"תל אביב נותנת מקום לכולם לקנות אופנת וינטג' ועדיין להיות מי שהם. זה הקסם שלה"

אלעד הופמן, 29, בזוגיות, סטייליסט ומעביר סיורי וינטג' בתל אביב. גר בעיר כבר שמונה שנים, עם הפסקה של חצי שנה לטיול בחו"ל. הקורונה תפסה אותו בדיוק בדרך לחופשה בירדן אבל העניקה לו במקומה המון זמן פנוי לחקור ולבנות את העסק החדש שלו לסיורי וינטג' ותוכן אופנה. אבל אז, שוב סגר ושוב חנויות האופנה נסגרו. רוב הסיכויים שנתקלתם בו ברחובות העיר (לפני הימים של הגבלת מטראז' לאזרח) ורוב הסיכויים ששמתם לב לסטייל הייחודי שלו. עד שהחנויות יפתחו שוב, אתם יכולים למצוא אותו יוצר תוכן באינסטגרם ובטיק טוק על אופנת וינטג'. אלא מה. 

כמה זמן אתה גר בתל אביב, ואיך נולד העיסוק שלך באופנה? 
"שמונה שנים, עם הפסקה של חצי שנה בחו"ל. אחרי שעבדתי ברביבה וסיליה כקונדיטור, הרגשתי שהגשמתי את החלום שלי מגיל שמונה עשרה, ולא ידעתי מה הדבר הבא. רציתי חופש וטסתי לדרום אמריקה לבד, הכרתי אנשים מדהימים שעד היום אני בקשר איתם. שם באמת הבנתי שאני אוהב אופנה. כשחזרתי לארץ מהטיול הבנתי שאני אוהב להתלבש ומחמיאים לי על האופנה שלי. ברגע שנכנסתי לחניות בגדים, פרץ היצירתיות שלי יצא. אתה מקבל אישור שאתה לא מוזר, אמרו לי 'תעוף על הסטייל שלך' וזה הרים אותי להיות יותר יצרתי ומוביל אותי גם היום". 

יוצא לך שמעירים לך על הסטייל הייחודי שלך? 
"חלק מעירים וחלק לא. עוצרים אותי בכל מקום שאני מגיע אליו. התגובות הכי אופייניות זה הסטת מבט, הסתכלות לעשרים שניות ואז לא עוזבים את המבט. אמרו את זה גם לפני, 'תחיה את החלום שלך', אם ככה בחרת להתלבש ולקום בבוקר ככה זה יהיה. זה בסדר שאנשים מעירים, יש אנשים שעדיין לא פתוחים לקבל את זה וזה בסדר. אני פה להראות את הצד המגניב של העיר. זאת האמנות שלי וככה אני יוצר אותה וזה מה שמעצים אותי, מרגע לרגע". 

איפה הקורונה תפסה אותך בחיים? 
"הייתי בדיוק בדרך לחופשה בירדן. עבדתי כמוכר ומעצב חלונות ראווה ברשת רזילי, ואז סגרו את המעברים ואת הטיסות והתחיל הסגר כללי. כמו הרבה אנשים, זאת הייתה תקופה בה עשיתי חישוב מסלול מחדש. הבנתי שאני חולם כל הזמן ליצור את התוכן שלי ולשקף את הידע והאהבה שלי לוינטג'. הקורונה עשתה לי קצת קיצור דרך, תמיד רציתי לבנות עסק משלי ופתאום הגעתי למצב שיש לי מלא זמן. יצרתי תוכן, חקרתי את עצמי, חקרתי פרופילים באינסטגרם ומה זה אומר ליצור תוכן שקשור לאופנה באינסטגרם. מתחושה של פחד וסגר מצאתי את עצמי בבנייה של העסק שאני רוצה ליצור". 

ספר לי על סיורי הוינטג' שאתה מעביר בחנויות בעיר, התחלת אותם אחרי הסגר הראשון? 
"התחלתי אותם כשהסתיים הסגר הראשון, תמיד רציתי להעביר את האהבה שלי לוינטג' לאנשים אחרים ולהנגיש את זה. יש לאנשים הירתעות מוינטג'. אנשים פוחדים שזה מלוכלך וזה לא כובס. רציתי להראות את האופנה בחנויות האלה, מעבר לאקולוגיה ולצרכנות נכונה שזה דבר מדהים, לא מדברים על האופנה ועל האיכות של הבדים. אני תמיד אומר 'בגד שהחזיק שלושים שנה, למה שהוא לא יחזיק עוד שלושים שנה?'. יש בנות שמגיעות לסיורים ועדיין נגעלות אבל אני אומר להן 'מאמי, כביסה אחת וזכית לפיס של החיים'. הפכנו להיות דור של אופנה מהירה, ואני מראה בסיורים איך אפשר לשלב בין עולם חדש לעולם ישן באופן מודרני. הסיורים פותחים לאנשים עולם אחר, הם מגלים דברים מדהימים על מבני גוף, על צורות ופרינטים. בסיור אנחנו עוברים בין ארבע עד חמש חנויות בכשלוש וחצי שעות". 

איך אתה מתמודד עכשיו עם הסגר הנוסף ששוב סגר את חנויות הבגדים? 
"זה קצת קשה לי. זה תמיד קצת קוטע אותך. אבל אני עכשיו מייצר תוכן שלא יצא לי להגיע אליו בעקבות הדרישה לסיורים. אני מנסה לספר על הפרטים שיש לי בבית ומדבר על פרינטים ועל ההיסטוריה של הפרינטים השונים. יש לי המון השראה מהטלוויזיה, חזרתי לצפות ב-90210 שזה הכי נוסטלגיה. אני מנסה כל הזמן להעביר את עצמי, להרחיב לעצמי את הידע ולהמשיך את בניית המותג שאני יוצר".

מה סוד הקסם של עולם בגדי הוינטג' בתל אביב? 
"שיש הרבה יותר חנויות שהן נגישות לציבור, יש מגוון סגנונות. יש לקנות בגדים על פי משקל ויש יותר בגדי מותגים או וינטג' מחו"ל ויש קונסיגנציה. אתה יכול לבחור לעצמך איזה וינטג' אתה רוצה. תל אביב נותנת מקום לכולם לקנות אופנת וינטג' ועדיין להיות מי שאתה, זה הקסם של תל אביב. תמיד אומרים שבתל אביב יש סטייל רק לתל אביבים אבל אני לא חושב שזה נכון. בתל אביב פשוט מקבלים כל אחד וגם את הסגנון והיצירתיות שלו". 

"מאמי, כביסה אחת וזכית לפיס של החיים". אלעד הופמן (צילום: איליה מלניקוב)

מה מחזק אותך בימים האלו? 
"מה שעוזר לי זה המון האנשים שצורכים את התוכן כמו העוקבים, שמאוד מחזקים אותי. כשאתה פותח עסק מאוד קל ליפול לביקורת עצמית במעין מחשבות של 'אני לא מספיק טוב'. לשמחתי זכיתי בסביבה מרימה שאומרת לי שאני בדרך הנכונה וזה תמיד כיף לשמוע". 

מה מדאיג אותך בימים האלו? 
"מדאיג אותי מה יהיה עם החנויות הקטנות שאני עושה בהן את הסיורים. אני רוצה להגיד שזאת החלקה שלי שם למעלה, שהסיורים קצת מעודדים את החנויות הקטנות. מדאיג אותי שיש חנויות שיסגרו בגלל הסגר כי הן לא יוכלו לשלם שכר דירה יותר. מעבר לסיורים, מדאיג שאנשים פוחדים לצאת מהבתים. זה מפחיד אותי שהפתרון הכי קל של הממשלה הוא להצהיר על סגר, במקום לחפש פתרונות יותר יצירתיים. זה כואב לי ברמה אישית, הפתרון לא צריך להיות כל הזמן סגר". 

איך המשפחה והסביבה הקרובה שלך הגיבה לשינוי התעסוקתי שהחלטתי לעשות עכשיו בתקופה הזאת? 
"בהתחלה היה למשפחה שלי מאוד קשה עם זה שעזבתי את מקום הפרנסה היחיד שלי. היום אני יכול להגיד שהם יותר שלמים עם זה ומקבלים את זה שאני בונה לעצמי את העסק וזה לא משהו שנבנה ביום, ולא ביומיים. הדאיג אותם איך אני אסתדר. אז יש דברים שאתה מוציא עליהם פחות, כי צריך להתקיים דווקא בתקופת הזאת. לאט לאט, כשהסיורים התחילו להיות סולד אאוט ויש נרשמים, זה מאוד חיזק להם את המחשבה שאני בדרך טובה. בין האנשים שיותר תמכו בי היה בן זוגי, שמעודד שאני בדרך הנכונה". 

זה לא טריוויאלי במציאות הזאת שבה העצמאים חווים קשיים, לבוא ולפתוח עסק. 
"נכון, זה בכלל לא קל, אתה בסופו של דבר רוצה לעשות את מה שהלב שלך רוצה. כשאני קם ואני יודע שיש לי תוכן ליצור מחר ושיש לי סיור להעביר אז יש לי בשביל מה לקום בבוקר. בסיורים כשאני יכול להלביש סגנונות שונים של אנשים שיוצאים מחויכים, זה בוסט רציני". 

מה הספוט הכי אהוב עלייך בתל אביב? 
"המכבסות בתל אביב. אין דבר יותר מגניב מהן, במיוחד המכבסה באלנבי, כל פעם שאני עובר שם אני ממש מחסיר פעימה, זה מרגיש לי ממש אותנטי". 

מה הכי תל אביבי בעינייך? 
"החיבור האינסופי. אני בן אדם שמאוד אוהב להכיר אנשים ואני מאוד חברותי. יוצא מצב בעיר שאתה יכול לשבת עם חברים ובקצה של הבר יהיו עוד אנשים ובעשר דקות של היכרות אתם יכולים להפוך לחמולה אחת גדולה. החיבור הזה קורה ספציפית בתל אביב כי הרבה פה לא מתל אביב, יש מן תחושה שרוצים ליצור את המשפחה האישית שלך בתוך העיר, וזה הכי מדהים שאפשר".