האגדה על ג'ון אנגליקוס
אם יש משהו ששמלצר הזקן מבין בו, זו היסטוריה – ואין כמו ההיסטוריה כדי להוכיח לנו שאישה יכולה לקחת על עצמה כל תפקיד של גבר, ולעשות אותו בצורה הטובה ביותר
יום אישה אחד, בעודו יושב לו שמלצר הזקן ליד העץ הקבוע שלו, התיישבו סביבו כמה סטודנטיות למגדר. "יש לנו שאלה", אמרה מישהי מהנוכחות, "האם לדעתך נשים יכולות להיות מנהיגות ולהיות בעמדות מובילות?". שמלצר חייך, הסתכל על הבחורות הצעירות וכשהחל לשאת דבריו, ראה כי כבר התגודדו סביבו יותר מעשרים אנשים. כולם התקרבו, כולם היו קשובים ורק אחד דאג להוציא עט ולכתוב את הדברים.
בשנתי השלישית באוניברסיטה הכרתי את אשתי. פגשתי אותה במקרה בזמן הליכה בין כיתה לכיתה. "היי" הייתה המילה הראשונה שסיננה לעברי, ועד היום היא לא רוצה להגיד לי למה, אבל הדבר השני אי פעם שהיא אמרה לי היה הסיפור הבא:
במאה התשיעית, עמוק בתוך ימי הביניים החשוכים, חי באנגליה איש הכמורה הגדול, ג'ון אנגליקוס. הכומר, שהוערץ על ידי המונים, לא הסתפק במועט. הוא עמל ולמד, עבד וכתב, וכשהגיעה העת, ידע לעזוב את קהילתו ולהתקדם בסולם לעבר התחנה הבאה – אתונה, יוון.
באותם ימים, הכנסייה הייתה כמעט בשיא כוחה, הדת שלטה בעולם, ההשכלה הייתה נחלת העבר, האדם הפשוט התפלל והשאר קנו בכספם את ההיטהרות מחטאיהם. דבר אחד היה בטוח, האיש החזק בעולם לא היה נשיא של מעצמה, אלא האפיפיור – ששלט בשמיים, בים ובאדמה. בינתיים, כצפוי, אנגליקוס התקדם באתונה, שם שוב הפך במהרה לסמל מוערך, שוב למד ושוב עבד, ויום אחד החליט לעבור לזירה האמיתית – מדינת האפיפיור באזור רומא.
הצליח לאנגלי המעבר, וגם שם הוא התאקלם במהירות. תוך זמן קצר הוא קיבל משרת חשמן בכנסייה קטנה, ולפי השמועות שעברו מפה לאוזן, במהירות שלא תבייש אינטרנט של מאה מגה בשנייה, הצליח אנגליקוס להתברג בין השמות הבולטים של הכנסייה באותה תקופה. מספיק? הצחקתם את ג'ון. בשנת 853 נפטר האפיפיור ליאו הרביעי. הקרדינלים התכנסו והיו צריכים לקבל החלטה. שמו של אנגליקוס עלה, ופה אחד הוא נבחר להיות האפיפיור הבא.
כידוע, אפיפיור מתחלף רק בשני מקרים: או שהוא מדיח את עצמו, או שהוא נפטר, אבל את הסוף של אנגליקוס אף תסריטאי מהוליווד לא יכול היה לתאר טוב יותר ממה שבאמת אירע. כשנתיים לאחר הכניסה לתפקיד, החליטו ברומא לערוך תהלוכת כבוד שתקיף את כל קריית הוותיקן. כל המאמינים שהצליחו להידחף, נדחסו פנימה, נשים וילדים, גברים וזקנים, תינוקות וטף, כולם היו שם וחיכו לרגע הקצר שבו האיש החזק בעולם יעבור על פניהם בכרכרה שנבנתה במיוחד. ואכן זה קרה. רק שבאמצע התהלוכה החל האפיפיור זועק לעזרה: "הבטן". הרופאים שהיו במקום הוזעקו מיד לכרכרה. "הבטן", רטן בשנייה, ולאחר כמה רגעים, יצא מהדלת כשבידו תינוק קטן. כן, כבר אז הבין גם האזרח הפשוט ביותר בממלכה: האפיפיור אנגליקוס אינו ג'ון – היא יוהנה. זו אפיפיורית, והיא אישה.
בחורות נחמדות, אישה היא אדם חזק. הרבה אנשים העריצו את האפיפיורית יוהנה, ויש שטוענים שבתקופתה, על אף השליטה המוחלטת של הכנסייה, התפקיד הזה הפך לרגע לדמות אהובה. לגבי מה קרה אחרי המאורע, יש מידע מעורפל. גרסא אחת טוענת שהיא מתה בלידה, הגרסא השנייה טוענת כי היא נקשרה לסוס שהוביל את הכרכרה ונגררה בכוונה סביב כל המדינה, והגרסא השלישית מספרת שהיא נשלחה למנזר מבודד, כדי שתחשוב על מעשיה. מאז עברו כמה שנים ומעמד האישה עולה מיום ליום. אמנם אין טעם להגיד שבזכותה, אך אפשר להגיד בוודאות שכאשר היא ניהלה את העולם – זה היה קרה בצורה בצורה טובה, ועוד בתקופה בה הייתה רק דת, והימים היו הימים הכי חשוכים של ההיסטוריה.
כל הסטודנטיות שישבו באותה עת סביב שמלצר הזקן נשארו פעורות פה למשמע הסיפור המטורף. "רגע, זה אמיתי או אגדה?" שאלה אחת הבחורות, "ושאלה נוספת – האם שאלת את אשתך למה היא סיפרה לך עליה? ומה ענית לה? ומתי התחתנתם?". שמלצר חייך, הביט אל הבנות ואמר: "לכל שאלה יש תשובה, ולכל תשובה הזמן המתאים עבורה. ואסיים שוב בטיפ: שוויון אמיתי יגיע כאשר שניכם תבינו שהוא לא יכול בלעדייך, וגם את לא יכולה בלעדיו".
