים את זה כי זה מוסיף איזושהי מידה של טיקסיות. אי אפשר ללחוץ על השלט ולהפעיל תוכנית. צריך לסגור את התריסים ולהדליק את המסך ולוקח לו כמה שניות להתחמם. זה פעולה אחת פחות שאנחנו עושים באוטומט. חוץ מזה שזה נותן אווירה של קולנוע, ואין גוש ענק שחור שתלוי בסלון."

נועה: "אני מאוד אוהבת עירום נשי. גוף עירום זה הדבר הכי אנושי שיש. הוא לא צריך להיות יפה, הוא פשוט צריך להיות. זה אפילו לא מיני מבחינתי. אני חושבת שיש בזה אמירה לשים את זה על הקיר, כמו להגיד שזה חלק מהחיים".

נועה: "אני אוהבת את המראה הזאת כי מזוויות מסויימות אפשר לראות בה השתקפות של התמונות בסלון."

המטבח

אמיר: "המטבח זה תחום האחריות שלי. על המקרר תלויות מדבקות של מילים בגרמנית. כשגרנו שם התחלנו ללמוד את השפה אז רצינו להמשיך לתרגל אותה בארץ. זה לא עבד אבל השארנו את המדבקות בשביל הזיכרון. יש גם מגנטים חדשים עם בובות של פרויד ויונג שקניתי לנועה לכבוד תחילת הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה".

מזכרות מקרובי משפחה שחיים בקופנהגן ומילאנו.

ספריה ופינת אוכל

חדר עבודה

אמיר: "זה כלי העבודה שאיתם אנחנו עובדים כשאנחנו משפצים רהיטים, תולים תמונות או מטפלים בעציצים. אני אוהב את זה שאפילו בדבר הכי פונקציונלי שיש כמו כלי עבודה נועה הכניסה את הדברים הקטנים והאומנותיים שלה, כמו הגלויה והבובה של הראש צבי".

נועה: "באחד מימי ההולדת שלי, כשהיינו ביפן, אמיר החליט שהוא חייב לקנות לי רובוט. בהמשך פיתחתי אליו חיבור ריגשי עמוק כי לקחתי קורס קומיקס בבצלאל ובחרתי ליצור סביבו את כל העבודה שלי. פיתחתי לו עולם פנימי עשיר. רובוט שעבר מיפן לירושלים ומתגעגע הביתה".

נועה: "ציור קטן של אמיר שלא הייתי מסוגלת לזרוק".