די לכיבוס

אם יש דבר אחד בעולם שלגיטימי לתאר אותו בשם התואר "אורווליאני", הלוא זה השימוש הקלוקל בשם התואר "אורווליאני" (לשם התואר "קפקאי", לעומת זאת, אין ולו שימוש לגיטימי אחד. די עם זה). ב"שיחדש" הפוליטי שלנו, שם התואר "אורווליאני" מתכוון לתאר כיבוס מילים – אבל אורוול כלל לא התכוון לכיבוס של מילים, הוא התכוון לכיבוס של מחשבות.

"הרעיון שהמחשבה זהה לשפה הוא דוגמה למה שאפשר לכנות אבסורד מקובל: קביעה המנוגדת לגמרי לשכל הישר, אבל כולם מאמינים בה משום שהם זוכרים במעומעם ששמעו אותה באיזה מקום", כותב הבלשן סטיבן פינקר בספרו "האינסטינקט הלשוני", ומתכוון לומר שכולם זוכרים במעומעם שקראו את הקביעה הזאת ב"1984". "אם המחשבות תלויות במילים, איך אפשר להמציא מילה חדשה בכלל? איך ייתכן שילד יכול ללמוד מילה? איך ייתכן תרגום משפה לשפה? אין שום ראיה מדעית ששפות מעצבות במידה ניכרת את דרכי החשיבה של דובריהן".

את המוח אפשר לשטוף, אבל מחשבות אינן מתכבסות לעולם. אפשר לשכנע אדם לקרוא ל"מלחמה" במילה "שלום", אבל אי אפשר לגרום לו לחשוב שמלחמה היא שלום. אפשר אפילו לשכנע אדם שהמלחמה הכרחית לשלום – ומפעם לפעם היא באמת הכרחית לשלום – אבל לעולם, לעולם לא ניתן לשכנע אף אחד שמלחמה היא שלום. כלומר, אפשר, אבל אז המילה "מלחמה" פשוט תהפוך את משמעותה למשמעות המילה "שלום", ולהפך.

בכלל, רק בקושי רב ניתן למצוא פה ושם הבדלים שוליים בין דפוסי המחשבה של דוברי שפות שונות. ניסוי שנערך
ב־2008, למשל, הוכיח כי הרוסית, שמבחינה בין כחול (סיניי) ותכלת (גולובוי), קיצרה את זמן התגובה של דובריה, כאשר אלה נתבקשו להצביע על הצבע יוצא הדופן מבין שלושה גוונים כחלחלים. "התברר כי זמן התגובה של דוברי רוסית תלוי לא רק במרחק האובייקטיבי בין הגוונים", כותב הבלשן הישראלי גיא דויטשר בספרו "בראי השפה", "אלא גם בקו הגבול בין סיניי וגולובוי! אפקט מוטה שכזה לא התגלה בזמני התגובה של דוברי אנגלית שהשתתפו באותו ניסוי בדיוק. לגבול בין Light Blue ל־Dark Blue לא הייתה שום משמעות".

אבל נראה שכמה צבעים לא משנים את התמונה הגדולה, וכפי שדויטשר עצמו מודה: "אין שום עדויות כי שפת אמנו מצרה את אופקינו האינטלקטואליים ומגבילה את יכולתנו להבין מושגים או הבחנות המצויים בשפות אחרות". ובמילים אחרות: כל אחד יכול לחשוב על כל דבר שכל אחד אחר יכול לחשוב עליו, גם אם שפת אמו לא מכילה, מעודדת או כופה עליו את צורת המחשבה הזאת.

להפך, הבעיה מתחילה בכך שאנשים – ובעיקר, כפי שהבחין אורוול עצמו, אנשים ממוצא שמאלני – מעדיפים להימנע מדיון פוליטי על מחשבות ולהתרכז בייצוגים של הדיון הפוליטי הזה בשפה, כאילו ששמות התואר "יהודה ושומרון" כובשים 1.5 מיליון פלסטינים, אבל בשם התואר "הגדה המערבית" הם דווקא חיים בסבבה. הם לא.