יסמין רונאל מפנה את המדבר מרכבים נטושים לזכר אחותה

יסמין רונאל, בזוגיות עם גיל ואמא לנעם. תחגוג 51 עוד פחות מחודש, ילידת אילת, מעצבת גרפית, אמנית פלסטית וציירת. את כל זמנה בתקופה האחרונה יסמין מקדישה למיזם שיצרה יחד עם שותפים לזכר אחותה רננה ז"ל, שנעלמה ונמצאה במדבר בסוף טראגי. בלב המיזם – פינוי רכבים נטושים במדבר והסביבה.

מדובר במיזם סביבתי שדרכו יסמין מקווה שאף משפחה לא תעבור את הטראומה שהיא חוותה בחיפוש אחותה בחודש אוקטובר 2020. נותרו ימים אחרונים לתמיכה בהדסטארט "רננה במדבר". לפרטים ותמיכה

יזמת פרויקט מימון המונים במסגרת ההדסטארט לזכרה ועל שמה של אחותך, רננה חורש ז"ל, לפינוי רכבים נטושים מהמדבר. איך הרעיון נרקם? 
"רננה הייתה מאוד מתבודדת ומאוד אהבה את המדבר. היא נעלמה בבוקר יום חמישי באוקטובר 2020. כנראה יצאה ביום רביעי לכיוון המדבר, ובבוקר יום חמישי היא לא פתחה את הדלת לאנשים שהיו אמורים להגיע אליה לשיעור יוגה. זה היה מאוד משונה כי היא הייתה מאוד אחראית. ככה בעצם הבנו שמשהו לא בסדר. רננה לא הייתה בן אדם כל כך פשוט, וזה גם חלק מהסיבות האישיות שלי בהנצחה שלה במיזם. ככה אני יכולה להחזיר לה ולאהוב אותה כמו אחות קטנה שמעריצה אותה. היא הייתה בן אדם מדהים, מוכשרת, שדה וחכמה נורא. אנשים ממש העריצו אותה". 

ומה קרה באותו חמישי?
"כשהיא לא פתחה את הדלת אני אמרתי שלכל בן אדם קורה שהוא שוכח משהו, אבל כנראה שגם את זה היא לא שכחה. את השיעור של יום רביעי היא ביטלה ואת של חמישי לא, וכנראה לא סתם, אז התחלנו לחפש אותה. האיכון מהטלפון שלה זרק אותנו לעין חצבה. הפעלנו כוחות מאוד גדולים ויחידות של כלבנים, גששים ומערכת שלמה של חיפושים. חיפשנו אותה חמישה ימים. הפצתי את זה בכל מקום, בכל המדיות שלי כולל בטוויטר שבו אני פעילה המון שנים. ביום שני בבוקר, הגיעה הודעה ממטייל שאמר שראה את הרכב שלה בחמישי. הוא לא ראה אותה, היא לא הייתה בתוך הרכב. היא נזרקה החוצה ונמצאה מחוץ לרכב". 

איך לבסוף היא נמצאה?
"ביום ראשון בערב דיבר איתי נאסר, שנעשה השותף שלי למיזם, ואמר לי 'אנחנו פה בשבילך 24 שעות, תני לי נקודת ציון רציונלית ואני ישר רץ לבדוק את זה'. ביום שני הוא רץ לבדוק את נקודת הציון שהגיעה מהמטייל, הוא מצא אותה והיא הועברה לאבו כביר. אז התחלנו סאגה של זיהוי גופה, בגלל שעברו חמישה ימים שהיא הייתה שם במדבר היו ממש קשיים בזיהוי. אני החלטתי שאף אחד בחיים ובעולם לא אמור לעבור דבר כזה מסויט ונוראי, בטח ובטח שלא כשמישהו עבר וראה את הרכב זרוק". 

הנסיעות שלה למדבר זה מנהג שקרה הרבה?
"היא כל הזמן הייתה מטיילת. גם אני טיילתי איתה ככה. היינו נוסעות ופתאום היא הייתה דופקת תשעים מעלות לתוך המדבר ומקימות אוהל. תמיד היא הייתה מצוידת ללילה במדבר, קפה תה ובלי שום הכנה". 

איך המיזם יכול לעזור למנוע מצבים קשים כאלו?
"אף אחד לא צריך לעבור את המסכת חיפושים הזאת. זה חייב להדליק נורה אדומה וחייבים להעלות מודעות. היה מקרה מאוד דומה אחרי שכבר התחלנו את המיזם, שרכב התהפך והנהג איבד את ההכרה וישן לילה שלם באוטו. מצאו אותו בבוקר. העלאת המודעות קרתה מאוד מהר. כבר בחודשים הראשונים למיזם אנשים שאלו בכל מיני קבוצות 'יש פה רכב נטוש, למי מודיעים' והתריעו בפנינו". 

יסמין רונאל. צילום: איליה מלניקוב

כמה זמן אחרי ההלוויה והשבעה כבר פעלת לטובת המיזם?
"התחלנו בדצמבר 2020. חודש אחרי כבר הייתי על זה. נאסר הגשש ישב איתי בשבעה באילת, וכבר שם אמרנו שחייבים לעשות משהו. רננה נקברה ב-2 לנובמבר ובחודש דצמבר כבר התחלנו את זה. כשכתבתי על הכוונה שלי ברשתות חיברו אותי לידידיה (דידי), שהוא פקח רשות הטבע והגנים ועובד במצפה רמון". 

איך המשפחה הגיבה כשהעלית את הרעיון? 
"המשפחה הייתה איתי. אחי הקטן, אחירז, איתנו במיזם והביא את אלי מור, שהוא מנופאי על ועוזר בהתנדבות. אחי הגדול זוהר פעיל בדרך אחרת, הוא מעניק לי תמיכה נפשית. מאוד קשה לי, זה מאוד רגשי גם בגלל שהיחסים היו טעונים. אני כל כך אהבתי אותה, היא הייתה אחותי הגדולה והנערצת והיא תמיד דחקה אותי הצידה". 

לא עלו התנגדויות על התזמון, שאולי זה מוקדם מדי לפעול אחרי ההלוויה?
"אין פה מוקדם. העשייה היא בשביל להציל חיים של אנשים אחרים. אם חס וחלילה קורה עוד מקרה כזה לא מעניין אותי אם הוא קורה גם יום אחרי, אני רוצה להציל את הבן אדם הזה, ואם זה לא אותו אז את השבוע הזה של החיפושים למשפחה שלו ולהעלות מודעות. אם הייתי יכולה הייתי עושה את כל עניין פינוי הרכבים לפני שרננה מצאה את מותה בסיבוב הזה במדבר". 

זה לא היה במודעות שלך הרי.
"ממש לא. בתור ילדה אילתית כשהיינו נוסעים, היינו קוראים לזה אנדרטאות. פה נהרג זה, ופה זה וזה לזכר זה. פתאום הזדעזעתי, זה לזכר מישהו? מה פתאום. אם אנחנו נמשיך ככה המדבר יהיה מלא בגרוטאות. מבחינה סביבתית זה מפגע נוראי. כלי רכב משחררים שמנים לאדמה ומזהמים אותה. אם יש מטיילים והם יכולים להיכנס לרכבים האלה זה גם מאוד מסוכן. בכל אספקט שהוא זה לא הגיוני להשאיר שם את כל המכוניות הנטושות". 

איך את מחלקת את הזמן עכשיו עם העבודה והפרויקט?
"אני במשרה מלאה על הפרויקט. בקושי יש לי כמה לקוחות אבל גם ככה הקורונה חיסלה כל חלקה טובה. לצייר כבר נורא קשה לי. רננה גם ציירה מדהים ובחודשים הראשונים מכרתי את הציורים שלה וככה מימנתי את המיזם. בשלושה חודשים מכרתי שמונים ציורים, זה נתון מדהים". 

אני לא יודעת באיזה מילים להסביר ולתאר איזו מדהימה היא הייתה. היא הייתה עם הראש הכי מיוחד שיש

כשאת מקבלת נ"צ של רכבים נטושים לפינוי, זה עוד מעורר בך תגובה רגשית או שזה הפך להיות עניין יום-יומי בפרויקט?
"אי אפשר להפריד את זה. זה נורא רגשי. פה ושם יש גם מתנגד גס רוח ברמה מגעילה. בינתיים היה אחד כזה. היו כמה אנשים מוזרים שהציעו להנציח את רננה עם שלט על המקום. בעייני, המיזם זאת ההנצחה הכי מדהימה כי היא כל כך אהבה את המדבר. יש לי המון געגועים לאחותי. עוד לא עברה שנה". 

 איזה רגעים שלך ושל רננה את נוצרת עכשיו בזיכרונך כיום? אני מבינה שאולי מערכת היחסית שלכן הייתה מורכבת, אבל מה מלווה אותך עכשיו?
"במשפחה היינו הכי קרובות, כל פעם היו לנו ניסיונות לגשר על הבעיות, לדבר ולשוחח. אני לא יודעת באיזה מילים להסביר ולתאר איזו מדהימה היא הייתה. היא הייתה עם הראש הכי מיוחד שיש. היא הייתה אחת ממורות היוגה הכי ידועות פה בעיר והכי מבוקשות. היא עשתה ראיונות לתלמידים אם לקבל אותם. הייתה להם גם קבוצה של תרגום בגיטה יוגה. לפני שהיא התעסקה ביוגה, היא למדה עיצוב פנים והיא הייתה מעצבת בחסד, מוכשרת, משהו מדהים. אני זוכרת שפעם עבדנו יחד סביב בר שהיא עיצבה באילת. עבדנו ביחד פיזית להדביק פסיפסים על עמוד, עבדנו שעות על גבי שעות. יצא משהו מפואר, אלה דברים שאת עושה בקדחתנות, נקודה-נקודה ובסוף כשאת מתרחקת את רואה איזו יצירת מופת". 

כל האחים. רננה מימין, יסמין אחריה, אחירז וזוהר. מתוך האוסף המשפחתי

נשמע מאוד מיוחד. רגעים משמעותיים. 
"היא הביאה ואספה סביבה חבורה של אנשים מאוד מיוחדים. את הרגעים האלה, של האנשים המיוחדים שהיא אספה סביבה והיצירתיות שלה והרעיונות המדהימים שהיו לה – לא יכולת לשכוח. היא הייתה וואו. אנשים ראו אותה פעם אחת בחיים ואמרו 'אני יודע מי זאת רננה'".

מה מחזק אותך בתקופה הזאת? 
"אנשים שנותנים מילה טובה, שמבינים ומכילים את מה שאני עוברת ומחבקים אותי במילים. זה מאוד מחזק. הבת שלי מחזקת אותי, האחים שלי מחזקים והבן זוג שלי מחזק אותי. כולנו רקמה אנושית אחת גדולה, זה הדבר שהכי חשוב לנו. גם העשייה עצמה מחזקת אותי, המדבר הוא טבע מוחלט, אני מאוד מודעת לפעילות סביבתית, מיחזור, קיימות ושימוש מחדש. משמח אותי שאני עושה משהו בשביל להראות לה. אני גם חולמת עליה מלא ובכל החלומות היא שמחה וצוחקת וזה נותן לי כוח". 

מוזיאון תל אביב. צילום: אבישי טייכר

את זוכרת מה היא הכי אהבה בתל אביב?
"היא מאוד אהבה את תל אביב. היא גרה בנחמני המון שנים ושם יש קהילה בפני עצמה. היא מאוד ניצלה את העיר וישבה בבתי קפה, טיילה וביקרה במוזיאונים וגלריות. כמה שהיא הייתה אוהבת להיכנס לאוטו באזימוט למדבר, והיא הייתה עושה את זה על בסיס שבועי, היא ממש אהבה את תל אביב. תל אביב הייתה האהבה שלה כמו שהיא אהבה שלי". 

מאיזה גיל את גרה בעיר?
"מגיל 19. ברחתי מאילת ועברתי לגור פה. אני חושבת שתל אביב היא אחת מחמשת הערים הכי מגניבות ומעניינות בעולם, והייתי בכל היבשות. הייתי באוסטרליה, ניו זילנד, ניו יורק ואירופה ותל אביב היא מאוד וואו".   

מה הכי תל אביבי בעינייך? 
"אני, מה זאת אומרת? אני באתי מבחוץ, אני פה יותר משלושים שנה, אני במרכז של המרכז. אני שותה את העיר הזאת בקשית. אני יושבת בבית שלי ואני לא צריכה לצאת החוצה כי אני יודעת שהכל שם, ושכאני ארצה לצאת החוצה הכל יהיה פרוס בפניי. המוזיאון חמש דקות הליכה, נחמה וחצי, הסילון, הסנטר, הבימה, הצגות. אז אני חושבת שאני הדבר הכי תל אביבי".
לפרטים ותמיכה במיזם של יסמין