"הליצנבולנס הוא תרופה לנפש שמזכירה לילד החולה ולמשפחתו שגם להם יש זכות לחלום"

אמבולנס לנפש ולנשמה. סמדר חרפק ומיכל קורמן ב"ליצנבולנס" (צילום: שלומי יוסף)
אמבולנס לנפש ולנשמה. סמדר חרפק ומיכל קורמן ב"ליצנבולנס" (צילום: שלומי יוסף)

"האנשים שעושים את תל אביב" במהדורת קורונה מיוחדת עם התל אביבים שהנגיף שינה את חייהם. והשבוע: מיכל קורמן וסמדר חרפק, זוג בחיים וליצניות רפואיות במקצוען, נלחמות כדי להגשים חלומות לילדים חולים

7 בספטמבר 2020

אמבולנס הליצנים, או בשמו המוצלח יותר "ליצנבולנס", הוא רכב ליצני מגניב שבזכותו ילדים חולים יכולים לצאת מבית החולים ליום אחד של הגשמת חלום עם צוות ליצנים רפואיים.  סמדר חרפק (35) ומיכל קורמן (36) הן היזמיות שמאחוריו. סמדר היא ליצנית רפואית שגרה בתל אביב כבר 14 שנים ושמה הליצני הוא "שמש". מיכל היא שחקנית וליצנית רפואית שנולדה וגרה בתל אביב כל חייה ושמה הליצני הוא "נודל". הן גם בנות זוג שעובדות יחד כליצניות רפואיות, מתגוררות יחד כבר שש שנים ופועלות למען הפרויקט המשותף שהובילו ולמענו הן מקדישות את הלב, הנשמה והתחפושות המושקעות. בימים האלה הן מגייסות סיוע כדי להגשים חלומות לעוד ילדים וילדות באמצעות קמפיין מימון המונים. מחפשים מתנה ערכית לחג? הנה מצאנו לכם.   

איפה הקורונה תפסה אתכן בחיים? 
סמדר: "רגע לפני טיסה לניו יורק לאירוע התרמה לאמבולנס הליצנים. הטיסה בוטלה יום לפני שהייתי אמורה לעלות על מטוס לאירוע שהתכוננו אליו כמה חודשים". 
מיכל: "בדיוק יצאתי עם הצגת ילדים חדשה באורנה פורת והיינו לפני הצגות קניינים – זה מה שקובע כמה הצגות יהיו לנו בשנה הקרובה. מאוד חיכינו להצגות האלה ומכיוון שהייתי בחודשים של חזרות להצגה אז חזרתי לעבוד בבית החולים בדיוק לתוך המציאות של הקורונה".  

מהו מיזם הליצנבולנס? 
"הליצנבולנס פועל כבר חמש שנים והוא למעשה רכב ליצני מעוצב שאיתו ליצנים רפואיים מכל הארץ ומשלושים בתי חולים (מצפון ועד דרום) לוקחים ילדים שחולים במחלות קשות ליום הגשמת חלום. הילד, יחד עם הליצן, מדמיין את היום המרגש וצוות אמבולנס הליצנים מפיק את היום עד לפרט האחרון. הליצנבולנס הוא תרופה לנפש שנותנת לילד ולמשפחה כוחות מחודשים להמשך הטיפולים. החוויה מעצימה את הצד הבריא ומזכירה לילד ולמשפחה שגם להם יש זכות לחלום. כמו שיש אמבולנס לגוף, ככה הליצנבולנס הוא אמבולנס לנשמה". 

כמה זמן אתן עובדות כליצניות רפואיות ומאיפה ההשראה למקצוע המשמעותי הזה? 
סמדר: "אני ליצנית רפואית כבר 12 שנים. התאהבתי בליצנות כז׳אנר אומנותי כבר בבית הספר למשחק והחלטתי שאני רוצה להיות ליצנית כל חיי. כששמעתי שיש לימודי ליצנות רפואית בסמינר הקיבוצים נרשמתי אליהם. בשיעור הראשון הבנתי שזה היעוד שלי בחיים ושזו הדרך הכי טובה להשתמש ביצירתיות שלי בכדי לעשות טוב בעולם". 
מיכל: "אני ליצנית רפואית כבר 6 שנים. גדלתי בבית שהאמנות בו שולטת. אבא שלי שחקן ואימי זמרת ושחקנית. כך גם כל האחים שלי הלכו בדרכם לכיוון של בימוי וכתיבה, וגם אני מגיל צעיר תמיד שיחקתי אבל גם תמיד התעסקתי באיזה שהוא תחום טיפולי – למדתי להיות מדריכה לרכיבה טיפולית ואחריו למדתי תחום עיסוי מהרפואה הסינית. אחרי כמה שנים של טיפול באנשים החלטתי לחזור לתאטרון ולמדתי משחק בניסן נתיב. שנתיים אחרי שסיימתי ללמוד משהו היה לי חסר ולשמחתי מצאתי את השילוב המושלם. הליצנות הרפואית בשבילי משלבת באופן מושלם בין המשחק והאומנות לתחום הטיפול".

למרות הקושי, עדיין יש כאן אנשים טובים. סמדר חרפק, מיכל קורמן והליצנבולנס (צילום: שלומי יוסף) 
למרות הקושי, עדיין יש כאן אנשים טובים. סמדר חרפק, מיכל קורמן והליצנבולנס (צילום: שלומי יוסף) 

איך עבודת הליצנות הרפואית הושפעה ממגפת הקורונה
סמדר: "עבדנו יותר. בתי החולים לא רצו לוותר עלינו ולהיפך. מצאנו את עצמנו בלב הסגר נוסעות לבית החולים מדי יום, נשארות שעות נוספות וממלאות תפקידים נוספים של צוותים שהוצאו מהמערך בתחילת הקורונה. גם מבחינת המשאלות המשכנו להגשים אותן במסגרת ההנחיות, ואפילו הגשמנו יותר משאלות מבדרך כלל, כי היינו המפלט האחרון של הילדים האלה. אם בימים רגילים הם מבודדים ומאושפזים, עכשיו עם מגבלות הקורונה הכל היה עם הרבה יותר החמרה והבידוד היה מורגש עוד יותר". 

אתן מגייסות עבורו כעת תמיכה בקמפיין ג׳ייגיב מיוחד שפעיל עד תקופת החגים, איזה משאלות הוא מיועד להגשים? 
"פרויקט אמבולנס הליצנים פועל תחת עמותת קרן מגי ומתקיים מתרומות בלבד. בכל יום הגשמת חלום יש הוצאות רבות. החל מתפעול הרכב ועד לתוכן המשאלה של כל ילד. בעקבות הקורונה התבטלו לנו ארבעה אירועי התרמה שהיינו אמורות לגייס בהם את התקציב לשנת 2021. כיוון שרשימת החלומות הולכת וגדלה אנחנו לא יכולות לאכזב את הילדים שכל כך זקוקים ליום הזה. החלטנו להקים קמפיין גיוס המונים תחת הפלטפורמה של JGive ולגייס כסף לשנה הבאה. ככה נוכל להבטיח את המשך קיום הפרויקט. אנחנו מאמינות שיש המון אנשים מדהימים שמחפשים לעשות טוב ולהפיץ אור בעולם. אם כל אחת וכל אחד ייתרמו סכום כפי יכולתם נוכל ביחד להגשים המון חלומות לילדים שכל כך זקוקים לזה".

מה הכי חשוב לכן בשילוב בין עבודה וזוגיות?
סמדר: "אני כל כך נהנית ממה שאני עושה שקשה לי לקרוא לזה עבודה, זה כאילו מקטין את זה למשהו טכני, אבל לגבי השילוב בין הדברים – הכל מתערבב עם הכל מאוד בקלות ולכן חשוב לעצור כל כמה זמן ולהתבונן מהצד ולבדוק שלא זנחנו אף אחד מהצדדים; בין אם זה הזוגיות ובין אם זו העבודה". 
מיכל: "זה כיף גדול שהעבודה שלנו היא גם במובן מסוים הזוגיות שלנו. מצד אחד, הרבה פעמים אני מרגישה שהעבודה שלנו כל כך עוצמתית שזה גם מקרין על הזוגיות שלנו. מצד שני, לפעמים אין לנו גבול בעבודה ואנחנו מאוד מהר מביאות אותה הביתה ואז זה לפעמים מבלבל לנו קצת את הזוגיות. צריך לדעת לשמור על גבולות ועם זאת, זה כיף גדול שיש לי עם מי ליצור ולעוף עם חלומות ביחד. אני לא רואה את עצמי בלי זה".   

מה מדאיג אתכן בתקופה הזאת? 
מיכל: "אני מפחדת שאם המצב לא ישנה בקרוב, ההשלכות בעקבות הריחוק החברתי והאיסורים ממש יחלחלו לתודעה ויגרמו לשינוי תפיסתי אצל אנשים – שזה יכול לעורר אלימות וגזענות וכל מה שמפריד בין אנשים. אני רק רוצה שיהיה אפשר להתחבק שוב ולהתקרב בלי לפחד".   
סמדר: "התרבות בארץ והעובדה שהמון חברים טובים שלי, אמנים, איבדו את הפרנסה ולא עובדים כבר חצי שנה. וכמובן זה שאין אופק או מתווה להחזרת התרבות ואף אחד בממשלה לא נוקף אצבע כדי לעשות משהו בנידון". 

הילדים זקוקים לזה. מיכל קורמן וסמדר חרפק בליצנבולנס (צילום: שלומי יוסף)
הילדים זקוקים לזה. מיכל קורמן וסמדר חרפק בליצנבולנס (צילום: שלומי יוסף)

מה מחזק אתכן בתקופה הזאת? 
סמדר: "אני רואה שלמרות הקושי עדין יש פה הרבה אנשים טובים שרוצים לתת ורוצים להיות חלק ממשהו שעושה טוב. העזרה ההדדית וטוב הלב האינסופי שיש לאנשים במדינה הזאת מרגשת ממש". 
מיכל: "השינויים לטובה שקורים אצל אנשים בעקבות המצב. כמו למשל שאנשים מצליחים ביצירתיות לייצר לעצמם עבודה ומוצאים את הדרך לעזור לאנשים בסביבתם, זה מרגש לראות".   

ומה הכי תל אביבי בעיניכן? 
סמדר: "שאת יכולה להיות כל מה שאת רוצה וזה יתקבל בברכה". 
מיכל: "ללכת לבית קפה שכונתי, או לאכול סנדוויץ' אצל איציק ורותי (שלצערנו סגרו בקורונה), להסתובב בשפירא בחנויות קטנות ועסקים ביתיים ועצמאיים. זה כל אותם המקומות הקטנים הביתיים שאני נכנסת אליהם ואני מרגישה משפחה. תמיד אני יכולה לפגוש מישהו מעניין ותמיד יהיה מישהו לדבר איתו, גם אם לא הכרנו לפני. זה מה שעושה את תל אביב – לא התאגידים הגדולים או חנויות היוקרה שמשתלטות על החנויות הקטנות, או טייקוני הנדל"ן שמוחקים את הדירות הקטנות ובמקומם בונים לעצמם בנייני שש קומות וקוראים לזה דירות יוקרה. האנשים הקטנים שעובדים בעסק שלהם ובעבודת כפיים מכניסים לעצמם לכיס את מה שמספיק להם כדי לחיות. זאת תל אביב בשבילי – בואו נשמור עליה כמה שאפשר".

רוצים לתרום לקמפיין שיאפשר את המשך פעילות הליצנבולנס? לחצו כאן