האוס סנטר: על האלבומים החדשים של מאנו לה טאף ולהקת !!!

Mano Le Tough – "Trails"

מאנו לה טאף (שם הבמה הטוב והמצחיק ביותר שניאל מאניון היה יכול לבחור לעצמו) יודע לשחק את המשחק. הוא יודע שבשביל להצליח כדי.ג'יי צריך להפיק, ושבשביל להתפרנס בזמן שמפיקים צריך להיות די.ג'יי (אפשרות שלישית, שמעולם לא עמדה על הפרק: לעשות EDM). לה טאף, שיתקלט ביום חמישי במועדון הבלוק, חכם מספיק בשביל לדעת שהוא יכול להיות שונה לחלוטין על העמדה ובאולפן. בעוד על הרחבה הוא שועל האוס קליל, ערמומי, יעיל ורקיד לאללה, "Trails" הוא אלבום שמזכיר יותר ניסויי סאונד מופשטים של בריאן אינו, ורק פעימות סינתיסייזר קלילות שומרות על עמוד שדרה קצבי ומונעות מהקטעים להתפזר לכל עבר. רק השירה המחופפת והלא מעניינת מונחת על כל ההפקות הקפדניות האלו באגביות מפתיעה.

"Trails" הוא אלבום יפה ועדין – עדין מדי ("לה טאף", מתברר, זו גם בחירה אירונית). הוא מוקפד ומדויק, רוב הקטעים בו מכוונים יותר להאזנה ביתית או לשכיבה על הספה אחרי המסיבה, ורק "Half Closed Eyes" המינימליסטי והמאופק הוא להיט מובהק לגוררי הרגליים המותשים של שש בבוקר. זו הסכנה בהאוס שעשוי מחרסינה: בעוד נכון יהיה להניח שחלק גדול יותר מהקטעים יגיעו לרחבות בתום עיבוד לרמיקסים אינטנסיביים יותר, אפשר רק לקוות שבדרך לשם הם לא יאבדו את היופי השברירי שלהם.

השורה התחתונה: האוס לא עושים בפינצטה

!!! – "As If"

קשה להאמין ש־!!! (את שמם מקובל להגות "צ'יק צ'יק צ'יק") – החבורה השמחה והרועשת מדרום קליפורניה – עושים את מה שהם עושים כבר כמעט 20 שנה. הם בו זמנית להקת דיסקו ופרודיה על להקות דיסקו. במבט ראשון נראה שניק אופר, הסולן המתולתל במכנסיים הקצרים מדי, מיטיב להשתמש באווירת החגיגה הדלוקה של הלהקה בשביל להיות ליצן החצר החד והמדויק של המוזיקה האלקטרונית. במבט שני עולה החשד שהוא משתמש בארשת האינטלקטואלית של אנרכיסט מזדקן בשביל להמשיך לחגוג.

אחרי שהאלבום הקודם שלהם (שזכה לשם הגאוני "THR!!!ER") הלך לכמה כיוונים מוזיקליים מפתיעים (בחלק מהשירים בו הם נשמעו קצת כמו פרנץ פרדיננד), "As If" הוא חזרה לתבנית המוכרת שלהם: שירה המנונית על גבי ביט דיסקו אייטיזי אינטנסיבי וכבד, עם קצת גיטרות באווירת הצליל שזוהה עם הלהקות של DFA Records (!!! אמנם מזוהים אווירתית ומוזיקלית עם החבורה הזאת, אך מעולם לא היו חתומים בלייבל).

מי שבכל זאת מתאמץ למצוא סימנים לכך שהם התבגרו קצת, צריך ללכת לשיר "Freedom’15". אם לפני עשר שנים !!! הקליטו שיר פסאודו מחאה, דבילי במכוון, שנקרא "Pardon my Freedom"; הרי שהפזמון החדש שלהם מיושב ומהורהר בהרבה. "Now you’ve got your freedom", שואל אופר, "How’s it working out for ya, baby? Did you figure it out?". אלו הם !!! מודל 2015: לא פיכחים, אבל מפוכחים לגמרי.

השורה התחתונה: אלבום ללוחמי חופש בדימוס