האם אנחנו לבד?

פעם שאלתם את עצמכם האם איפשהו במרחב האינסופי של החלל קיים יצור בעל מודעות שמביט אף הוא לכוכבים, ובראשו הירוק והמוזר נשאלת אותה שאלה?

5 באוקטובר 2015

יש שאלה שחוזרת על עצמה מאז שבני האדם הסתכלו לראשונה על ים הכוכבים בשמי הלילה והיא – האם הנבחרת תעפיל מתישהו ליורו? שאלה אחרת, לא פחות חשובה מהראשונה, תמהר גם היא לצוץ. האם אנחנו לבד ביקום הזה? האם איפשהו במרחב האינסופי של החלל קיים יצור בעל מודעות שמביט אף הוא לכוכבים ובראשו הירוק והמוזר נשאלת אותה שאלה.
תשאלו מאה אנשים שונים ותקבלו מאה תשובות שונות אבל בכל זאת ניתן להגדיר שתי תשובות המייצגות את שני הקצוות של התפיסה של מקומנו ביקום. אחת שייכת לאלו שלפי דתם ישנו בורא אשר בחר ליצור, יש מאין, את צורות החיים היחידות ביקום דווקא על כוכב הלכת הזה; השנייה שייכת לאלו שבטוחים שלא רק שקיימות ישויות תבוניות אחרות, אלא שאלו כבר פקדו את כדור הארץ ויש להן השפעה ישירה על העבר ההווה והעתיד שלנו בתור מין אנושי.

אני אנסה להציג פה את הגישה שלי לשאלה – הגישה הלוגית -תחת ההנחות שהראיות לקיומם של חייזרים על כדור הארץ הן שקריות ושאין אלוהים. ההנחות הללו מתבססות על כך שמבחינה רציונאלית ניתן להישען רק על עובדות מדעיות הניתנות למדידה ובמקרה הצורך להפרכה.

לפני שנתחיל עלינו לענות קודם על השאלה – מהם חיים? המוח האנושי, למרות המורכבות העצומה שלו, הוא בסופו של דבר יחסית מוגבל בדמיון שלו. לכן כאשר מדברים על חיים מדברים על אורגניזם מבוסס פחמן, כלומר: על יצורים שהתפתחו באופן שדומה לאלו שעל כדור הארץ. נקודה זו ישר מציבה בפנינו דרישה לקיומו של קטליזטור – נוזל שללא קיומו לא היינו כאן לדון בשאלות פילוסופיות – מים. כן, מים במצב נוזלי הם הבסיס לקיום חיים כמו שאנחנו מכירים אותם ולכן ננסה להבין האם ביקום יש עוד מקום בו יש כמות גדולה של נוזל החיים.

גלקסיית שביל החלב, בה נמצאת מערכת השמש שלנו, היא גלקסיה ספירלית המכילה יותר ממאה מיליארד כוכבים בגדלים שונים ובמסות שונות. הכוונה בכוכב היא לכדור עצום של גז בוער, כלומר: כמו השמש שלנו. כאשר השמש שלנו היא כוכב די ממוצע בגודלו. הגלקסיה שלנו אף היא אינה מיוחדת והיום ההבנה היא שרק בתחום היקום אותו אנחנו מסוגלים לראות מכדור הארץ (המכונה היקום הנראה) יש יותר ממאה מיליארד גלקסיות. כעת קל לחשב את מספר הכוכבים בכל היקום הנראה כולו, פשוט מכפילים את מספר הגלקסיות במספר הכוכבים בכל גלקסיה. קשה לתפוס את המספר המתקבל ולכן אני אקדיש לו שורה משל עצמו:
10,000,000,000,000,000,000,000.

כדי להבין את המספר הבלתי נתפס הזה עשו לפני כמה שנים ניסוי מחשבתי. חישבו כמה גרגירי חול יש בנפח של סנטימטר מרובע וכמה סנטימטרים מרובעים של חול יש בכל החופים שעל כדור הארץ ביחד. בחישוב גס יצא שיש בערך פי עשר יותר כוכבים ביקום הנראה מאשר גרגירי חול בכל החופים בכדור הארץ.

אז הבנו שיש ממש המון כוכבים אבל מבט קצר אל הכוכב הקרוב אלינו, השמש, מבהירה שלא יכולים להתקיים מים נוזליים במקום בו הטמפרטורה היא אלפי מעלות, שלא מספיק לנו כוכב אלא אנחנו צריכים כוכב לכת, פלנטה כמו כדור הארץ, שנמצא במרחק מסוים מהכוכב סביבו הוא נע. טווח המרחקים הזה אשר נקרא אזור בר מחיה, הוא אזור בו כוכב הלכת מספיק רחוק מהכוכב שלו כך שהטמפרטורות הגבוהות לא מאדות את המים מצד אחד ומספיק קרוב כך שהמים לא קופאים מצד שני. אנחנו יודעים היום שלרוב הכוכבים בגלקסיה שלנו יש כוכבי לכת באזור זה, אבל אפילו אם נחמיר ונגיד שרק לכוכב אחד מתוך מליון יש כוכבי לכת כאלה ושרק באחד מתוך מליון כוכבי לכת כאלה התפתחו חיים, עדיין מדובר על יותר מעשרה מיליארד ציוויליזציות שקיימות ביקום שלנו.

אם כך, לדעתי, התשובה לשאלה האם אנחנו לבד ביקום היא בפירוש לא. מה שמוביל אותנו ישירות לפרדוקס פרמי. אנריקו פרמי היה פיזיקאי איטלקי שחי בתחילת המאה הקודמת. מתוך אותם שיקולים שהצגתי עכשיו, פרמי שאל את השאלה המתבקשת "איפה כולם?”. הרי אנחנו חיים בגלקסיה שקיימת כבר יותר מעשרה מיליארד שנים, כלומר: בני האדם הם ממש ילדים בתוכה. אם המסקנה שלנו הייתה שבפירוש יש צרות חיים אחרות ביקום, אז בהחלט הגיוני להניח שיש ציוויליזציה כזו שהתפתחה מיליארד שנים לפנינו. תנסו לחשוב היכן יהיו בני האדם עוד מיליארד שנה מבחינת קידמה טכנולוגית. צורת חיים כזו כבר הייתה יכולה מזמן ליישב את כל הגלקסיה שלו, אז איך זה שלא ראינו אותם? אולי פרמי היה אופטימי חסר תקנה. כמה מכם חושבים באמת שהמין האנושי ישרוד עוד מיליארד שנים? ואולי זו התשובה ל"איפה כולם".