האיש המופלא שבתוכנו

סטיריקנים, תסריטאים, במאים ושחקנים התכנסו לקבוע מהם הטקסטים החשובים והמכוננים ביותר שכתב חנוך לוין. להלן הממצאים

חנוך לוין
חנוך לוין
1 בספטמבר 2013

אפרים סידון

ההצגה המשפיעה:

"את ואני והמלחמה הבאה"

"הדבר הכי חשוב אצל חנוך לוין היה יכולתו, בעיקר בשנות האופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים, להעמיד מול פרצופנו את דמותה האמיתית של המלחמה. לא רק נסים וכיבושים ו'שבנו אלייך' ושטחים, אלא מוות ושכול ואלמנות וקברים. אומץ לא מקובל בימי האימפריה הישראלית של עד מלחמת יום כיפור. מנגד עמדה יכולתו המופלאה לטפל בנושאים החשובים ביותר של חיינו כמו אהבה, בדידות, מין, שולטים ונשלטים, זקנה, נעורים ושאר מצוקותינו ומאוויינו באמצעות האנשים הקטנים והדומים לנו. לא גיבורי קרבות ושליטים אדירים אלא ביג תוכסים, שיצים וסלמונים שהרטיטו את לבבותינו משום שאנחנו והם – חד המה. שהרי בסופו של דבר כולנו יעקובי ולידנטל, או זונה עם שומה".

אפרים סידון הוא תסריטאי, סופר, מחזאי וסאטיריקן ("ניקוי ראש", "זהו זה", "קרובים קרובים")

יוסי אלפי

ההצגה המהפכנית:

"מלכת אמבטיה"

"ב־1970 יצא חנוך לוין עם 'מלכת אמבטיה'. זו לא הייתה קומדיה על מנת להצחיק, אלא קומדיה על מנת להכאיב, על מנת לסטור לך על פרצופך ולהביא אותך אל עצמך הלום. היינו רגילים לקומדיות בידוריות שמשכיחות ממך את המציאות. ראינו קומדיות שנתנו לך לחשוב שצחוק טוב לבריאות. זו לא נתנה לך לברוח מהמציאות, אלא דחפה לך את הפרצוף לתוכה. אתה צחקת, אתה כאבת ואתה חזרת עם אולקוס הביתה. והנה קמה הצנזורה של אותם הימים ואמרה: 'לא עוד!'. לא ידענו אם לתמוך בכאב של 'מלכת אמבטיה', או לצאת נגדו עם הצנזורה. עמדנו יחד, חנוך ואני, בימים ההם על מדרגות הקאמרי הישן ומחינו וניסינו, אבל בסופו של דבר ההצגה ירדה. ההכאבה באמצעות קומדיה היא ז'אנר קשה לפרנסתם של מחזאים. חנוך לוין התגבר על הקשיים וידע לפרנס את עצמו ואחרים ממחזותיו גם אחרי מותו".

יוסי אלפי הוא סופר, איש תיאטרון ומספר סיפורים

"מלכת אמבטיה"
"מלכת אמבטיה"

יאיר ורדי

השירים הכי טובים:

"אני חיה לי מיום ליום" ו"לונדון"

"שני טקסטים שמלווים אותי כל חיי הם השירים 'לונדון' ו'אני חיה לי מיום ליום'. אלו שירים מאוד חזקים, הן במישור הפוליטי והן במישור האישי. 'אני חיה לי מיום ליום' נכתב כפסקול לסרט שחנוך כתב והוא מדבר על זה שהחיים הם בדידות גדולה מאוד וכמיהה לאהבה. הביצוע המקורי של תיקי דיין מעביר בצורה מבריקה את הכאב שבשיר. השיר השני שליווה אותי הוא 'לונדון', שנכתב במקור כסצנה מתוך 'אורזי המזוודות' וחווה אלברשטיין ערכה אותו למין מונולוג קטן. היופי בשיר הוא בראייה המציאותית שלו. מצד אחד הוא נותן לגיטימציה לנסוע, לראות עולם, להרחיב אופקים ולא להישאר כאן בחברה המצומצמת. אבל מצד אחר הוא שם דברים בפרופורציה: גם שם יהיה קשה אבל לפחות אפשר ללמוד דברים חדשים ולחוות דברים שאין פה – לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה".

יאיר ורדי הוא מנכ"ל מרכז סוזן דלל

לוין מתהפך בקברו?

שרית וינו־אלעד

הטקסט הכי קורע לב:

השיר של הזונה ב"פופר"

"חנוך לוין כתב את אחת הדמויות שהכי ששתי לשחק בחיי – הזונה מהתחנה המרכזית במחזה 'פופר'. לא שידעתי שאני רוצה לשחק אותה, אבל מרגע שקיבלתי את התפקיד הרגשתי שזכיתי. זו דמות יפה כל כך – היא לא גדולה מהחיים והיא לא מדברת על לתקן את העולם, היא זונת רחוב פשוטה. הוא כתב את השיר שלה, שהוא סיפורה של זונת רחוב פשוטה, וזה אחד הטקסטים קורעי הלב שהתמודדתי איתם. דווקא משום שהוא פשוט כמוה, לא גרנדיוזי, מציג את הקטנות ואת העולב, קלאסי".

שרית וינו־אלעד היא שחקנית, זמרת ובמאית. היא שיחקה ב"פופר" של לוין

"פופר"
"פופר"

דוד ליפשיץ

ההצגה הטרגי־קומית:

"אשכבה"

"לפני כמה שנים הלכתי לראות את 'אשכבה' בקאמרי. זה מחזה מעולה וטקסט מצוין ובכלל אני מתחבר יותר לעבודות הקומיות־טרגיות שלו. יש בהן משהו אמיתי ועמוק וזה שההצגה עלתה כשכבר היה ידוע שהוא חולה נתן לטרגיות של המחזה משקל גדול. אני זוכר שהלכתי להצגת צהריים ביום שישי והביאו לשם מועדון של קשישים. באמצע, כשאחת הדמויות עמדה למות, מישהי מהקשישות באולם איבדה את ההכרה. הייתה שם מהומה גדולה והשחקנים פשוט קפאו על הבמה במשך עשר דקות בלי לזוז. מדי פעם העלו והורידו עליהם את המסך. כשיצאנו ראינו את הקשישה ששכבה וקיבלה טיפול רפואי. היא כבר הרגישה טוב יותר. זה לא סיפור עם סוף עצוב, אבל אין ספק שלצאת מ'אשכבה' ולעבור דרך פרמדיקים שטיפלו בקשישה שהתמוטטה באולם ויצרה מהומה מהולה במבוכה זו חוויה 'חנוך לוינית' כוללת".

דוד ליפשיץ הוא הכותב הראשי של "ארץ נהדרת"

"אשכבה"
"אשכבה"

אלברט כהן

נקודת המפנה:

"יעקבי וליידנטל"

"המחזה הראשון שחנוך ביים היה 'יעקבי וליידנטל'. עד אז אחיו, דוד, ביים את רוב ההצגות שלו, אבל את המחזה הזה הוא סירב לביים, אחרי שכבר ליהקו את השחקנים ואני ביניהם. שם התחילה הקריירה של מי שהפך להיות הבמאי הטוב ביותר שאי פעם עבדתי איתו. הוא היה צעיר ואני, שיכולתי להיות אבא שלו, עם ניסיון של 35 שנה על הבמה. את מה שלמדתי מחנוך, כבר מן ההתחלה, שום בית ספר ושום מורה ושום במאי אחר לא יכול היה ללמד אותי".

אלברט כהן היה משחקניו הקבועים של לוין בקאמרי

רובי דואניאס

ההצגה האקטואלית תמיד:

"הפטריוט"

"כשהייתי רואה את חנוך לוין ברחוב הייתי נמלא יראה ועובר למדרכה המקבילה. אחד המחזות הנפלאים יותר שלו הוא 'פטריוט'. הוא גם אקטואלי תמיד. החל מיחסינו אל בני דודנו הערבים ועד ליחסנו לדודינו האמריקאים. פשוט לקרוא ולבכות על כך שלא למדנו כלום. יש במחזה מונולוג שנקרא 'נרות שבת' שבו להב עשת, הדמות הראשית, נזכר בערגה בדת ובמה אומרת לו שבת ויהדות, והמונולוג הזה הוא אחד הדברים היפים ביותר שקראתי במחזאות העולמית".

רובי דואניאס הוא שחקן, במאי ותסריטאי ("הקומדי סטור", "שמש")

אייל וייזר

ההצגה החשובה:

"מלכת אמבטיה"

"לוין העלה את 'מלכת אמבטיה' שלוש שנים אחרי מלחמת ששת הימים. הוא ביקש לבקר את זחיחות החברה הישראלית הגאוותנית, זחיחות שהתנפצה בפניה במלחמה שבאה אחריה – מלחמת ההתשה. התיעוד והשיח האקדמי בנוגע לתגובות על היצירה הזו הם עדות לאומץ הלב של לוין לעלות על הבמה את הטאבו. חשיבותה של 'מלכת אמבטיה' היא בעיקר בכך שהצליחה במובנים רבים לממש את המניה שלה כיצירת תיאטרון, בכך שהביאה לצמצום הפער בין ההתרחשות הבימתית לבין המציאות, מתוך אמונה וניסיון להביא לשינוי תודעתי עמוק אצל הצופה. לא הכרתי את חנוך לוין באופן אישי אבל הדימוי שלו אצלי, במיוחד לאור אירועי 'מלכת אמבטיה', גורם לי להאמין שהאיש האמיץ הזה היה ודאי נעצב לו היה מתבונן על מצב התיאטרון, עשור וחצי לאחר מותו; תיאטרון שלא מאפשר אמירות נוקבות וביקורתיות על במותיו, אלא עסוק בעיקר במלחמת קיום ובשימור עמדות כוח שבחלקן באות לידי ביטוי בפסטיבלים חוזרים ונשנים לזכרם של מחזאים מתים".

אייל וייזר הוא במאי ומחזאי ("מיין ג'רוזלם", "הוקי פוקי")

יוסף כרמון

הגרעין:

האמת

"חנוך כתב בשפה גלויה ופתוחה. אם הדמויות שלו היו סובלות הן היו מדברות על זה. אמירת האמת הייתה קבועה במחזה ומושרשת, לא הייתה אפשרות לברוח מעצם הביטוי החזק והנוקב של האמירה. זה אולי אחד הגילויים היותר חזקים של מחזותיו שבהם הוא משתמש באמיתות חיים כל כך משמעותיות, אמת שאי אפשר להתעלם ממנה. בצורה כזו הנאמר נהפך לדבר המרכזי והעיקרי שבכתיבה. אין בריחה ממצבי רוח ואין בריחה מהאמת שקשורה למחזה הוא היה גלוי במחזותיו יותר מכל מחזאי אחר שכתב בזמנו ובדורו".

יוסף כרמון הוא שחקן, שיחק ב־17 הצגות של לוין