דליסימו: כריכי המעדנייה שהפשיטו מאיתנו את המבוכה

מה יש לא לאהוב במעדנייה? החל מהשם ועד לקונספט, מעדניות הן חנות הממתקים של מבוגרים. אפשר להסתובב, לבהות בכל הצבעים הזוהרים, לקרוא תגיות מתורגמות משפות רחוקות, להביט על דגים בצנצנת שמעולם לא שמעתם את שמם ואולי יותר מהכל, לגשת לויטרינה ולטעום. לא לבדכם, כמובן, תהיו מנומסים. עם זאת, אני מודה, לרוב אני מרגיש קצת נבוך במעדניות יוקרתיות, כאילו שאני לא מספיק מגונדר כדי לקנות חרדל שלא אצליח לבטא את שמו (וסליחה ל-"דליקטסן" על זה שאני תמיד בורח), אבל גם לי קשה שלא ליהנות מהאוויר הקסום שעוטף מעדניות מסוג זה. התחושה היא של הצהרה: כאן האוכל חי, זה ביתו של הטעים.

עם המשקל הרגשי המורכב הזה נכנסתי בחשש קל למעדנייה החדשה שנפתחה לפני כחודש על הרצל 4, אזור שמצוי בתהליכי שינוי תמידית, בטח אחרי הקורונה. טאפאצ'ולה (והבר הסודי קלאביס) כבר עזבו, והנה נשארה לנו "דליסימו", שבעצמה מחזיקה בקומתה העליונה בר צנוע ונעים (אבל כבר לא סודי). בקומת הקרקע, לעומת זאת, תמצאו הכלאה מעניינת בין המעדנייה היוקרתית שבפרונט למיני מסעדה, כולל חמישיית שולחנות זוגיים חמודים שפזורים בין שימורי הסרדינים ומטחנות הפלפל העצומות, וגם מטבח שמתחבא שמאחורה.

בניגוד לחשש המעדניות שלי, המקום היה מסבר פנים באופן כמעט קיצוני. הצוות היה נעים ואדיב, החלל הרגיש פתוח חרף השולחנות והעיצוב הרגיש יוקרתי וביתי כאחד. אבל ההפתעות האמיתיות התחבאו בתפריט, שהורכב משלושה חלקים: בשרים מהמעשנה לפי משקל (כולל ספריבס טלה, אסאדו בקר, כרעיים של עוף ועוד), ממולאים (עלי גפן או כרוב במילוי בשר, כמו גם ממולאים טבעוניים) והסיבה שהתכנסנו היום במעדניה זאת – הכריכים. שישה כריכים (וסלט קיסר ומרק) מרכיבים את התפריט, ולמרות שדגמתי רק שלושה מהם, אני מוכן לחתום כאן ועכשיו שהם כולם כריכי מעדניה נפלאים שמנסים לשבור את המסגרת הזו.

הכריכים מגיעים ארוזים בלחם ששומר על איזון נפלא בין פריכות קלה מבחוץ (מבלי להיות קשיח מדי) לנפח בצקי נאה מבפנים שספג את טעמי המילוי כמו ספינת משא של טעמים. לציד כל כריך תקבלו גם כמה רטבים נהדרים שנעשים במקום (הצ'ימיצ'ורי שלהם היה אחד הטובים שטעמתי), כרוב חמוץ, קורנישונים (גם הם, מוכנים במקום) וערימה נאה של תפוצ'יפס הום מייד, כלומר גילופי תפו"ד ובטטה מטוגנים קלות שאפילו לא צריכים מלח מרוב שהם טעימים. והמילויים לכריך? ובכן, כאן כבר נכנסים לטריטוריה משגעת של מקוריות, דיוק וחומרי גלם נהדרים.

נשפך מהלחם זה השם שלנו בטינדר. הכריכים של דליסימו בטייקאווי. צילום: מתן שרון

כריך המיטבולס (50 ש"ח) למשל, פשוט באופן כמעט מכעיס, בעיקר כי למה אני לא יכול להכין כריך כזה טוב לבדי? חמישה כדורי בשר חביבים שוחים ברוטב עגבניות מכוסים בגבינת פרובלונה כמו בשמיכה מהחלומות. הטעם הבשרי הנהדר של הכדורים מתפרץ על הלשון עם ליווי הרוטב שנספג בלחם, כשטעמה של הגבינה (והכמות הנאה שלה) מקפיץ ברמה את הביס. מעבר לכך, כמות האוכל שמקבלים תמורת המחיר (כל הכריכים נעים בין 40 ל-50 ש"ח) ואיכות חומרי הגלם מזכירים את תל אביב של לפני עשור.

גם כריך הקממבר (50 ש"ח) הציג בחירות חכמות של חומרי גלם ובכמות שגולשת מהכריך, כשבליווי הגבינה (המצוינת) הוגש עם גבינת שמנת, פטריות צלויות ופסטו בזיליקום עם מעט דבש, מה שהופך אותו לכריך אומאמי מתקתק חלומי. אבל השיא היה, ללא צל של ספק, כריך הדגל של המקום – הדליסימו (50 ש"ח), שבנוי מתערובת בשרים של אסאדו בקר ואסאדו טלה עם צ'ימיצ'ורי ואיולי צ'ילי, והרגיש כמו הבן המתוחכם של אבא כריך קצבים ואמא כריך מעדניות.

לפני שנגסתי בכריך הגנבתי לפי חתיכת אסאדו טלה קטנה שנפלה מפאת חוסר מקום, וקריאת ההתלהבות שיצאה מפי היתה רק רמז לבאות. רצועות בשר בעלות טעם עז ונפלא מגולגלות בשפע בתוך הלחם הנפלא, מרוחות באותו צ'ימיצ'ורי נפלא מתאספות לביס שאלוהים ישמור. למה לא ידעתי שמעדניות מסוגלות לכזה כריך? הייתי בא עוד קודם. אה והחרדל, אם שאלתם, טעים גם אם אני לא יודע לבטא את שמו.

דליסימו, הרצל 4, א'-ש' 09:00-01:00, 03-5566819, משלוחים בקרוב