"האחרונים מבינינו" היא סדרת זומבים שחסר לה רק דבר אחד

*הריקאפ שלפניכם מכיל ספוילרים לפרק הרביעי של "האחרונים מבינינו", ועל הדרך גם למשחק The Last of Us I, ועל הדרך כנראה גם לאפוקליפסת הזומבים שעוד תבוא עלינו יום אחד*

בשני הפרקים הראשונים של "האחרונים מבינינו" היה לנו לא מעט זומבים, אז הגיוני שבפרק השלישי הסדרה בחרה לנוח מהם לרגע. הפרק הקודם זכה לשבחים רבים (וגם והתנתק, לראשונה, מאוד מהעלילה של המשחק) על האופן בו ניל דרוקמן וקרייג מאזין, יוצרי הסדרה (דרוקמן הוא גם יוצר המשחק), בחרו בדרך עדינה, רומנטית והרבה פחות אכזרית לספר את הסיפור של שתי דמויות משנה (ביל ופרנק – ניק אופרמן ומוריי בארטלט). בכל מקרה, גם הפרק הרביעי של הסדרה הוא סוג של "פרק מנוחה" עבורה – אולי לא מהברוטליות, אבל כן מהזומבים.

אנחנו מתחילים את עם אלי, עם אקדח ביד (שהיא לקחה בסתר מהבית של ביל בפרק שעבר) שברור שיירה במוקדם או במאוחר. בחיים לא חשבתי שאני אראה סדרה ואתפעל מהעיצוב של השירותים בה, אבל השירותים מזכירים ממש את בתי השימוש שמבקרים בהם במשחק: גוון ירוק כהה, צמחייה שפולשת אל תוך המבנה, מראות מלוכלכות וטחב על הקירות – והוא מצליח להיות לא רק רפרנס ויזואלי אלא גם לשעתק את האווירה הייחודית של המשחק.

מחוץ לשירותים הנטושים, ג'ואל שואב דלק עבור המכונית – ומכאן יש שלל אלמנטים שכמו מחזירים אותנו לתלם של התסריט של המשחק. אלי שמטרילה את ג'ואל עם בדיחות איומות מספר שהיא מוצאת (סוג של "בדיחמין לשבת" אמריקאי) עד לרמת הבדיחות עצמן, הדיאלוג סביב מגזין פורנוגרפי שאלי מוצאת בואן בו הם נוסעים וכו'. כך או כך, כאן הסדרה מתחילה לבנות את מערכת היחסים החשובה ביותר של המשחק: זו של ג'ואל ואלי, שמוצאים את עצמם בהדרגה בתוך סוג של מיקרוקוסמוס של אבא ובת שמטיילים ביחד, לא של שני זרים שמנסים לשרוד 20 שנים אחרי שהעולם נגמר. מה שכן, בלה רמזי הצעירה לוקחת את הדיאלוג של אלי בכיוון שונה לגמרי. במשחק, אלי נראית רגועה למדי והשריטות שלה נחשפות בהדרגה; אלי של בלה רמזי היא קצת יותר מחוספסת וקשוחה, מוחצנת ועם אנרגיות יותר גבוהות.

בהמשך הדרך הם חולפים על פני עדר של ביזונים – חיה שחלק מהמינים שלה הוכחדו בשל ציד וברור שהעדר האדם הוא מה שמאפשר להם להתרבות שוב. הטבע הוא חלק בלתי נפרד מהמשחק (אני – ורוב מי ששיחק את המשחק – כבר לא יכולים לחכות לסצינה האגדית עם הג'ירפות) וכך גם הגשר שהתמוטט, הרכבת שמעולם לא הגיעה ליעד שלה – בקיצור, מבחינת עיצוב העולם הפרק הזה מקבל 10/10. כשהם הולכים לישון ביער אלי מבקשת להדליק מדורה אבל ג'ואל מסרב – לא כי הוא מודאג מזומבים, אלא מבני האדם, עדיין היצור הכי מסוכן בעולם.

טומי במשחק, פרי קצין המיליציה בסדרה. "האחרונים מבינינו"

בהמשך הדרך ג'ואל מספר לאלי קצת על אחיו, טומי, למרות שבפרק הקודם הוא התעקש ש"עדיף לשמור את העבר שלנו לעצמנו". אז כן, זה לא כל כך עקבי לדמות שלו ומרגיש כאילו דחפו את השיחה הזאת בשביל אקספוזיציה הכרחית, אבל זו גם הזדמנות להבין מה הערכים של ג'ואל: משפחה לפני הכל, וטס הייתה כמו משפחה, ולכן הוא דואג לאלי – שהיא בשלב זה עבור ג'ואל, לפחות רשמית, "כמו מטען שצריך להעביר" – כי הוא הבטיח לטס. כמובן שזו עוד מערכת יחסים שאנחנו צפויים לראות איך משתנה בהמשך.

אחד החוקים החשובים של ג'ואל (לא לחלק טרמפים) חוזר כאן כאשר אדם פצוע מופיע בפני הרכב של השניים ומתחנן לעזרה. אבל ג'ואל מנוסה מספיק בשביל להבין שמדובר במלכודת, והנה מתחילה מתקפה ואנחנו צוללים לסצינת אקשן (משוחזרת גם היא נאמנה – לפחות ויזואלית – מהמשחק), שמסתיימת כאשר ג'ואל מותקף על ידי אחד השודדים ואלי יורה לו בגב. זו סצינה שונה מהפעם הראשונה בה אלי יורה במישהו במשחק, אבל אנחנו מרוויחים כאן רגע רגיש ונדיר שלה, כשהיא עומדת מול האדם בו ירתה בעוד הוא מתחנן על חייו – אבל ג'ואל הוא זה שלא לוקח כאן סיכונים ומחסל אותו עם הסכין.

כאן אנחנו עוזבים את השניים ועוברים לבית מעצר של פדר"ה, האירגון הצבאי שמתפקד בתור סוג של ממשלה טוטאליטרית בארצות הברית ופוגשים בו את קת'לין, שמובילה תנועת התנגדות מקומית לשלטון שלהם. אם במבט ראשון היא נראית מתוקה והגיונית, בפועל מדובר במנהיגה אכזרית. קת'לין נראית לראשונה כשהיא חוקרת רופא שהלשין לפדר"ה על חברי המחתרת – ולמרות שהיא לכאורה פועלת נגד השלטון הדיקטטורי (חוקרת מלשין במקום להפעיל אחד), היא בבירור משתמשת בשיטות פאשיסטיות לחלוטין. כשהיא מאיימת עלי ובאקדח הוא מתחנן שתעצור ומזכיר לה בשקט שהוא הרופא שלה, ובינתיים מחוץ למפקדה מביאים את הגופה של בריאן, האדם שאלי ירתה בו (וג'ואל הרג) רק סצינה קודם. קת'לין שואלת אם אפשר להציל אותו במידה ויש רופא ועונים לה שאין סיכוי – ושניות אחר כך היא יורה ברופא העצור, כי כבר אין לה שימוש בו. בקיצור, אנחנו מבינים בדיוק מי בעלת הבית פה. עוד דבר חשוב שמתברר פה הוא שקת'לין מחפשת מישהו בשם הנרי (דמות שאנחנו מכירים מהמשחק, אבל נראה שמופיעה כאן בהקשר חדש) – שקת'לין מניחה שיצר קשר עם ג'ואל ברדיו ובזה היא משתמשת כתירוץ לשלוח את אנשיה להרוג את כל משתפי הפעולה בבתיהם.

קת'לין. הצרה הגדולה החדשה שלנו (צילום: מתוך "האחרונים מבינינו")

מיד אחר כך חוזרים לאלי וג'ואל, שמחליט שזה הזמן המתאים לפתוח שיחת נפש. הוא מתנצל בפניה על כך שהייתה צריכה לירות בבן אדם הזה ואומר לה "לא היית חייבת". זו נקודת מפנה ביחס של ג'ואל לאלי: אם בתחילת הפרק הוא עוד קרה לה "מטען", עכשיו הוא נזכר שהיא גם בסך הכל ילדה. היא בוכה ואומרת שזו לא הפעם הראשונה והזיכרון של הפעם הקודמת עדיין חי ומפעיל אותה רגשית. אבל אם כבר אז כבר, וג'ואל מלמד אותה איך להחזיק את האקדח ברגע רגיש – שמרגיש קצת לא טבעי, אבל זה עובד. 

ועכשיו בחזרה לקת'לין, שם אנחנו רואים פעם נוספת את פרי, הקצין שלה (שמגולם על ידי ג'פרי פירס – ששיחק בצמד המשחקים דווקא את טומי). הוא לוקח אותה למחבוא של הנרי ושל אחיו הקטן, סם, שם מוצאים ציורים של ילד קטן. השניים חוקרים את המבנה ונכנסים לחדר עם רצפה שכמעט קרסה לגמרי ורעידות מתחתיה – מה שייתכן ומרמז להופעה קרובה של בלואטר (Bloater), סוג זומבי בשלב התפתחותי מתקדם, חזק ומסוכן, שמגיע לגודל עצום – עד כה ראינו רק נדבקים טריים, סטוקר אחד וכמה קליקרים. אז יש למה לצפות. בינתיים, ג'ואל ואלי מוצאים מחסה, אלי מקריאה לג'ואל עוד בדיחה גרועה ופה ג'ואל נשבר והשניים צוחקים. צחוק זה דבר שאי אפשר לקחת כמובן מאליו וברגע הזה, בלב האפוקליפסה, אחרי שג'ואל לא עצם עין כבר יומיים ועבר ביומיים האלה לא מעט, ותכף גם עם מיליציה חמושה על הראש. ואז ג'ואל מתעורר ומעליו סם שמכוון אליו אקדח. הנרי וסם הם דמויות שהופיעו במשחק הראשון והיו חלק משמעותי בו, אז מעניין איך העיבוד לטלוויזיה יעבוד בשבילם.

אז היה לנו פרק נטול זומבים לחלוטין – קצת מוזר בסדרה שעוסקת באפוקליפסת זומבים, למרות שהפרק עצמו היה עמוס באירועים והצליח גם לחדש עלילתית וגם לשמור על קשר טוב ובריא למקור. ועדיין, קשה להדגיש את זה מספיק: לא היו מספיק זומבים בסדרה עד כה, כשסיימנו כבר את הפרק הרביעי מתוך תשעה. בפרק אחד, ניחא, אבל שניים ברצף? זה כבר מחשיד. אם בפרק הבא לא יופיעו שלושה קליקרים או לחילופין בלואוטר אחד, זה כבר סימן לא טוב.