"הבושה כולה של התוקף. לאישה אין מה להתבייש. שהוא יתבייש"

יעל ורד, במקצועה מנהלת שיווק בשטראוס, בעלת המיזם החברתי "הבושה עוברת צד". גרה בתל אביב כבר עשור. 

השגרה העמוסה הכריעה אותנו. היינו אמורות לדבר לפני המשפט של רוצח מאיה ווישניאק ז"ל, ומדברות עכשיו. אבל לצערנו המאוד גדול, החדשות הזוועתיות בנושא של אלימות נגד נשים ממשיכות לעשות כותרות. מהן התחושות שלך כשאת קוראת את הכותרות בתקשורת?
"זה מאוד לא פשוט. כמו שאמרת, אירוע רודף אירוע. זה גם מה שגרם לי להתחיל את כל הדבר הזה. זה היה אחרי האונס באילת. הרשת געשה, לא היה בן אדם שהיה יכול להתעלם מזה. זה קרה אחרי גל של אירוע שרדף אירוע. היה את ניסיון הרצח של שירה איסקוב, והיה את הרצח של מיכל סלה ז"ל ולאחר מכן את פרשת האונס באילת. ומצד שני, באותו זמן הוטלו עונשים מאוד מגוחכים על כאלו שהורשעו כמו משה איבגי שקיבל בהתחלה רק כמה חודשי עבודות שירות. הייתה תחושה שאי אפשר להמשיך הלאה". 

וזה הניע אותך לפעול?
"היה עוד משהו שהשפיע עליי. לפני הרבה שנים עשיתי את ה-MBA באוניברסיטת תל אביב, ולקחתי קורס שנקרא שיווק חברתי. לא הייתי פעילה חברתית בכלל, לא הייתה לי שום זיקה לזה. הדבר העיקרי שאני זוכרת מהקורס זה שהמרצה אמרה שצריך לתרום איפה שיש לך ערך מוסף לתת. למשל, אם אתה סטודנט למחשבים, ואתה רוצה לעזור לאנשים מבוגרים זה לא בהכרח ללכת ולבקר זקנים אלא להקים מעבדת מחשבים או לתת תמיכה טכנית. כלומר, להיות איפה שאתה יכול יותר לעזור. לקחתי איתי את המשפט הזה וחשבתי עליו המון. כשכל הפרשות האלו התפרסמו חשבתי איך אני יכולה לעזור בתחום שלי ולא ידעתי איך. אני מנהלת שיווק של חברות למוצרי צריכה וזה נראה שונה לגמרי ולכאורה אין קשר. אבל אז בלט העניין של שילוט החוצות, שזה משהו שאני עושה המון שנים מתחילת הדרך שלי במקצוע עד היום. מכאן בא החיבור". 

זה התחיל מרעיון לשלט חוצות?
"זה התחיל מזה שחשבתי שאני חייבת לעשות משהו. ואז ראיתי פוסט בסטטוסים מצייצים של מישהי שרוצה להקים הדסטארט ולפרסם את התמונות של הנאשמים באונס באילת. פניתי אליה כי אמרתי 'בינגו', יש לי דרך לעזור, כי יש לי קשרים מאוד טובים של שנים ארוכות עם החברות שילוט. משם זה בא". 

"הבושה עוברת צד" – זהו הסלוגן שחיברת לקמפיין של המיזם החברתי שלך, שלצערנו ממשיך כי יש עוד כל כך הרבה מה לשנות. איך הסביבה הקרובה שלך הגיבה כשזה התחיל? 
"חייבת לציין שבהתחלה קצת חששתי, ובגלל זה בקמפיין הראשון הייתי קצת יותר מאחורי הקלעים. אבל באמת שהיו פירגונים של כמעט 100%. בכלל, אנשים גם בסביבה הקרובה וגם בסביבה הפחות קרובה שחייבים לעשות משהו. בסוף עולם כמנהגו נוהג, וכשקראו את זה, המון אנשים התחברו ונתרמו, והמון אנשים הציעו לעזור ולהתנדב". 

איך הידע המקצועי שלך בתחום השיווק עזר לך להוביל קמפיין רחב כל כך בתחום אקטיביסטי-מגדרי? 
"אני מאמינה ששיווק זה שיווק. אם יש לך רעיון ואתה מאמין בו. ובטח אם זה בוער בך, אז מבחינתי כל הכלים שהיו לי מהתחום שלי עזרו לי. גם מבחינת קריאייטיב, איך יהיה העיצוב של השלט, מה המסר שאני רוצה שיעבור וגם מבחינת המדיה, ליצור את השלטים הנכונים שיצרו בולטות. כמובן גם ליצור יחסי ציבור, שיווק, שיווק דיגיטלי ברשת, עבודה עם קבוצות. זה קמפיין עם אמצעי מדיה רבים". 

היו קולגות שחששו או הביעו ביקורת?
"בהתחלה השלטים היו של הנאשמים ברצח ובאונס, אבל תמיד אלו היו הקיצוניים שבקיצוניים והאכזריים ושבאכזריים. חשוב לי להבהיר שאין כוונה לרדוף חשודים רנדומליים ולחרוץ את דינו של אף אחד. נקטנו בדרך של הקמפיין רק במקרים קיצוניים. מקרים שמבחינתי הם דגל אדום ולא ניתן לעבור לסדר היום. בדקנו גם את העניין של החוקיות, זה היה לי מאוד חשוב. ואכן קיבלנו אישור שהכל חוקי, בגלל שלושה מבחנים – אין צו איסור פרסום, 'אמת דיברתי', ויש עניין לציבור. אלו שביקרו, זה יותר דברים שראיתי ברשת ולהם אני מציעה שיתמקדו בדברים הלא חוקיים שהתבצעו – שזה האונס והרצח, ולא בזה".

איזה קמפיינים כבר מאחוריך?
"השלט הראשון שעלינו איתו זה של משה אביעד, שבעצם הורשע כבר בניסיון לרצח של שירה איסקוב. השני, הם הנאשמים באונס באילת של הקטינה, האונס הקבוצתי. המקרה השלישי היה של אלירן מלול, שנאשם ברצח של מיכל סלע ז"ל. הגל הרביעי היה לאחר הרצח של דיאנה דדבייב ז"ל על ידי אמיר רז בעלה. עלינו עם תמונה שלו יחד עם תמונתו של סקוט ניומן, שהוא מקהילת העבריים מדימונה. הוא הואשם ברצח בת זוגו לטרישיה לני פוינטר. היה חשוב להמחיש שאלימות נגד נשים חוצה מגזרים. בקמפיין החמישי עלינו בשלט אחר עם שירה איסקוב ביום האישה. זאת הייתה תמונה מאוד עוצמתית, משדרת המון כוח, מישרה מבט למצלמה בביטחון. זה כדי להמחיש את המסר שאם בעבר התפיסה הרווחת בציבור לצערנו הייתה שהקורבן היא דמות מטושטשת, מתביישת, מסתתרת או מוצגת כאותיות בודדות, מבחינתנו לא עוד. הבושה כולה של התוקף, לאישה אין מה להתבייש, שהוא יתבייש". 

זאת חתיכת השקעה. 
"כל ההפקות מאוד מושקעות, השלטים הכי גדולים, עם ארט דירקטור. הקמפיינים הם ברמה הכי גבוהה של קמפיינים עם תקציבים גבוהים, זה לא לחלק ברושורים, מדובר בהפקות עם נוכחות מאוד גבוהה. ביום העצמאות עלינו עם קמפיין של ליאנה חזן, שהיא מסורבת גט על ידי בעלה שניסה לרצוח אותה. הוא ניסה לרצוח אותה, לא נותן לה גט והוא מבקש שלום בית. הייתה הפקה כחול לבן.  ביוני, היה את הקמפיין של מאיה ווישניאק ז"ל, שהיה בפריסה ממש רחבה מדן ועד אילת. הקמפיין האחרון שיצא לאוויר לפני שבועיים, הוא עם גוני ז"ל, התינוקת בת העשרה החודשים, הבת של לירון דרור שאבא שלה רצח את התינוקת וניסה לרצוח את האם לירון. בסיום השיחה שלנו אני מפרסמת פוסט על כך שהחודש אנחנו נקדיש את התרומות בפרויקט ללירון, האמא של גוני".

כמה זמן עובדים על כל קמפיין כזה? איך את מחליטה מתי יוצאים לדרך, והאם המשפחה מעורבת?
"מאוד חשוב לנו לפחות לקבל את ברכת הדרך מהמשפחה ואנחנו בקשר. אם יש מקרה שאם הקורבן, אם היא בחיים או המשפחה לא מוכנים אנחנו לא נעלה, לעולם. החלטות, זה בשונה מהעבודה, ההחלטות מתקבלות מהבטן. כמו שאמרתי, פתאום קורה מקרה שמרגישים שהוא מרים דגל אדום, שהוא בלתי חוקי בעליל. אין מתודה, כי יש את הפן האמוציונלי בסוף. לצערנו לא חסרים מקרים כאלה, אנחנו מקבלים המון בקשות. כשיוצאים לדרך לא יודעים כמה זמן זה ייקח. יש רגישויות של זכויות, של המשפחה, היו מקרים שעבדנו עליהם מאוד קשה, ואחרי שהשלט הודפס החברת שילוט החליטה לא לעלות איתו". 

איך את מתמודדת עם התקשורת הרגישה מול המשפחות של הנפגעות? מה למדת מהדרך הזאת? 
"כל דבר אני מעבירה לאישורם כמעט בכל שלב רלוונטי, הם הראשונים שצריכים לדעת. יכול להיות שתהיה פתאום שיש איזה מילה שתפריע. הם מסתכלים על זה מנקודת המבט שלהם וזה אחרת לגמרי. תמיד אנחנו מעבירים ואני תמיד בקשר איתם. במשפט של הרוצח של גוני, הגעתי לבית משפט כדי לתמוך בלירון, והיום גם דיברתי איתה כדי לפרסם את הפוסט של התרומות. מאוד חשוב שזה יהיה משהו שהם שותפים או ירגישו חיבור אליו, אחרת אין טעם. המטרה היא בסוף לעזור". 

תוכלי להסביר על ההדסטארט? זה פרויקט מתמשך שאפשר לתרום לו כל הזמן?
"עד סוף אוקטובר הכסף ילך ללירון לסייע לה ולהנצחת בתה גוני ז"ל. ובשאר הזמנים התרומות והגיוס הולכים לפרויקט עצמו, כי כל הפרויקט הוא בהתנדבות ויש לו עלויות של שלטי חוצות, פרסום והפקה. מדובר במיזם גיוס המונים, ואנחנו קוראים לאנשים לקחת חלק ולתרום. הכסף משמש לשילוט חוצות ומדיות נוספות, סיוע משפטי, פעילויות חברתיות ותמיכה בנפגעות. נכון לשיחה שלנו גייסנו 120 אלף שקלים".

מה את עושה כדי להגן על עצמך מנטלית בפעילות הזאת?
"אני כל פעם מנסה להגיע להחלטה שאני מסתכלת על זה כמו שאני מסתכלת על העבודה. נגיד שלט לעצב ככה בפונט כזה ובצבע כזה, ולהסתכל על השלטים בעיניים שיווקיות אבל בסוף זה לא באמת ככה. בסוף כשאת מעלה תמונה של תינוקת שאת יודעת שהיא מתה את לא באמת יכולה להתנתק, וכשאת מדברת עם אמא שלה שאומרת שהילדה הגדולה אומרת שהיא מתגעגעת לגוני אז אין אפשר להתנתק. אני נורא מנסה אבל זה לא כל כך הולך. זה מאוד קשה". 

איך את מחלקת את הזמן שלך עם ההתנדבות בפרויקט שיזמת?
"אני מאמינה שאם יש רצון ומוטיבציה אז מוצאים את הדרך. גם המון אנשים טובים עוזרים, הרבה מהם גם בהתנדבות. אבל כן, זה לא פשוט".

בשיחה שלנו את מדברת גם בלשון רבים, את מתכוונת לצוות?
"יש צוות שהולך איתי דרך לא מאוד קצרה. חברת השילוט 'נור' שהם פשוט מדהימים. כל פעם שיש משהו ואני מבקשת אז היא נותנת בחינם ובתרומה את השלט. הצלם גולי כהן שהוא צלם מדהים וארט דירקטור וחברת יחסי ציבור".  

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"הקוטביות. מצד אחד נהנתנות ולכאורה ניתוק ומצד שני, מודעות, רגישות, הירתמות והתנדבות".

>> תרומות לקמפיין המימון המתמשך של פרויקט "הבושה עוברת צד" אפשר (וכדאי) להרים כאן