וילה מצחיקולה: הצצה לדירה עם חוש הומור וגינה משגעת בלב העיר
הציירת והמעצבת הגרפית יסמין רונאל אספה את רוב הפריטים שבביתה מרחובות העיר, וסחבה בלי בושה. בעצם, גם מחו"ל היא סחבה כמה דברים, והכל במטרה לבנות בית עם חוש הומור והרבה דברים שהפכו למשהו שהם לא - אם לא בשביל האסתטיקה, אז לפחות בשביל צחוקים
מי: יסמין רונאל (53)
איפה: רחוב חיסין
ותק: 10 שנים
מטראז': 70 מ"ר
בית עם חוש הומור זה לא דבר שרואים כל יום, אבל יסמין, בהיותה אמנית בנשמתה, ציירת ומעצבת גרפית – רואה זאת כדרך חיים. "כשנכנסתי לדירה העברתי אותה שיפוץ מאסיבי. שברתי קירות, החלפתי רצפה, החלפתי גם את המטבח, וחדר הרחצה ואחרי שהתשתית הייתה מוכנה, התחלתי להלביש אותה ולהפוך אותה לבית שמורכב מחוש הומור, פרקטיקה והרבה זיכרונות. יש לי חיבה גדולה לאסוף דברים ולהפוך אותם למה שהם לא. גם אם לא בהכרח בשביל האסתטיקה, לפחות בשביל צחוקים, עם מלא תשומת לב לפרטים הקטנים".
"את רוב הפריטים והרהיטים אספתי מהרחובות בתל אביב ורחבי הארץ, אבל גם לא מעט הבאתי איתי מטיולים בעולם. יש לי תריס שסחבתי מניו יורק, וילונות מתאילנד, שטיחים מטורקיה, ותמונות משווקי וינטג' באירופה. עם הזמן הבנתי שפשוט לוקחים ומסתדרים, והסחיבה שווה את זה. טיפ זהב של מקצוענים – קחו עוד שקית ענק מהדיוטי ותשימו בה את המציאות שלכם מחו"ל. פחות שאלות ובלי אובר וויט. ובמידה ואתם מלקטים מהרחוב, כשמציאה נתפסת בעיניכם – אל תסירו ממנה את המבט לרגע, ותסחבו. כן כן, בלי בושה. אם אני יכולה כולם יכולים. זה הספורט שלי, גם סיבולת לב ריאה וגם קשר עין יד".
הגינה
"הגינה היא הפינה האהובה עליי בבית. פה אני שותה את הקפה של הבוקר ומבלה את רוב שעות היום. היא כולה מורכבת מפריטי יד שנייה וחומרים ממוחזרים, זה חלק מרכזי ממה שאני מאמינה בו. יש בה קומפוסט שממנו אני מדשנת את הצמחייה, יש את שביל הבקבוקים שאספתי, חתכתי וריצפתי בעצמי במשך 8 שנים (לא את כולם אני שתיתי אל דאגה), יש את שולחן האבירים שמארח ארוחות מופלאות שקיבלתי מחבר, ויש את פינת הישיבה שמורכבת כולה מפריטים שמצאתי ברחוב ונתתי להם חיים חדשים".
הסלון
"גם הוא ברובו מורכב מדברים שאספתי ושיפצתי, רובם מ'חנות' מלצ'ט – תופתעו לגלות כמה אוצרות יש ברחוב הזה. שידת הטלוויזיה היא בעצם ספסל של יובל שאול שהוספתי לו משטח פרספקט בחלק התחתון שישמש למדף. יש לי מנורות שאספתי משווקי פשפשים ושרפרפים שמצאתי וריפדתי מחדש. הציור הגדול הוא שלי. אני מציירת בעיקר אבסטרקטי, נשים ופרחים או בעצם את עצמי – אבסטרקטית, פרח (כי אני יסמין), ואישה שמתעסקת בנשיות".
אהיל התמונות
"פעם מזמן, לפני שהיה מייל וסמארטפונים וכל אלה (כן, חייתי גם אז) הייתי צריכה לצלם את הציורים שלי ולשלוח את השקופיות שלהם בדואר לגלריות ברחבי העולם וללקוחות פוטנציאליים. את השקופיות הם היו צריכים להקרין כדי לראות את הציורים ואז היו מחזירים לי תשובה איזה מהם הם רוצים שאשלח. את כל השקופיות שהצטברו לי הפכתי לאהיל שמקרין ממנו אור צבעוני בצורתם. כך שלמרות שרובם נמכרו, נשמר לי העתק קטן וייחודי שלהם".
שעון הקוקייה
"מעל לשידה עם האהיל תליתי לא מזמן את שעון הקוקייה מהבית של אבא שלי, שנפטר לפני שנה. זה היה הבית בו גדלתי והשעון הזה הוא חלק בלתי נפרד מזיכרונות הילדות שלי באילת. בכל שעה עגולה הוא מצלצל את המספר שלה ועושה גונג כל חצי שעה. למרות שהצליל שלו חזק, הוא מייצר לי תחושה נינוחה, ביתית ומרגשת. באופן כללי אני אוהבת מאוד שעונים, אפשר לראות אותם אצלי בכל חלל בבית".
המטבח
"במטבח יש הרבה חוש הומור. נתחיל מזה שלהרבה פריטים פה יש שם, נגיד למקרר קוראים ניסים. למתקן של ייבוש הכלים התחילה להיווצר חלודה במגע שלו עם השיש, אז קניתי לו נעליים קטנות כאלה שיבודדו אותו וזה מצחיק אותי כל פעם מחדש. את יחידת המדפים לצד התנור תכננתי בעצמי מרגליים של רהיטים שהיו לי, אני מתה על זה שאני מוצאת שימוש אחר לגמרי לפריט עם ייעוד ספציפי. מעל המלח והפלפל יש לי שלטים קטנים ממוסגרים במסגרת מהודרת שכתוב בהם מלח ופלפל בערבית וככה מבדילים ביניהם. קורע אותי להעניק קדושה לדברים כל כך יומיומיים".
האמבטיה
"לחדר האמבטיה יש נושא והוא יפן יוון ודגים, והשירותים נגיד הם מקדש לגוף. באמבטיה עצמה החלטתי לשים טפט מראה על התקרה שאראה את עצמי כל פעם שאני מתקלחת. רק צחוקים. במדפים ועל הקירות יש כל מיני דברים שהבאתי מיפן ויוון. האהובה עליי היא יצירה קטנה שעשיתי מסמל וינטג'י מאוד של שירותים מיוון, שסגרתי בואקום של מעדניות על רקע זהב. אה, וחשוב לציין שלדוד החשמלי קוראים יוחנן המטביל. כי הוא מאוד חשוב ואחראי על ההטבלה היומית שלי".
פינת העבודה וחדר השינה
"פינת העבודה נמצאת בחדר השינה שלי, והפכה לסוג של פינת זיכרון. יש בה תמונות ומזכרות מההורים שלי ואחותי שהלכו לעולמם. את הכיסא גם כן הבאתי מהרחוב ושיפצתי והוא מושלם לדעתי. את השולחן קניתי מזמן למרות שלא היה למכירה, וגב המיטה שלי הוא בעצם קונסולה עתיקה שנתתי לה שימוש אחר, אני חייבת לשנות כל הזמן ולהסתכל על דברים אחרת, עם קצת פחות גבולות והגדרות, זה טמוע בי".
