האם פיצת הקרימי בייטס תביא לסוף הסכסוך הישראלי פלסטיני?
ברור שלא, מה נראה לכם? אבל היא כן מהווה פשרה נהדרת בין אוהבי הקשה של הפיצה ושונאיו. נו, צריך להתחיל מאיפשהו
במשך עידני עידנים, מאז אותו רגע בו נתן אלוהים לאדם את הפיצה במעמד הר נאפולי, דנים בני האדם בסוגיה הקשה – הלא היא, סוגיית הקשה. קו פרשת המים שניצב בין הגבינה לבין הבצק שבשולי הפיצה מפלג גם את המשפחות הכי מאוחדות – יש המאמינים שמדובר בחלק האוורירי והמאזן של הפיצה, שעוזר לספוח את כל הרוטב והגבינתיות. מולם ניצבת אסכולת ה"זה סתם בצק" שגורסת כי מדובר בחלק יבש ומיותר – סוג של רוע הכרחי – בכל חווית הפיצה.
בדומה לסכסוך הישראלי פלסטינאי, הוצעו מגוון אפשרויות, אך אף אחת מהן לא הביאה לפיתרון ממשי. דווקא בתחום הזה, פיצה האט בולטים לטובה. בעוד שהמתחרה העיקרי שלהם מציע פשוט פיצה ללא הקשה, בבקתת הפיצה (זה לא כובע!) מוגש מזה כמה שנים הצ'יזי קראסט (שוליים מלאים בגבינה) ולאחרונה נוספו לתפריט פיצת הקראון (עם כדורי שמנת גדולים מדי המעטרים את השוליים), ה"צ'יזי בייטס" (נגיסי בצק ממולאים במוצרלה) ולבסוף, בהכלאה מעניינת בין שתי האופציות האחרונות – ה"קרימי בייטס": נגיסי בצק ממולאים בגבינת שמנת.
מה נגיד? אז לא, הסכסוך הישראלי-פלסטינאי של עולם הפיצה עוד לא נפתר, אבל הקרימי בייטס הוא בהחלט ההודנא שחיפשו הלוחמים העייפים. על אף דמיונם המטריד לבורקסים, הנגיסים עשויים מבצק מתקתק ושמנוני, אותו הבצק המשמש את פיצה האט כבסיס לפיצה. בעוד שמדובר בבצק שנוי במחלוקת עבור הפיצה עצמה, נדמה שעבור הנגיסים מדובר בהתאמה משמיים – הוא נתלש בקלות יתר משארית המשולש, מחזיק ביציבות את גבינת השמנת (הלא רבה, אבל בהחלט מספקת) שבתוכו וננגס ברכות מהנה. הרוטב שמלווה אותו מעט עדין מדי, אבל מהווה טוויסט קטנטן על טעם הבסיס ומוסיף גיוון רצוי.
הקרימי בייטס הוא בהחלט המאמץ הראוי ביותר נכון להיום לפשרה במלחמת הפיצה. מעבר לטעם ולהתאמה, מדובר בסופו של דבר בהשלמה ראויה לפיצה עצמה – איזון בצקי לעומס הגבינה מהרוטב מחד, ותוספת עסיסית וטעימה גם בעצמו מאידך. הסכסוך עוד ימשך שנים, אבל הקרימי בייטס מספק לנו את התבלין הכי חשוב בעת מלחמה – תקווה.