זאת עדיין אחת מהסדרות הטובות בהיסטוריה. אל תחמיצו אותה שוב

לא הרבה דברים בעונה הראשונה של "האמריקאים" מנבאים את הטלוויזיה המופלאה שהיא הפכה להיות ביום מן הימים. בפרקים הראשונים שלה היא בסך הכל דרמת אקשן-ריגול די פשוטה עם קונספט אדיר – שני מרגלים מברית המועצות, מישה (מת'יו ריס) ונדז'דה (קרי ראסל), ששודכו על ידי הקג"ב, קיבלו זהויות בדויות של זוג נשוי (פיליפ ואליזבת' ג'נינגס) ונשלחו להקים משפחה בוושינגטון.

הנישואים שלהם לא אמיתיים אבל המשפחה שלהם – שני ילדים קטנים – בהחלט כן. השמות שלהם בדויים והם עובדים בשליחות ממשלה עוינת אבל כשהסדרה מתחילה, הם כבר חיו כאמריקאים יותר שנים משהם הספיקו להיות רוסים. ביום הם מנהלים סוכנות נסיעות מנומנמת אבל בלילה – ולמען האמת, גם בחלק ניכר מהיום הם מבצעים פעולות ריגול שלעיתים תכופות מתדרדרות לאלימות קטלנית – קצת כמו "שקרים אמיתיים", רק ששני בני הזוג בעניין. הסדרה לכאורה מודעת לסתירות האלו מההתחלה אבל היא לא ממהרת להפיח בהן חיים: שתי העונות יותר עסוקות בעלילות ריגול מורכבות מאשר בג'נינגסים, כאילו מישהו בכיר ב-FX אמר: "זאת סדרת ריגול או מה? תביאו יריות ואיזה מרדף טוב".

נאש קונטרול. "האמריקאים". צילום מסך

עלילת משנה משמעותית בסדרה עוסקת במתרחש בתוך כתלי ה"רזידנטורה" – נציגות הקג"ב בוושינגטון, לכאורה תחת המסווה (הידוע היטב לאמריקאים, שמבליגים – בטח לאור העובדה שיש להם כזה גם במוסקבה) של משרד נספח התרבות בשגרירות הסובייטית. אלא שבעונה הראשונה, במיוחד לאוזניו של דובר רוסית, כל מה שמתרחש בחדרים האלו צורם במיוחד: הרוסים של "האמריקאים" מדברים ברוסית רצוצה במבטא אמריקאי כבד ובכמה מקרי קצה אפילו באנגלית במבטא רוסי, כמו שהיה מקובל בסרטי ג'יימס בונד מהאייטיז. בדיוק כמו ש"האמריקאים" כבר לא כל כך זוכרים איך להיות רוסים, ככה גם הסדרה נאבקת עם זה.

אלא שאז קורה משהו לא פחות ממופלא. מהעונה השלישית שלה "האמריקאים" פתאום מוצאת את הקול האמיתי שלה והופכת לטלוויזיה שהיא לא פחות מגאונית. מקרי הריגול עדיין שם, אבל מניין הגופות שפיליפ ואליזבת' מותירים מאחוריהם יורד משמעותית והסדרה מתחילה להתעניין הרבה יותר בחיי הבית של השניים, שמתחילים בהדרגה לגלות אחד את השני כבני זוג אמיתיים ולא רק כסיפורי כיסוי הדדיים. מה שהיה עד אז סדרת ריגול סוחפת הופך קודם כל לדרמה משפחתית, ורק אחר כך לסיפור מתח.

ובמקביל לזה פתאום "האמריקאים" גם נזכרת ברוסית שלה. ואז הסדרה לראשונה טורחת להסביר לנו איזו מין מדינה זו ברית המועצות, מאיפה באו מישה ונדז'דה לפני שהיו פיליפ ואליזבת ומה זה אומר בשבילם. למה זו מולדת שהם מתגעגעים אליה ומאמינים בה ומצד שני מפחדים (בעיקר פיליפ) לחזור אליה יום אחד. אנחנו מבינים בדיוק איך עובדת הפוליטיקה הפנימית של הקג"ב וכמה אכזרית היא יכולה להיות. והכי חשוב, פתאום יש הקפדה יתרה ללהק שחקנים דוברי רוסית קולחת (יש עדיין פאקים – סליחה, חוינה – קלים במבטאים, אבל זה נסלח) לתפקידים של רוסים.

שש עונות בלתי נתפסות באיכותן. "האמריקאים" (צילום: יחסי ציבור)

מה קרה שם? האם הגיע מפיק חדש לצוות שהחליט להדק נהלים בכל מה שקשור לטיפול בצד הרוסי של הסדרה? האם צופים דוברי רוסית קיטרו על אי-דיוקים שהגיעו לאוזני חדר הכותבים? אפשר רק לנחש. ואז, בעונה החמישית, כשהעלילה נפתחת ומתחילה לכלול לראשונה גם את המתרחש במוסקבה – דרך אולג, דמות משנה מהעונות המוקדמות, שמוצא את עצמו חוזר הביתה ועובד בתור סוג של חוקר משטרה בעיר – אז גם הדיאלוגים של הדמויות דוברות הרוסית הופכים לראשונה לא סתם לאנגלית מתורגמת אלא לרוסית אמיתית, עשירה, מצחיקה ויצירתית.

ואנחנו רואים גם את ברית המועצות של שנות השמונים המוקדמות: כבר לא מפחידה כמו בימי סטאלין, למשל, אבל עדיין מושחתת, אפורה ועם מדפים ריקים בסופרמרקטים. "על זה הם נלחמים?", אנחנו שואלים, בדיוק בזמן שגם פיליפ ואליזבת מתחילים לשאול את עצמם בשביל מה הם נלחמים. זה לא שאיכות הכתיבה של "האמריקאים" בעונות המאוחרות מזנקת בזכות העובדה שהרוסית של הסדרה השתפרה, אבל זה ששני הדברים קורים במקביל, ועוד בתיאום מושלם, כן גורם לזה להרגיש כמו תהליך בו הסדרה מוצאת את הנפש הרוסית שלה – ובדרך גם את עצמה.

אם יש דבר אחד שהסדרה מעולם לא הצליחה להתמודד איתו, זה עם חוסר היכולת של מתיו ריס וקרי ראסל, שחקנים אדירים בכל קנה מידה אחר, לדבר רוסית. את העובדה שהם מדברים ביניהם אנגלית הסדרה עוד איכשהו מסבירה (חוק לפיו סוכנים סמויים לא מדברים ביניהם ברוסית על אדמת מדינה זרה אף פעם, גם כשהם מדברים גלויות על עבודתם כסמויים) – אבל במקרים המעטים בהם החוק הזה נשבר, בין אם בפלאשבקים או בסצינות חריגות, ריס וראסל פשוט מגמגים את דרכם בהברות שאין להם מושג איך להתמודד איתן.

התסריטאים, שהיו מודעים למגבלה הזאת, שמו בפיהם לרוב תשובות קצרות של מילה-שתיים. אבל את הסצינה האחרונה והבלתי נשכחת של הסדרה אליזבת חותמת ברוסית. הכתובית אומרת: we'll get used to it. אליזבת אומרת: привыкнем. וזו מילה אחת שנושאת משקל של משפט שלם. ושש עונות.
"האמריקאים", כל העונות עכשיו בדיסני+