הבארבי בתערוכה שקטה: "יש חשש אמיתי שהמקום ייסגר"

בזמן שבן זוגה שובת רעב מול בלפור, אריאלה מזרחי, שהקימה את הבארבי יחד עם שאול, לא שקטה. "מנעד הרגשות שלי בימים אלה נע בין תסכול, כעס וייאוש", היא אומרת. השניים, כמו רבים מאנשי התרבות בעיר, עדיין מחכים למתווה הכלכלי שיוציא אותם מבור הקורונה – מתווה הפיצויים החדש לא כולל מוסדות עצמאיים – אבל אפילו המענקים שהובטחו מזמן לא נכנסו לחשבון.

מזרחי בחרה למחות בדרך שלה, וביום רביעי הבא (10.6) בשעה 20:00 תיפתח במועדון הבארבי תערוכה שקטה שתימשך עשרה ימים תחת הכותרת "המופע חסר?". את התערוכה אצרו מזרחי והאמנית טל בן סירא, והיא כוללת צילומים של אורית פניני מההופעות לצד איורים, טקסטים ורשמי זיכרון וגעגוע שיצרו האמנים שהבארבי הוא כמו בית עבורם.

דודו טסה בבארבי (צילום: אורית פניני)

"בכל פעם שרואים תמונה מהופעה מבינים כמה החמצה יש בתקופה הזאת, איזו חוויה רוחנית מטורפת זו הופעה טובה", היא אומרת. "ההופעות במועדון הן מערכת חשמל שאי אפשר לשחזר. ההופעות הפתטיות בטלוויזיה, כבודם של האמנים במקומו מונח, רק הדגישו לי את החוסר". מזרחי לומדת בתוכנית לאוצרות בעיצוב בשנקר, ומשבר הקורונה תפס אותה בעבודה על פרויקט הגמר. "הרגשתי צורך להציג מחאה על המחסור במוזיקה. התרבות נדחקה הצידה, לא סופרים אותה, היא לא נחשבת. התסכול והכעס שלי גדולים".

מזרחי מספרת שצלמת הבית, אורית פניני, התחילה את דרכה בבארבי בגיל 16. "זה התחיל מזה שהיא הייתה פריקית של הופעות, וגילינו שיש לה כישרון מטורף לצילום. אחר כך זה כבר הפך למקצוע". מזרחי ובן סירא יציגו את הצילומים שלה, "שמקפיאים את האנרגיה בצורה בלתי רגילה ומעבירים תחושה שמתרחשת בלייב לתוך נייר".

כשהבינו שהן לא היחידות שמתגעגעות, השתיים פנו לאמנים וביקשו מהם לרשום געגוע – בין אם זה טקסט אישי, איור או סיפור קצר. "זה פשוט עושה לבכות. פתאום מבינים מה זה מפעל חיים של 26 שנה, ומה המשמעות שלו", היא אומרת.

מרסדס בנד בבארבי (צילום: אורית פניני)

לפני מחאת הרעש הטרייה, ביום הראשון לשביתה של שאול, לא הגיעו הרבה אמנים לתמוך. התאכזבתם?
"דווקא הגיעו. אמנם פחות ממה שציפיתי, אבל ביום השני והשלישי כבר היו הרבה יותר. צריך לזכור שזה התערבב עם מותו הטראגי של הגיטריסט יהונתן פריג', וזה פשוט הכניס את כולם לטראומה טוטאלית. אני רוצה לחשוב שבגלל זה אנשים לא הגיעו בהתחלה".

חוץ מהעוגה של שרה, פנו אליו עוד פוליטיקאים?
"שרה לא הציעה לו עוגה, זאת הייתה בדיחה. שאלו את שאול והוא ענה בצחוק. חילי טרופר, שר התרבות, שוחח איתו ארוכות, בין היתר בנוגע לאפשרות שהמועדון יוכל לקיים הופעות ישיבה, ובכך לא לעבור על החוק".

מה הצעד הבא?
"מה-17 ביוני המועדון יעבוד כרגיל. התערוכה מגדירה את פרק הזמן מהנקודה שבה פירקנו את הבמה ועד הרגע שנקים אותה מחדש. החוסר של שלושת החודשים האחרונים כל כך משמעותי, ואת החלל והשקט הזה אנחנו רוצות להדגיש בתערוכה כדי לוודא שלא יחזור על עצמו. התרבות לא יכולה להיות הדבר הראשון שיורד מסדר היום והאחרון שחוזר".

יש חשש אמיתי שמפעל החיים שלכם ייסגר?
"כן, יש חשש אמיתי. אני לא מאמינה לשום דבר שהממשלה אומרת. עד שלא נראה נכונות מצד הממשלה, עד שלא נראה כוונות טהורות להכניס אותנו למתווים – שום דבר לא ודאי. הובטחו פיצויים ושום דבר לא התקיים. אנחנו ממשיכים לשלם מיסים כרגיל, המקום שלנו סגור – לא בגלל שכשלנו בניהול אלא בגלל שהממשלה סגרה אותנו ולא דאגה למתווה".